ישראלים שגרים באיטליה על החיים בסגר: "הכול סגור ומדכא"

איטליה היא אולי מהמדינות המתויירות ביותר בעולם. השבוע הכריז נשיא המדינה על עוצר על 60 מיליון אזרחיה, הכלכלה האיטלקית מתרסקת, מספר החולים הולך וגדל – וכך גם מספר המתים. הצילומים של איטליה שוקקת מתיירים הופכים לנגד עינינו לזיכרון שעוד נתגעגע אליו, ובשלב הזה לא ברור מתי נוכל להיות שם שוב. באיטליה לא רגילים לראות כבישים ללא תחבורה, רחובות שוממים. עבורם זה הלם, פצע בלב. ועוד לא דיברנו על החרדה וחוסר הוודאות. ישראלים שמתגוררים באיטליה סיפרו לחדשות 13 על ימי הטירוף.

גנית סימנוביץ', סטודנטית שמתגוררת ברומא ציינה כי "מיום ליום המצב כאן מחמיר. אי אפשר לדעת מה קורה. פתאום מודיעים על עוד סגירות של מקומות, על עוד צווים, על הידרדרות נוספת ונוספת. הכול מפחיד, הכול סגור, הכול מדכא, הכול עצוב". בני עדי, שמתגורר ברומא, הוסיף: "אף אחד באמת לא יודע מה הולך להיות. אף אחד לא חשב שזה יגיע למצב כזה".

איתי משה, סטודנט שמתגורר ברומא סיפר: "אני מסתובב כאן בקמפוס, הקמפוס של האוניברסיטה, ואני מחפש לראות אם אני יכול לשבת בחדרים המשותפים, אני רואה שאי אפשר. החדר המשותף סגור בגלל הקורונה". משה סיפר כי "בסופר חייבים להיכנס רק אחד-אחד. מודיעים כל הזמן ברדיו שאנחנו חייבים להשתמש בידיעות שהממשלה אמרה ולשמור מטר אחד מהשני, גם בקופה. גם כשנכנסת, גם בקופה. כמו שאתם רואים, אנשים גם באים עם מסכות ומחייבים אותנו לשים כפפות בכניסה".

נופר, פעם דיילת באל על, 11 שנה ברומה עם בעל וילדים: "מה שהכי חשוב זה הבריאות של הילדים שלי. מה שהכי חשוב לי זה הבריאות של המשפחה שלי וגם התקופה הזאת תעבור כי זו תקופה והיא תעבור". האיטלקים די מתביישים שדווקא המדינה שלהם, ערש התרבות, מהם יצאה בשורת הקורונה הקשה, כשסין כבר חזרה לסוג של רגיעה חלקית ואיטליה עדיין עמוק-עמוק בצרה. היה צריך לאכוף את כל צעדי הבידוד והסגר לפני שבועיים, עכשיו זה מאוחר מדי. "עד הרגע האחרון נשארנו כאן כדי להבין מה קורה. עכשיו כשאנחנו רואים שהמצב הידרדר, אנחנו רוצים לחזור לארץ, גם אם זה אומר לבידוד כרגע. אנחנו פשוט רוצים להיות בקרבת המשפחות שלנו, הקרובים שלנו ובבית שלנו", סיפרה סימנוביץ'.