בווידאו: משאל העם הכורדי - הפרשנות של צבי יחזקאלי מתוך "לונדון את קירשנבאום"

"אני מאמין שבסופו של דבר כל העולם המערבי יתמוך במדינה כורדית, הרווח של המערב יהיה עצום", כך טוען ח', תושב ארביל, בירת האוטונומיה הכורדית שבעיראק (השם המלא שמור במערכת - י.י). באם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, מחרתיים (שני) יתקיים משאל העם ההיסטורי לעצמאות החבל, זאת על אף התנגדות חריפה מצד העולם.

בריאיון מיוחד לחדשות 10, מבקש ח' לא לחשוף את שמו, מחשש שהשלטונות בעיראק יתנכלו לו ולמשפחתו. הוא נולד בכירכוכ, אשר בניגוד לארביל אינה מורכבת מאוכלוסיה הטרוגנית, כורדים לצד ערבים, עיראקים, טורקמנים ועוד, ובנוסף גם ממוקמת מחוץ לטריטוריה הכורדית. כאשר יגיע שוב לשם, הוא אומר, הוא עלול להיפגע. "מאז ההכרזה על משאל העם, כיכרוכ הפכה לאלמנט משמעותי, בשל ההטרוגניות שלה ועתודות הנפט הרבות", הוא מסביר, "היא חשובה לכל הצדדים, וכל אחד ייאבק על מנת שתישאר בצד שלו".

>> זווית עולמית - כתבות נוספות בפינה:

הקרב על הזהות והכסף: קטלוניה הולכת למשאל עם על היפרדות מספרד

רצח, אונס ושריפת כפרים: רצח העם השקט של בני הרוהינגיה במיאנמר

מרקל תמשיך להנהיג, דריסת רגל לימין הקיצוני: גרמניה הולכת לבחירות

כ-30 מיליון כורדים חיים באזור, כרבע מהם, כמו ח', חיים בעיראק. אחרים חיים בטורקיה, באיראן ובסוריה, בנוסף לקהילות קטנות יותר בארמניה, גיאורגיה ועוד. מזה כמה עשורים הם דוכאו, נרצחו וגורשו תחת שלטונו של סדאם חוסיין, עד שקיבלו אוטונומיה בשנת 1991, לאחר מלחמת המפרץ. ב-2003, מעט אחרי הפלת משטר סדאם, אף הורחבה האוטונומיה שלהם והפכה כמעט עצמאית לחלוטין.

לכורדים היסטוריה ארוכה של ניסיונות לעצמאות. בשנות ה-20 של המאה הקודמת הוקמה מדינה כורדית עצמאית בעיראק של היום, אז תחת המנדט הבריטי. היא לא החזיקה מעמד, והתפרקה לאחר שנתיים בלבד. ניסיונות נוספים נרשמו בצד העיראקי והאיראני, כאלו שאף נתמכו על ידי ברית המועצות, אך גם מדינות זמניות אלו ננטשו והתפרקו.

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569156699/ntr_296065.jpg' name='ח', תושב כורדיסטאן העיראקית' desc='ח', תושב כורדיסטאן העיראקית' credit='ללא קרדיט' ratio='1.50']

בשנים האחרונות הגיע לאזור שחקן חדש, דאע"ש, שניסה להרחיב את השליטה שלו בסוריה כמו גם בעיראק. מול ארגון הטרור הסוני קמו כוחות הפשמרגה, הצבא הכורדי החמוש, שהפך להיות היריב העיקרי של ארגון המדינה האיסלאמית והתפרסם בין השאר בזכות הנשים האמיצות ששירתו בו. כעת, לאחר הטלטלות האזוריות שכללו את היחלשותה של עיראק ווואקום שנוצר, גובר הרצון הכורדי לעצמאות מוחלטת.

"אין זמן טוב יותר מעכשיו עדי להכריז עצמאות", מכריז ח', "על פי הסקרים האחרונים, 80% מהכורדים תומכים בכך". ביוני האחרון הכריז מנהיג החבל, מסעוד ברזאני, על הליכה למשאל עם ב-25 בספטמבר, שצפוי לעבור ברוב מוחץ. ראש ממשלת עיראק, חיידר אל עבאדי, הזהיר כבר בשבוע שעבר כי רק ממשלתו תחליט אם תינתן עצמאות לכורדים, אך ברזאני הודיע כי "הולכים עד הסוף".

מול ההתנגדות העולמית - תמיכה כחול לבן:

למרות האינטרס הברור של המדינות המערביות בקיומה של מדינה כמו כורדיסטן באזור חסר היציבות כמו המזרח התיכון, מנהיגי המערב ובתוכם גם ארצות הברית, הודיעו כי הם מתנגדים לצעד החד צדדי הזה. הסיבות לכך ברורות. בראש ובראשונה התנגדותה של עיראק, כמו גם של מדינות אחרות שבהן חי מיעוט כורדי כמו איראן וסוריה. אך יותר מכל החשש הוא מפני תגובתה של האויבת הגדולה של הכורדים - טורקיה.

