בווידאו: הבדלנות באירופה - פינת "חשבון פשוט" מתוך "היום שהיה"

עד לאמצע המאה ה-20 נחשבה צרפת לאימפריה השלישית בגודלה, כששלטה בטריטוריות עצומות באירופה, אפריקה ואסיה. מאז עברו הרבה מים בנהר הסיין, וכמו בריטניה, גם צרפת נאלצת לאכול היום את פירות הבאושים שלה מהתקופה הקולוניאליסטית, שנים לאחר שאיבדה את רובם המוחלט של השטחים שבבעלותה.

כ-270 אלף איש חיים באחת מהטריטוריות הללו - קלדוניה החדשה - קבוצת איים באוקיינוס השקט, הסמוכה לאוסטרליה וניו זילנד. ב-1953 היא הועברה לשליטה צרפתית, אך גם קודם לכן יושבה על ידי בריטים וצרפתים. האוכלוסייה מחולקת לשתי קבוצות מרכזיות, כ-40% "קנקים" ילידים, כ-30% אירופאים, והשאר משתייכים לבני תרבויות אחרות.

>> מיעוטים דורשים עצמאות - כתבות קודמות:
חלק ראשון • בין הכורדים והקטלאנים ל"אלטרנטיבה לגרמניה"
חלק שני • ביום שאחרי הברקזיט - בריטניה עלולה להתפורר
חלק שלישי • ונציה ומילאנו הולכות למשאל עם על אוטונומיה
חלק רביעי • תושבי האיים שרוצים לקבל עצמאות מדנמרק

חלק חמישי • הפלמים מחכים ליום שאחרי פירוק בלגיה

אם הכל יפעל כמתוכנן, ילכו התושבים באי למשאל עם במהלך 2018. המאבק לעצמאות קלדוניה על ידי ילידי המקום מתפרס על פני עשרות שנים. מלבדה, ישנן טריטוריות צרפתיות מרוחקות נוספות, כמו גינאה הצרפתית ופולינזיה הצרפתית, אך הן, מעדיפות ליהנות מהחסות האירופאית שמעניקה להן פריז, על פני עתיד עצמאי ולא ברור. לא קלדוניה החדשה. היא רוצה עצמאות.

בשנת 1984 העלו הבדלנים הקנקים הילוך כאשר הקימו את תנועת "FLNKS" להתנתקות מצרפת והקמת מדינה שתיקרא "קנקי". בשנת 1988 נהרגו 25 בני אדם בהתנגשויות בין הצבא הצרפתי למקומיים על רקע הדרישה לעצמאות. התקרית הקשה הביאה לחתימה על הסכמי מיטניון, שהרחיבו את האוטונומיה לתושבי האי.

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569153472/ntr_300127.jpg' name='מפגינים בעד עצמאות קלדוניה החדשה' desc='מפגינים בעד עצמאות קלדוניה החדשה' credit='רויטרס' ratio='0.70']

הבדלנים הקינקים מול הלאומנים האירופאים: קלדוניה בדרך למלחמת אזרחים?

עשר שנים לאחר מכן, ב-1998, חתמו הצדדים על הסכם נומאה, שהרחיב את האוטומיה ואף קבע כי בעוד 20 שנה, ב-2018, ייערך משאל עם על עצמאות. ההסכמים הללו מגדירים את הקנקים כ"קולקטיב מיוחד", מה שלא מספק את התושבים לעת עתה.

אלא שבניגוד למיעוטים אחרים, כמו הקטלנים והסקוטים, המוקד דווקא אינו היחסים מול הממשל המרכזי בפריז, אלא דווקא בתוך האי - בין הילידים לאירופאים. רובם המוחלט של הקנקים תומך בעצמאות, ואילו מרבית האירופאים מתנגדים נחרצות. על פי החלטה שהתקבלה בחודש שעבר, יהיה זכאי להצביע רק מי שנולד באי, או שהגיע אליו עד 1994. ההחלטה הזו תגרום כמעט בבירור לרוב מוחלט בעד עצמאות החבל.

