המערכות חינוכיות בישראל מתאימות באופן מופלא לעולם האתמול, shutterstock

למה מערכת החינוך כל כך מפגרת?

כל דו"ח בנושא עולם העבודה העתידי מלמד על השינויים מרחיקי הלכת הצפויים לנו, אבל מערכת החינוך נשארת מאחור. איך אפשר להכין כבר היום את ילדינו לעולם החדש?

דו"חות ומחקרים על עתיד עולם העבודה יש בשפע. משרד הכלכלה, ארגון ה- OECD, האיחוד האירופי והממשל האמריקאי הוציאו כולם דו"חות המתארים את השינויים העתידיים הצפויים בעולם העבודה וכן דוחות על השינויים בעולם העבודה המתרחשים כבר עכשיו, בהווה.

אבל לא צריך דו"חות כדי להבחין בשינויים המתרחשים מול עינינו: הרכב האוטונומי המתקרב, שירות הלקוחות באינטרנט, קלות הזמנת המוצרים מחו"ל והקופות האוטומטיות במרכולים, מלמדים כל אדם שעיניו בראשו על אותה המגמה. למעשה, זהו קצה הקרחון והשינויים הגדולים עוד בדרך. מאות פיתוחים המבשילים עכשיו או נמצאים בתהליכי הבשלה מתקדמים, בתחום האינטליגנציה המלאכותית והרובוטיקה, מייצגים את השינוי האמיתי העומד לפתחנו והוא כנראה השינוי המהיר והמקיף ביותר בהיסטוריה האנושית.

האנושות כבר חוותה מהפכות גדולות בעולם העבודה – המהפכה התעשייתית, המיכון בעולם החקלאי ותמורות נוספות, אשר שינו באופן מהותי את הרכב עולם העבודה. תחומי עיסוק מסורתיים התייתרו, משאירים אחריהם אנשים שמשלח ידם נעלם ותחתם נוצרו הזדמנויות אחרות. ההבדל הגדול, בהשוואה לימינו, הוא הקצב וההיקף. דו"ח של משרד הכלכלה הישראלי הגדיר 1.2 מיליון עובדים בישראל (שליש מכוח העבודה!) כעובדים שעבודתם בסיכון גבוה להיעלם. הסיכון הגבוה אינו מצטמצם לעובדים עצמם,  אלא נוגע גם לבני זוגם ולמשפחתם. נתונים אלו, כמו רבים אחרים, מצביעים על סיכונים גדולים שהחברה צריכה להיערך אליהם, אבל גם על הזדמנויות גדולות. לדוגמה, רמת ההשקעה בפנאי, בחינוך, בבריאות ובתיירות הולכת ועולה. במילים אחרות לא מדובר בבשורה רעה – מדובר בשינוי רחב היקף שהזמן להיערך אליו הוא היום.

דו"ח של משרד הכלכלה הישראלי הגדיר 1.2 מיליון עובדים בישראל (שליש מכוח העבודה!) כעובדים שעבודתם בסיכון גבוה להיעלם

אז האם המערכות בישראל נערכות לשינוי?   

כפי שמרמזת הכותרת, התשובה היא לא. המערכות חינוכיות בישראל מתאימות באופן מופלא לעולם האתמול. בתי הספר הוקמו בראשיתם במטרה להכין את הילדים להיות פועלים טובים בבתי החרושת. פעמון גדול (והיום מוזיקה) מודיע על ההפסקות, בהתאם ללוח זמנים קשיח וידוע מראש, שעת האוכל אחידה לכולם ובזמן מוגדר. ישנם מנהלי צוותים (מורים) המגדירים את נושא העבודה ואופן ביצועה ומעליהם מנהלים בדרג גבוה יותר. כל ילד נמצא במסגרת שמוגדרת בראש ובראשונה על ידי "תאריך הייצור שלו" (קבוצת הגיל) והוא נע כמו על "פס יצור" לאורך השנים, עם כל חבריו לתאריך הייצור. גם שיטות של "בקרת איכות" (מבחנים) הוכנסו באותה התקופה.  

לתקופתם, היו בתי הספר כלי מעולה והכינו היטב את הילדים להיות פועלים בעולם התעשייתי.

אבל הזמנים משתנים. העולם התעשייתי עודנו קיים, אבל עבודות פס הייצור נעלמות לטובת רובוטים או שעוברות למדינות עולם שלישי, בהן היצור זול יותר. הילדים במדינת ישראל המערבית והמודרנית זקוקים למיומנויות שונות וחדשות. ומערכת החינוך? היא אינה משתנה. היא ממשיכה להכין את ילדנו לאתמול.

