10.12.2018

17:46

 ספיידרמן: ממד העכביש
ספיידרמן: ממד העכביש,
יח״צ

ספיידרמן - ממד העכביש: מיילס מוראלס, זכית באמון שלנו

ספיידרמן האהוב חוזר למסך הגדול אחרי ציפייה ארוכה עם אנימציה ייחודית, ודמויות שעושות כבוד למה שהדמות מייצגת • שני פרומקין, ביקורת סרט

במשך עשורים ארוכים ספיידרמן הצליח להיות בין הדמויות המרכזיות ביותר ששלטו במדיום הקומיקס, ומתחילת שנות ה-2000 ועד היום הוא גם כבש את בתי הקולנוע ברצף מתמשך וישיר של עיבודים. הפעם גיבור-העל האייקוני של מארוול חוזר למסך הגדול בעיבוד מצוייר ב״ספיידרמן: ממד העכביש״, המתכתב נפלא עם דפי הקומיקס בהם הוא נולד. 

 

עוד במתקפת ההאקינג על סוני ב-2014, התגלו מיילים שחושפים כי סוני מתכננים ליצור אנימציית ספיידי כדי להחזיר לפרנצ׳ייז את רוח הנעורים. באותה התקרית גם נחשפה האופציה לעסקה הקולנועית חסרת התקדים של סוני, שהמותג של ספיידרמן נמצא בבעלותה הקולנועית, ומארוול, הבית המקורי של איש העכביש. אותה עסקה אכן התממשה באורח פלא ב-2015, וכבר ב-2016 הגיע אלינו העיבוד הקולנועי השלישי לדמות בתוך כעשור וחצי, כשטום הולנד נבחר לגלם את פיטר פארקר האהוב בסרטי סולו בהפצת סוני ובשאר סרטי היקום הקולנועי של מארוול בהפצת דיסני. סוני כעת לא יכולה להציג ספיידרמן מקביל בסרטי לייב אקשן, על מנת לשמור על ההמשכיות הדקדקנית של סרטי מארוול, ומכל זה לשמחתנו נוצר ״ספיידרמן: ממד העכביש״. 

 

 

״ממד העכביש״ אם כך לא עוסק למעשה בפיטר כפי שאנחנו מכירים אותו בסרטי ״הנוקמים״ הנוכחיים, אלא במגוון צבעוני (הכולל אפילו שחור-לבן) של ספיידרמנים ממימדים אחרים, בראשם גיבור הסרט, מיילס מוראלס. הגרסא האלטרנטיבית הזו של ספיידי, שנוצרה ב-2011 על-ידי בריאן מייקל בנדיס ושרה פיצ׳לי, ומתארת את הדמות כבן נוער ניו יורקרי ממוצא שחור-לטיני, צברה אהדה עצומה. קוראים רבים ציפו לראות את מוראלס מגיע לסרטים, וההגעה שלו עכשיו השתלמה בהחלט: ״ממד העכביש״ מספר את סיפור המקורות של מוראלס (בדיבובו המצויין של שאמייק מור) בסגנון אנימציה ייחודי, המוגש כחווית קריאת קומיקס כל כך מוקפדת.

 

האנימציה המרעננת משלבת בין טכניקות הקומיקס לאלו של המדיום הקולנועי, כש-142 האנימטורים שעבדו על הסרט הניחו רבדי דו-מימד על גבי אנימצית התלת מימד הממוחשבת. רבות בזכות האווירה הויזואלית יוצאת הדופן הזו ויכולת סיפור מדוייקת, הסרט מצד אחד מרעיף אקשן קצבי המערבב שלל רב של דמויות, ומהצד השני לא מתפזר ולא מרעיש בתוקפניות, בעודו יוצר תחושת צפיה חמימה לאורכו.

