כל התנהגות חריגה או מוזרה שלא הופיעה קודם לכן עלולה להעיד על שינוי במציאות חייו, shutterstock

איך תדעו שהילד שלכם עובר התעללות?

יש לא מעט סימנים התנהגותיים ופיזיים לזיהוי מצוקה פיזית או נפשית אצל פעוטות. אם אחד הסימנים האלו מופיעים אצל ילדכם כדאי לכם לברר לעומק למה

תינוקות, פעוטות וילדים צעירים נמצאים בסיכון גבוה יחסית לפגיעה על ידי דמויות מטפלות. הסיבה לכך היא חוסר היכולת שלהם להגן על עצמם, הקושי לבטא את עצמם ולהסביר מה הם מרגישים או לתאר מה קרה. הם מתקשים להגיד מה ראו או חוו וזה מתווסף לחוסר  ניסיון וידע על העולם. לכן, הקושי המרכזי הוא בזיהוי מצוקה שנחווית מחוץ לבית ובעיקר במסגרת החינוכית – טיפולית.

כהורים, משימת איתור מסגרת חינוכית היא משימה מאד מאתגרת. הקושי לשחרר את התינוק האהוב שלנו ולשלוח אותו למסגרת בה היכולת שלנו להיות בשליטה ולבקר כל גירוי שהוא נחשף אליו היא מעטה עד כדי לא קיימת בכלל. אנו רוצים לקוות ששלחנו אותו למקום בטוח וכי הדמויות המטפלות בו ידאגו לו וישמו לב לצרכיו ויהיו עירניות למצוקות שחוו ויגנו עליו.

לרוב זה אכן קורה ורוב האנשים שעוסקים בתחום החינוך והטיפול אכן עושים זאת מתוך אהבה כנה וטהורה לילדים. עם זאת לצערנו, ישנם גם מקרים אחרים, בהם במסגרת נמצאת דמות אחת ולפעמים יותר, שחסרה בהם החמלה כלפי ילדים ואף עלולים לפגוע בהם. למרות שמדובר במקרים חריגים וקיצוניים, מקרים כאלו שמתפרסמים בתקשורת מעוררים בהלה ודאגה בקרב רוב ההורים, שמא גם ילדם הפעוט חוו מצוקה והם לא ערניים לכך.

סימנים שעלולים להעיד על מצוקה פיזית או רגשית:

סימנים התנהגותיים

התנהגות שקטה ומופנמת או לחילופין דברנות יתר יותר מהרגיל.

ותרנות – למשל ויתור על חפצים שיקרים ללב הילד, שבדרך כלל לא היה מאפשר להתקרב אליהם ובטח שלא מוותר עליהם בקלות.

דיבור, משחק או ציור על דברים שלא נשמעים הגיוניים או מוזרים ובטח כאלו שנראים לנו חריגים ולא אופייניים לילדינו.

תלונות על כאבים לא מוסברים, כגון תלונות על כאבים ללא סיבה מוחשית, ללא סימן גופני.

כל התנהגות חריגה או מוזרה שלא הופיעה קודם לכן עלולה להעיד על שינוי במציאות חייו ואולי אף על מצוקה רגשית או פיזית.

כעס, תוקפנות, זעם ואלימות שלא היו אופייניות קודם לכן או התגברות משמעותית במצבים אלו.

חוסר שקט ומרדנות שלא היו אופייניות קודם מבחינת עוצמה או משך.

הימנעות או התרחקות מאנשים ומצבים ומקומות חברתיים.

הימנעות או התרחקות ממצבים חברתיים, כגון במשחק בגינה או התרחקות מאחים או אנשים וילדים אחרים שבעבר לא היתה אופיינית ואין לה הסבר הגיוני.

התנגדות להשתתף בפעילות חברתית או משפחתית.

התרחקות והימנעות מאנשים וילדים אחרים – גם אם מדובר במסגרת הגן, מסגרת ביתית או משפחתית אחרת.

פחות קשר עין או מגע פיזי מהעבר, פחות התקרבות לאנשים, גם אנשים קרובים או בני משפחה, מיעוט בניסיון ליצור קשר עם אנשים וילדים מוכרים וקרובים.

קשיים לא אופייניים בריכוז ובתשומת לב. לדוגמא, אם בעבר היה עירני לסביבה ומתייחס לקולות או גירויים בסביבה וכעת אינו שם לב או מתעלם או מגלה חוסר אכפתיות.

קושי בשמירה על ריכוז למשל בעת צפייה בטלויזיה או האזנה לסיפור.

קושי בקבלת החלטות – אמנם ילדים צעירים ובטח תינוקות אינם נדרשים לקבל החלטות משמעותיות, אך עם זאת, קושי בקבלת החלטה למשל לגבי מה מעדיפים לאכול או במה מעדיפים לשחק, במידה ומדובר בהתנהגות שונה מהעבר, עלולה להעיד על מצוקה.

