שר החינוך נפתלי בנט, הודיע אמש (חמישי) למרים פרץ על זכייתה בפרס ישראל למפעל חיים על חיזוק הרוח היהודית-ישראלית. בנט אמר כי "פרץ, 'אם הבנים', ששכלה את אוריאל ואלירז ז"ל, הקדישה את חייה לעשייה החינוכית. היא לא בחרה את נסיבות חייה הקשים, אך בחרה לחיות ולהחיות עם שלם". ‫פרץ, שהתרגשה מאוד ופרצה בבכי לאחר ההודעה על זכייתה, אמרה לשר בנט שהגיע לביתה: "קטונתי, אני לא ראויה".

ועדת הפרס בראשותה של השופטת בדימוס שרה פריש, ציינה בנימוקיה כי "מרים היא סמל למסגרת הרוח היהודית והישראלית ומהווה סמל ומופת לנתינה ולעזרה לזולת, לחברה ולקהילה".

[img_figure src='https://media.reshet.tv/image/upload/t_image_article,f_auto,q_auto/v1568810427/ntr_308270.jpg' name='מרים פרץ ונפתלי בנט' desc='מרים פרץ ונפתלי בנט' credit='ללא קרדיט' ratio='1.33']

עוד הוסיפה הוועדה כי "מאז נפלו בניה בקרבות ישראל מקדישה מרים פרץ את חייה לחינוך ולהנחלת המורשת היהודית והציונית כשהיא עורכת מסעות של הרצאות בפני בני נוער וחיילי צה"ל ואף יוצאת לקהילות ברחבי העולם וכל זאת על מנת להאיר את דרכינו ולחזק את ידינו. מעבר לכך, מסייעת מרים למשפחות שכולות ופצועי צה"ל".

ראש הממשלה בנימין נתניהו בירך את פרץ על זכייתה בפרס, "לו היא כה ראויה לאור עשייתה ומחוייבותה העמוקה

למדינתנו". יו"ר המחנה הציוני, אבי גבאי, התייחס לזכייה ואמר: "מרים פרץ מסמלת את העוצמות שמצויות בעם שלנו. אישה שהקריבה את שני בניה על מזבח הגנת הארץ, דבר שאין נורא וקשה ממנו. מאנשים כמו מרים פרץ ומתעצומות הנפש שלה, אנחנו יכולים ללמוד שיעור על הקשר שלנו למקום הזה, קשר ששום אויב לא יוכל לנתק אף פעם. היא ראויה לפרס ישראל ופרס ישראל ראוי לה".

מרים פרץ, נולדה בשנת 1954 במרוקו ועלתה לישראל בגיל 10. פרץ התאלמנה מבעלה ושכלה שניים מבניה, אוריאל ואלירז, בעת שירותם בצה"ל. ב-25 בנובמבר 1998 נהרג בנה הבכור, סגן אוריאל פרץ בן ה-22, מפקדת מחלקת הסיור בגדוד 51 של חטיבת גולני במארב בדרום לבנון. ב-26 במרץ 2010 נהרג בשנה השני, רס"ן אלירז פרץ בהיתקלות בחוליית מחבלים ברצועת עזה.

בשנת 2011 פרסמה סמדר שיר את הספר "שירת מרים", ובו סיפור חייה של מרים פרץ. בשנת 2014 נבחרה להדליק משואה ביום העצמאות ה-66 ושנתיים לאחר מכן קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר אילן.

מוקדם יותר הודיעה ועדת הפרס כי חבר הכנסת והשר לשעבר דוד לוי הוא חתן פרס ישראל למפעל חיים בתחום חברה וקהילה. הוועדה ציינה בנימוקיה כי "סיפורו האישי של דוד לוי הוא סיפורו של נער שעלה ארצה מרבאט שבמרוקו, אל המעברה ועיריית הפיתוח, ומנקודת שפל זו זינק אל ליבת העשייה הציבורית והחברתית וממחוללי כור ההיתוך של החברה הישראלית". על פי הוועדה, לוי הוא "לוחם חברתי של השכבות החלשות, מנהיג עובדים ונציג עיירות הפיתוח והפריפריה וממקימיה; יזם ומוביל של תכניות חברתיות ומדיניות, פעיל במאבקים למען השכבות החלשות ומנהיג מדיני, כל זאת תוך התגייסות מוחלטת ונדירה לשירות העם והמדינה".