 

מניע-העלילה הוא קינגפין (לייב שרייבר), מנבלי-העל הפופולאריים של מארוול (מוכר במיוחד מהעיבוד המדהים שלו ב״דרדוויל״ הנטפליקסית), שחושק לערבל בין מימדים שונים במולטיוורס, וכתוצאה מהתערבות ספיידרמנית בתהליך, מגיעים ליקומו של מוראלס מספר ספיידרמנים נוספים מקבילים. בין אנשי העכביש השונים, שלראשונה פוגשים בעוד מחזיקי-כוחות כמו של עצמם, נמצאים פיטר פרקר מקביל ומבוגר (ג׳ייק ג׳ונסון), שהופך למנטור של מוראלס, כשהוא לומד בעצמו בתמורה ממוראלס הענוג לא פחות; גוון סטייסי המקבילה (היילי סטיינפלד) לדמות אהובת נעוריו של פיטר פרקר המקורי; ילדה אמריקאית-יפנית מהעתיד (קימיקו גלן) שפועלת לצידו של רובוט, בקריצה מדהימה למורשת האנימה; וגרסת חזיר מדבר (ג׳ון מולייני). האינטראקציה בין הספיידרמנים השונים, שמתאחדים כדי להלחם בקינגפין ועוזריו, לא פותחה עד הסוף - גם לא ברמת פוטנציאל ההומור החבוי בה, במיוחד כשמדברים על ספיידר-חזיר בתוך המיקס. אבל בכלליות, לא מדובר כאן בקומדיה של ממש.

 

את הסרט במקור (על סמך אירוע ההאקינג) נועדו לביים הצמד פיל לורד וכריס מילר, שיצרו עבור סוני את ״גשם של פלאפל״ (״Cloudy with a Chance of Meatballs״ במקור) המופלא. השניים, שגם יצרו את הצלחות ״סרט לגו״ וסרטי ״ג׳אמפ סטריט״ החדשים, לבסוף נשארו חתומים כמפיקים, כשלורד גם כתב את הסיפור לבדו ואת התסריט עם רודני רוטמן, משלושת במאיי הסרט, הכוללים גם את פיטר רמזי ובוב פרסישטי. הערכים הקומיים המזוהים עם לורד-מילר, ועוד יותר מכך עם ספיידרמן עצמו, בהחלט מורגשים ב״ממד העכביש״, במיוחד במספר רב של בדיחות מטא מוצלחות, אך לחלוטין לא מובילים אותו. הבלבול של מוראלס ממצבו החדש והאחריות (הגדולה) הנלווית אליו, הרגשות המשפחתיים המשמעותיים ויצירת החברויות המקסימות בינו לבין פרקר-המקביל וגוון-המקבילה - הם אלו שמקבלים את מרכז הבמה. 

 

 

מעל זה, החוזקה שנובעת מתוך הדינמיקה מרובת הספיידרמנים היא פשוט הכבוד האינסופי שניתן לדמות הכל כך פופולארית הזו, וכל מה שהיא מייצגת. הסרט מעביר באופן מלא את הרעיון מעורר ההשראה הזה של סטן לי, שיצר את הדמות עם סטיב דיטקו בתחילת שנות ה-60, על מקומו של האדם השונה בחברה ומה הופך אדם לגיבור. בשביל זה הקינגפין נמצא ב״ממד העכביש״ - דמותו לא מורחבת כמעט והיא די קריקטורית, כשהנוכחות האימתנית שלו מנוצלת בעיקר כדי לייצג את הצד השני של אותו המטבע.

 

זה לא משנה איזה פרצוף ואיזה שם באמת נמצאים מבעד לאותה מסיכה ספיידרמנית: ספיידרמן הוא סמל לגיבור שיקריב את עצמו למען כולם, בעוד קינגפין הוא הנבל שיקריב את כולם למען עצמו. לי גם מופיע בסרט בקמאו הקולנועי השני שלו מאז מותו בחודש שעבר (הקודם היה ב״ראלף שובר את האינטרנט״ המומלץ), ברגע קטן מצמרר ומרגש עד דמעות.

 

בשורה התחתונה, הצלחתו הענקית ביותר של ״ספיידרמן: ממד העכביש״ היא להכיר לקהל את מיילס מוראלס, ולגרום לנו תוך פחות משעתיים להתאהב בו ולהאמין כי הוא דמות הראויה כל כך לשאת על עצמה את השם ״ספיידרמן״.