דיכאוגוסט: כך שרדתי (בקושי) חופשה באילת בחודש העמוס בשנה

השבוע האחרון של אוגוסט בשבילי אף פעם לא היה להיט. גם סיום החופש הגדול והחזרה ללימודים, גם יום ההולדת שלי שהזכיר שהזדקנתי בשנה, והפעם מצטרף לזה גם הדיל באילת של הכול כלול - הכול כלול כולל הדיכאון.

איך לא חשבתי שהשבוע האחרון יהיה עמוס במטיילים, בפקקי ענק בדרך מהגליל לאילת, "בין הזמנים" ובכלל התורים הארוכים, שכמעט תמיד מרגיש שמתפתחים לכדי מלחמת כסאות כתר.

לאחר שכבר הגענו למלון, הבנו את גודל החוויה/הצרה/החופשה המשפחתית: אין מקומות חניה, אפילו לא באדום לבן, ברחוב הסמוך למלון. סיוט. בסופו של דבר מצאנו בכל זאת חניה באחד המלונות ליד.

התור הענק בחדר האוכל והאוכל שנגמר די מהר בארוחות ומתחדש לאיטו. והבריכה, הו הבריכה, נראה שכל עם ישראל הגיע להצטנן באותה בריכה בו זמנית אחרי 40 שנה במדבר.

בקיצור, במילה אחת: דיכאוגוסט. אבל היי, היום יש הופעה של כוכבי רשת, אז אין ספק שהבנות שלנו, שאותן לא מעניין הרעש, העומס והבלגאן מסביב, נהנו, וככל הנראה גם ייהנו בשנה הבאה. אנחנו ההורים פחות - אבל מה לא נעשה בשביל הילדים. יאללה, שנה הבאה תאילנד.

אבל עם זאת, ראוי לציין את צוות עובדי המלון, שהיה מחויך ואדיב למרות החום האילתי, העצבים, החוצפה של הישראלי והבקשות 24/7 של הנופשים. גם לבקשת המגבות שלי בחצות. שאפו. גם צוות הקייטנה, שאומנם עשה רעש במלון, אבל נתן לנו ההורים כמה שעות של שקט יחסי.

תזכורת לעצמי לחופשה הבאה: לקבוע אותה ב-1 בספטמבר - את הימים הראשונים בביה"ס לא נורא להפסיד והבנות ישמחו כפליים.