רק מדינה אחת העזה להצהיר בריש גלי על תמיכתה בעצמאות כורדית - ישראל. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הודיע לאחרונה לסנאטורים האמריקנים כי ישראל תומכת בעצמאות כורדיסטן, ואילו שרת המשפטים, איילת שקד, הגדילה לעשות והצהירה שמדינה כורדית עצמאית היא אינטרס משותף לישראל ולארצות הברית. הכורדים מצדם, כך טוען ח', מקבלים את התמיכה הישראלית הזאת בידיים פתוחות, ואף מניפים את דגלי ישראל לצד דגלי כורדיסטן בריש גלי.

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569156705/ntr_296066.jpg' name='מסעוד ברזאני, נשיא כורדיסטאן הטורקית' desc='מסעוד ברזאני, נשיא כורדיסטאן הטורקית' credit='רויטרס' ratio='1.70']

"לכורדים, כמו ליהודים, יש היסטוריה ארוכה של מאבק, סבל, רדיפה ורצח עם, וגם ניצחונות וצמיחה שוב מהאפר", טוען ח', "ישראל היא המדינה היחידה שתומכת בנו ומגבה אותנו. יש לנו היסטוריה ארוכה של קשר עם ישראל. לאורך ההיסטוריה חיו כורדים ויהודים אחד ליד השני, לפני הקמת מדינת ישראל ואחריה. ישראל אפילו שלחה סיוע סמוי לכורדים במאבקם מול הדיכוי של סדאם חוסיין".

לטענתו למדינה כורדית עתידית אינטרסים משותפים ברורים עם ישראל, בהם בין השאר החלשת הציר השיעי בראשות איראן באיזור. "ששוחחתי עם חיילים, פוליטיקאים וגם סתם אזרחים, הם רואים בישראל מדינה שמתמודדת מול אותם אוייבים", הוא אומר, "בין אם זה סדאם חוסיין בשנות ה-80, או ג'יהדיסטים איסלאמיים כמו דאע"ש בשנים האחרונות. הציר השיעי שמתחזק באזור בעידן שאחרי המדינה האסלאמית, מאיים גם על הכורדים גם על ישראל".

"ה-PKK אמיצים, כל כורדי יאמר לך שהוא אוהב אותם"

לצד התמיכה הלא מסויגת שהראו מנהיגים ישראלים כלפי הרצון הכורדי לעצמאות, נראה שסוגיה אחת מורכבת לפחות צפה בדיון על צדקתו של המאבק - המחתרת הכורדית, ה-PKK. לאחרונה ע ורר האלוף יאיר גולן סערה כשאמר ש"מבחינתו ה-PKK הוא לא ארגון טרור", זאת למרות דרך הפעולה שלו, שכוללת מאבק חמוש ורצחני מול אויביה, בעיקר מול טורקיה.

נתניהו מיהר להתנער ולהודיע כי למרות התמיכה הישראלית במאבק הכורדי לעצמאות, ישראל רואה ב-PKK ארגון טרור, בדיוק כמו ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי, שהכניסו את הארגון ל"רשימה השחורה". לטענת ח', המחתרת מקבלת גיבוי אזרחי מלא מצד הכורדים. "אם תשאל כל כורדי, הוא יאמר לך שהוא אוהב אותם", הוא טוען, "הם אמיצים, הם נלחמים נגד האויבת המרה שלנו טורקיה, והם משלבים נשים במבצעים שלהם. הם אלו שהצילו את כיכרוכ כשדאע"ש היו קרובים אליה".

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1569156710/ntr_252979.jpg' name='לוחמים כורדים בסוריה ליד הגבול עם טורקיה' desc='לוחמים כורדים בסוריה ליד הגבול עם טורקיה' credit='רויטרס' ratio='1.52']

"רק העם הכורדי יסרטט את גבולותיו", אמר לאחרונה ברזאני, בהתייחסו לדרישות מצד הממשל בבגדד ומצד מדינות העולם לוותר על משאל העם. הכורדים מבינים כי גם אם העם יצביע בעד ההיפרדות אין זה אומר שמדינה כורדית תקום מחר בבוקר, אולם יחד עם זאת הם מביטים לעבר מיעוטים נוספים נוספים שמבקשים הגדרה עצמית, ודורשים אמירה ברורה מצד העולם.

אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון תלך בעוד כשבוע גם קטלוניה למשאל עם על התנתקות מספרד, אחרי עשרות שנים של מאבק ורצות להיבדלות, בעיקר מבחינה אתנית-תרבותית. גם הסקוטים בבריטניה, (שהודיעה על פרישה מהאיחוד האירופי, מהלך לאומי-בדלני כשלעצמו), הביעו לאחרונה את שאיפתם להפוך למדינה עצמאית. בעולם חיים לא מעט מיעוטים שלא מתרשמים מתהליכים גלובליים ושואפים לזהות עצמית - ואם נודה על האמת, יהיה זה אך צבוע מצד מדינות "טריות", בעלות היסטוריה קצרה של מאות שנים בסך הכל, להתנגד לשאיפות הללו.