למה ילדינו זקוקים? היכרות עם סביבות עבודה מודרניות, כמו גם מחקרים בתחום, מגלים סדרה של מיומנויות, שמתוכן בחרתי להתמקד בשלוש מרכזיות:

היכולת ללמוד באופן עצמאי

בעולם בו הידע מתפתח בקצב מהיר, ההכשרה שלמדת הופכת תוך מספר שנים ללא רלוונטית. בעולם כזה, היכולת של האדם ללמוד בעצמו שיטות חדשות, כלי עבודה חדשים וידע חדש הינה בסיס מרכזי ליכולתו להישאר רלוונטי. אוטודידקטיות לפיכך, היא אחת התכונות המרכזיות שמחפשות חברות הטכנולוגיה הגדולות בעובדים כבר היום.

היכולת לעבוד בצוותים דינאמיים ולשתף פעולה

במיוחד בעשור האחרון חלה עליה משמעותית בהיקף ובחשיבות העבודה בצוותים. הדימוי הישן, של גאון מחשבים בודד הפועל ממוסך ביתו, כבר אינו קיים במציאות (מלבד בסרטים שממשיכים להזין בציבור את הדימוי הנדוש הזה). כמעט כל פיתוח בעולם המודרני הוא פועל יוצא של עבודת אנשים רבים וכמעט בכל הארגונים עתירי המידע, אדם חבר במספר צוותים שבמסגרתם הוא פועל במקביל. ככל שעובר הזמן היכולת לעבוד בצוותים הופכת לחשובה ומרכזית יותר לעולם העבודה החדש.

היכולת לאתר, להעריך, לעבד ולהשתמש במידע

העולם המודרני מוצף במידע והוא נגיש וזמין לכולם. כאשר קיים כל כך הרבה מידע, היכולת לסנן מידע, לזהות מידע אמין, להפוך את המידע לתמונה רחבה וכו' הופכת למרכזית. במילים אחרות, בעולם עתיר מידע, היכולת לנהל מידע היא מיומנות הכרחית.

הילדים במדינת ישראל המערבית והמודרנית זקוקים למיומנויות שונות וחדשות. ומערכת החינוך? היא אינה משתנה. היא ממשיכה להכין את ילדנו לאתמול

מה אנחנו יכולים לעשות כהורים?

מערכת החינוך בישראל מכינה את ילדנו לעבר, אבל מה אנחנו כבר יכולים לעשות כהורים? הרבה מאוד! לנו כהורים יש את היכולת להכין את ילדינו ולציידם בארגז הכלים הטוב ביותר לשינויים הקורים סביבנו. החדשות הטובות הן שזה אפילו כיף!

אני ממליץ להורים לאפשר לילד להיות לומד עצמאי, קודם כל על ידי דוגמה אישית וחשיפה לחדוות הלמידה: בנסיעות ניתן לשמוע ביחד פודקסטים ולדבר עליהם (אני ממליץ במיוחד על "היסטוריה לילדים", "עושים היסטוריה" ו"אבא למה?", אבל יש עוד רבים ובאיכות מעולה).
הפכו כל שאלה של הילד לחגיגה של מחקר – "אמא, אבא, למה האור חודר דרך זכוכית ולא דרך הקיר?". אתם לא יודעים? מצוין! שאלות שאתם לא יודעים עליהן את התשובה הן השאלות הטובות ביותר. זוהי הזדמנות למחקר משותף ודרך מעולה לגלות ביחד על מקורות מידע ואיך משתמשים בהם. אלה כמובן רק דוגמאות לדרך חשיבה – בטיול הבא תנו לילדים לתכנן ולבצע. עם הכוונה נכונה, הילדים יפתיעו אתכם במהירות בה הם לומדים להשוות בין מחירים של מלונות או טיסות, לקרוא המלצות ולהכין לוח זמנים לטיול.

אל תלמדו את הילד שיש תשובות – למדו אותו שכיף לשאול שאלות.

החלק המשמח בכל העניין הוא, שכשאני רואה ילדים והורים חוקרים ולומדים ביחד, אני תמיד נהנה לראות את הקרבה שנוצרת. במקום שואל ועונה, יודע ולא יודע, הילד וההורה יוצאים למסע משותף – הרפתקה אמתית, אל ארץ לא נודעת. וכשהוא הופך להרפתקה משותפת, פתאום העתיד נראה הרבה יותר כיף!   

הכותב הינו ד"ר עוז גוטרמן, מרצה בכיר באוניברסיטת בר אילן, ראש החטיבה למשאבי אנוש באקדמית גליל מערבי ומייסד קבוצת לדעת. מחבר רבי המכר "יש גבול – שמונה המפתחות להצבת גבולות לילדים", "כיף בבית – המדריך לגידול ילדים מאושרים" וספרים נוספים