"האדמה בוערת": בדימונה וירוחם מתקשים להתאושש ממשבר הקורונה

חודשיים וחצי אחרי שעל ישראל הוטל הסגר שטלטל את החיים של כולנו, תמר איש שלום ואודי סגל יצאו למסע ברחבי מדינה מוכת קורונה. במפעלים, באתרי תיירות, במסעדות, במקלטים מפני אלימות במשפחה, הם פגשו  ישראלים שמנסים לשרוד במגפה הכלכלית שהשאיר כאן הנגיף.

את המסע התחילו בדימונה – עיר הולדתו של אודי. כשהגיעו, פגשו את מאיר אביטל, שבמשך 40 שנה עבד ב"פניציה", מפעל בקבוקי הזכוכית היחיד בישראל ואחד הסמלים המובהקים של מפעלי הדרום. "השתחררתי ב-65', התחלתי לעבוד שם ויצאתי לפנסיה מוקדמת בגלל שהמפעל היה במשבר", סיפר אביטל. דורות של פועלים פרנסו משפחות במשכורות הצנועות שהרוויחו שם, מפעל שסכנת סגירה מרחפת מעליו באופן קבוע.

"הייתי מרוויח בהתחלה חצי לירה לשעה", נזכר, "העיקר לעבוד שעות נוספות ולהוסיף עוד שקל, עוד לירה. חיינו חיים קשים מאוד ולא התלוננו. אבא שלי היה אומר לי, 'בארץ ישראל לא מתלוננים, בארץ ישראל אתה צריך לקבל כל דבר באהבה'". ולמרות דבריו האופטימיים, אשתו אנט דווקא חושבת שלצעירים בדימונה אין עתיד. "אין מקומות עבודה וזו תמיד הייתה הבעיה בעיר הזו. למה אנשים נושרים ועוזבים? אין להם פה מה לעשות".

לכתבות נוספות בחדשות 13 >>

שר החינוך: אין שום הצדקה לסגור את החטיבות והתיכונים

מתווה להעלאת קצבאות הנכים יובא לאישור בממשלה במסגרת התקציב

מלב הים: התעשייה האווירית השלימה בהצלחה ניסוי ירי טיל בליסטי

גם בירוחם המצב לא מזהיר. שם, "האדמה בוערת", לדבריה של טל אוחנה, האישה הראשונה שנבחרה לראשות המועצה. "כמעט כל בתי האב כאן, בטח מקרב התושבים הוותיקים, חוו פה אי-יציבות תעסוקתית". אוחנה הזכירה כי בעשור אחד נסגרו כמה מפעלים בירוחם, כשהבולטים בהם הם טמפו ונגב קרמיקה.

ויש את מפעל "אמיליה", מפעל שכבר הוחלט לסגור אותו וברגע האחרון קם לתחייה. זה קרה לפני חצי שנה ואז באה הקורונה והאלכוג'ל של "אמיליה" הפך למצרך מבוקש מאוד. המפעל זינק ועבד מסביב לשעון כדי לעמוד בביקוש האדיר. "אני חושבת שיותר מהכול זה העניק לעובדים שלהם תחושת חיוניות", הסבירה אוחנה, "זאת  אחרי שנים שהם עלו לכותרות לא בנסיבות חיוביות".