אם אכן ייערך משאל עם שכזה בשנה הקרובה, חוששים הצרפתים ממלחמת אזרחים של ממש. החשש שלהם אינו מופרך, ויש לו כמה סיבות. ראשית, הקבוצה האתנית האירופאית היא לאומנית פרו-צרפתית הנוטה לימין הקיצוני. לא פחות מ-30% מהם בחרו בלה-פן בסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות, מול 13% שתמכו במקרון. לה-פן עצמה מתנגדת באופן נחרץ כמובן לעצמאותם של הקנקים.

שנית, מספר כלי הנשק באי הוא השני הגבוה ביותר לנפש בעולם - אחרי ארצות הברית. אין צורך בדימיון מפותח מידי כדי להבין מה יכול לגרום ארסנל נשק גדול כל כך באיזור נפיץ ממילא. בצרפת, ולמעשה באירופה כולה, מפחדים מאוד ממראות קרבות עקובים מדם, כפי שאירע במדינות רבות פוסט העידן הקולוניאליסטי, בדרך הארוכה לעצמאות.

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569153476/ntr_278952.jpg' name='עמנואל מקרון, מועמד לנשיאות צרפת' desc='עמנואל מקרון, מועמד לנשיאות צרפת' credit='רויטרס' ratio='1.48']

נשיא צרפת, עמנואל מקרון, פנה לאחרונה לתושבי האי וביקש מהם לתמוך בהישארות חלק מהמדינה. "הנוכחות הצרפתית היא קריטית למען הפיתוח והיציבות של קלדוניה החדשה", אמר. "האבטלה הגואה, הפשע, האלכוהוליזם והחינוך הלקוי רק מוכיחים שהקנקים לא מוכנים לעצמאות".

כדוגמה לטענותיו הביא הנשיא הצרפתי את ונואטו, שקיבלה עצמאות מהמדינה בשנות ה-80, ולא מצליחה לשגשג - ואכן קלדוניה החדשה רחוקה מאוד מלהיות חבל ארץ משגשג. מלבד זאת, שיעור ילודה גבוה מאוד - 40% מתושבי האי הם מתחת לגיל 20 - מקשה על מצבה הכלכלי.

אחרי עשרות שנים מדממות: בקורסיקה ישובו להיאבק?

אי נוסף שבו מתנהל מאבק ארוך שנים ועקוב מדם על עצמאות הוא קורסיקה, האי הרביעי בגודלו בים התיכון - אחרי סרדיניה, סיציליה וקפריסין, ומאכלס 320 אלף תושבים. באי פועלות מספר תנועות הפועלות לעצמאות, בהן כאלו שהיו בעברן אלימות מאוד. בשנות ה-70 של המאה הקודמת נרשמו מספר מקרי רצח, כולל של אנשי ממשל צרפתיים, על ידי תנועות קורסיקאיות בדלניות השואפות להיפרדות.

בשנת 2000 הציע ליונל ז'וספן, ראש הממשלה דאז, להרחיב את האוטונומיה באופן משמעותי, בתמורה לרגיעה באלימות. חברי הממשלה התנגדו, בגלל החשש שמחוזות נוספים ידרשו עצמאות - וההצעה ירדה מהפרק. בשנת 2003 בוצע משאל עם על עצמאות, אך התושבים הצביעו נגד היפרדות.

בשנת 2015 עשו הבדלנים הקורסיקאים היסטוריה כשזכו ב-24 מושבים מתום 51 בפרלמנט האזורי. בין השאר הם דורשים לשמר את השפה הייחודית שלהם, הדומה יותר לאיטלקית מאשר לצרפתית, ומאשימים את צרפת ב"קולוניאליזם מאוחר". יותר מ-50% מהקורסיקאים לא מרגישים צרפתים ומאמינים שהם חיים תחת כיבוש צרפתי.

בניגוד לתושבי קלדוניה, הקורסיקאים טרם הכריזו על צעדים בשטח, כמו משאל עם, אך לא מן הנמנע שגל הדרישות לעצמאות ביבשת, בעיקר על רקע משאל העם בספרד, יעורר שוב את הרגשות הלאומיים. למרות שמדובר באיים רחוקים יחסית מבחינה גיאוגרפית מהרפובליקה עצמה, ועל אף שתקופת הקולוניה הצרפתית היא כבר חלק מההיסטוריה, אף אחד מהצדדים לא מראה סימני ויתור, והעימות, גם עם בעתיד הרחוק, נראה בלתי נמנע.