שינויים בדפוסי חשיבה - למרות שילדים צעירים ופעוטות גם כך מתקשים בהבעת מחשבותיהם, עדיין שינויים בדפוסי חשיבה עלולים להעיד על בעיה. לדוגמא, ילד שמביע מחשבות, בין אם בשיחה או משחק או ציור, שליליות ופיסימיות המעידות על ראיה שלילית וחוסר תקווה. למשל, "אף פעם לא אצליח לשחק...", או למשל: "יקרה משהו לחתול (או כל חיית מחמד אחרת)".

הבעת חוסר אונים, חוסר תקווה, חוסר ערך או תחושת איבוד שליטה. גם כאן, למרות שילדים צעירים עשויים להתקשות להביע מושגים כה מופשטים, ישנם דפוסי משחק, יצירה, ציור וכן דפוסי חשיבה שעשויים להתבטא בתקשורת מילולית ולא מילולית שעשויים להעיד על מאפיינים אלו. למשל, "אני לא שווה", "אני לא אצליח", "לא יודע מה לעשות" , "לא אצליח להתמודד". בציור זה יכול להתבטא בציור של דמויות שנמצאים במצבים שמשקפים תחושות אלו. במשחק זה עשוי להתבטא בבובה או דמות במשחק שנקלעת תוך משחק למצבים שמשקפים תחושות חוסר ערך או חוסר אונים וכולי.

סימנים פיזיים

פציעות, כוויות, סימנים, חבורות או חתכים ללא כל הסבר, מבלי שישנה סיבה הגיונית להם.

נטייה חוזרת להיפצע או להיפגע, בין אם על ידי פציעה עצמית, למשל גירוד ממושך עד כדי פציעה או נטיה להפצע באופן חוזר במשחק או בכל פעולה אחרת.

שינויים פתאומיים במראה, בתחומי העניין, במשחק או בהרגלים ותחביבים.

הזנחה עצמית או חוסר אכפתיות מהמראה – ילד שלמשל בעבר הביע עניין או אכפתיות לגבי פריטי לבוש מסוימים או העדפה לפריטים כאלו או אחרים או לצבע מסוים ולפתע מגלה חוסר איכפתיות או אדישות.

הופעה מלוכלכת או מוזנחת, בעיקר בחזרה מהגן או המסגרת.

ילד שבעבר הקפיד על רחיצת ידיים או ניקיון אישי וכעת מביע אדישות או חוסר אכפתיות למראה שלו ולרמת ההגיינה שלו.

למשל, היה רגיל לצחצח שיניים וכעת מתנגד לכך. נכון שילדים צעירים ותינוקות אינם אחראיים על רמת ההיגיינה שלהם ולרוב לא מביעים אכפתיות לגבי הנושא, הכוונה כאן לילדים שכן הביעו אכפתיות או שמרו על הרגלים וכעת אינם מקפידים או מביעים חוסר אכפתיות לנושא.

שינויים בהרגלי האכילה והשינה  

אכילה מרובה מהרגיל או חוסר תיאבון, שינה או עייפות יתר או לחילופין התעוררות מוקדמת או יקיצות במהלך הלילה שלא היו אופייניות.

איבוד עניין פתאומי בדברים או פעילויות שבעבר התעניין בהם ואהב לעשות.

אובדן סקרנות – ילדים שבעבר גילו סקרנות, בדקו חפצים חדשים, גם אם הדבר היה כרוך בהתרחקות מסוימת מההורים וכעת אינם מתרחקים מההורים או מגלים פחות עניין וסקרנות.

שינויים במצב הרוח

ילדים שהופכים לעצבניים ורגזניים יותר ומתקשים להירגע, גם כאשר ההורים מנסים לנחמם.

ילדים שהיו שמחים ונראים פחות שמחים וחיוניים או לחילופין מפוחדים ונבהלים בקלות מגירויים שבעבר לא היו נבהלים מהם באותה הקלות.

הבעת דאגה, חרדה או פחד שלא היו אופייניים קודם לכן.

בכי ממושך וקושי להירגע, גם כאשר מחבקים או נוקטים בפעולות שבעבר היו עוזרות לילד להירגע.

כל אלו עלולים להעיד על מצוקה או פגיעה שהילד חווה ואינו מצליח לדווח עליהן להוריו.

לא כל שינוי מעיד על פגיעה בילדכם, אך שינויים מהדפוסים הרגילים בהחלט עלולים להעיד על מצוקה, גם אם לא מדובר באדם אחר שפוגע בילדכם, כדאי לבדוק בצורה יותר מעמיקה מה עלול לעורר את חווית המצוקה שמשתקפת בהתנהגויות שתוארו כאן.

הכותב הינו אלעד דהן, עו"ס קליני, מומחה ומדריך בטיפול רגשי בילדים, מנהל מרכז רימון – מומחים בטיפול רגשי https://www.rimonclinic.com