ד"ר מריחואנה פפסי: האישה שהפכה את שמה הייחודי למושא מחקר
בת ה-46 מוויסקונסין קיבלה כל חייה תגובות לועגות על שמה החריג. במקום להיכנע לבריונות, בחרה לחקור את התופעה - ובחודש שעבר קיבלה תואר דוקטור. "אמא שלי אמרה שהשם הזה יביא אותי רחוק"
מריחואנה פפסי ונדייק בת ה-46 מוויסקונסין התרגלה כל חייה לקבל תגובות לועגות על שמה הייחודי – אבל במקום לשנות אותו, השתמשה בחוויה המאתגרת כדי לחקור את האופן שבו שמות משפיעים על חינוך של ילדים אפרו-אמריקנים.
ונדייק הייתה בת תשע כשהבינה לראשונה שהיא נושאת שם בלתי קונבנציונלי. לדבריה, לא רק התלמידים לעגו לשמה, אלא גם המורים. "'מריחואנה' הוא שם בלתי רגיל, וכשמוסיפים לו את השם 'פפסי' התגובות פשוט לא מפסיקות להגיע – עד היום", סיפרה בריאיון ל-BBC. "כשהייתי ילדה, אמא שלי הסבירה שהשם שלי ייקח אותי רחוק", סיפרה. "באותו רגע זלזלתי בדבריה, אבל אמא שלי היא אישה חכמה – והאמנתי שהיא באמת מאמינה במה שאמרה".
"בהתחלה, ביקשו בבית הספר לכנות אותי מרי, והסכמתי", שחזרה ונדייק. "אבל יום אחד זכיתי בתחרות איות, וכשאמא שלי ראתה את השם 'מרי ג'קסון' על התעודה – היא התעצבנה. היא אמרה לי לעולם לא לתת לאנשים לקרוא לי מרי שוב, ואז הלכה לבית הספר ודרשה מהם שישנו את השם על התעודה". בתיכון, סיפרה ונדייק, הבדיחות הפכו להטרדות של ממש. "כשהייתי קטנה התייחסו אלי כמוזרה, אבל כמתבגרת – זה הפך לבריונות".
בחודש שעבר קיבלה ונדייק תואר דוקטור בחינוף מאוניברסיטת קרדינל סטירץ' שבוויסקונסין, בעקבות עבודת הדוקטורט שכתבה תחת הכותרת: "שמות שחורים בחדרי לימוד לבנים – התנהגות של מורים ותפיסות של תלמידים".
"למרות שהתמודדתי עם קשיים בעקבות השם, מעולם לא הקדשתי מחשבה לאופן שבו זה השפיע על אחרים", הסבירה את המניע לבחירת הנושא. "אנחנו אנושיים – כאשר אנו שומעים לראשונה שם של מישהו אנחנו מגבשים דעות ושופטים אותו באופן אוטומטי".