פנים אמיתיות ילדים של אף אחד, צילום מסך -

מה קורה לנוער במצוקה כאשר מגיע לגיל 18?

טור מיוחד של משה הרוש - פנים אמיתיות עקבו אחרי צעירים בוגרי פנימיות בניסיון להבין כיצד אפשר הציל אותם. למה המדינה מפקירה את בוגרי מוסדות הרווחה?

במדינת ישראל בכל שנה מוציאים ילדים מחזקת הוריהם למוסדות רווחה.
הפנימיות דואגות לילדים עד גיל 18 ואז פותחת את שעריהן ומשחררות את הנערים. ברוב המקרים אין מעקב אחריהם.
לאן ילכו? משפחה כבר אין, הצבא לרוב לא מגייס אותם, בד"כ אין להם כישורי עבודה או יכולת לדאוג לעצמם, וכך הצעירים הללו מוצאים את עצמם לבד ברחובות. ההשקעה של המדינה בהם יורדת לטמיון כי הם לא משתלבים בחברה.(אחרי שהוחלט שהמדינה תיהיה יותר טובה מההורים שלהם בגידולם) והם נזנחים

 

>>> לעמוד של "פנים אמיתיות"

 

תמונה

מלי ואני צועדים אל עבר בניין שיכון באשדוד, פה היא בילתה בחדר המדרגות שנה מחייה. זה קרה כשהגיעה לגיל 18, אז, נפתחו שערי הפנימייה בה העבירה את שנות נעוריה ופלטו אותה החוצה אל העולם, לבדה, עם תיק גב. לחזור הביתה לא הייתה אופציה מבחינתה, בטח לא אחרי ניתוק של שנים מהמשפחה וכך מלי מצאה עצמה ברחוב.

 

שש שנים אחרי, מלי, כיום צעירה בשנות ה 20 לחייה, אוזרת אומץ ומחליטה לחזור לשכונה ההיא באשדוד. אנחנו נוסעים יחד, כל הדרך מלי מכווצת במושב האחורי עם מחשבות על התקופה ההיא. מלי בעיקר זוכרת שהיה לה קר, שהיא נהגה להתכווץ בלילות כדי למצוא קצת חום. הזיכרון הכואב הזה כנראה ילווה אותה לתמיד, היום זה חלק ממנה. היא זוכרת רעב, כשהיא לבדה בחושך, מקוששת ארוחות מחברות שהבריחו לה פה ושם פרוסה של לחם. מקלחת חמה ומיטה נראו לה כמו משהו שנמצא מעבר להרי החושך.

 

מלי הדר - פנים אמיתיות
 

מלי הדר - פנים אמיתיות(צילום מסך -)

הסיפור של מלי הוא סיפורם הכואב של צעירים רבים, שבילדותם נעקרו ממשפחותיהם על ידי משרד הרווחה והועברו לפנימיות ומשפחות אומנה, כי הישארותם בבית, כך לפי המדינה, הייתה מסוכנת עבורם. המדינה ביקשה לתת להם סיכוי אמיתי לעתיד טוב יותר, פרשה עליהם את חסותה בהשקעה כספית אדירה של מאות מיליוני שקלים מידי שנה, והתחייבה להיות להם אמא ואבא חלופיים. רק שכחו לספר להם שבגיל 18 המדינה מזדכה עליהם ומסירה מהם אחריות. מכאן שיסתדרו כבר לבד.

למעלה מ-800 צעירים כאלה מסיימים מידי שנה את שהותם באותן פנימיות ומשפחות אומנה, לא מעט מהם נזרקים לרחוב ומתדרדרים לפשיעה, סמים וזנות. בחודשים האחרונים פגשנו אותם, הם מרגישים שבגדו בהם. למעשה כל ההשקעה של המדינה בהם יורדת מהר לטמיון. הרשויות אומנם ביקשו להציל אותם בילדותם, אך הפקירו אותם בבגרותם. אחד מהם, דוד, בחור צעיר שחי ברחוב, בזולה שאלתר לעצמו מתחת לעמודי בניין ליד גן מאיר שבתל אביב, שואל אותנו תוך כדי בכי: "למה לבנות ציפיות? למה נתנו לי את התקווה שיבוא יום והכול יהיה בסדר?"

 

הצעירים האלה נמצאים בכל מקום. תוכלו לפגוש אותם בגנים ציבוריים, במבנים נטושים ובפינות רחוב, בלי בית, ללא משפחה תומכת. הם פגועים וכועסים.
כשמלי ואני מגיעים לבניין, היא מטפסת שתי קומות ובאינסטינקט של נערה שורדת היא מתיישבת כפופה על אחת המדרגות ומותחת את השרוולים כדי לחמם את כפות ידיה כמו שעשתה כבר כל כך הרבה לילות "העדפתי תמיד את הקומה השנייה כי בראשונה קר מדי", אמרה.

המחשבה על אותה נערה בת 18, שמוצאת את עצמה במלחמת הישרדות יומיומית וקיומית על החיים שלה, מטלטלת, בלי אבא, בלי אמא, בלי רשויות שידאגו לה, ילדה של אף אחד.

 

בואו לעשות לייק לדף של "פנים אמיתיות" בפייסבוק

 

לצפייה בפרק הראשון של הסדרה הקודמת- "החרדים"

  • תגיות: