האסטרונאוט סקוט קלי מבקר בישראל: "מאדים הוא האתגר האמיתי"

האסטרונאוט סקוט קלי, שבילה כמעט שנה תמימה בתחנת החלל הבינלאומית, מבקר בישראל ומספר מה עבר עליו בחלל, מה למד על כדור הארץ ומדוע לא יסכים להשתתף במשימה חד כיוונית

האסטרונאוט סקוט קלי, שבילה כמעט שנה תמימה בתחנת החלל הבינלאומית, מבקר בישראל ומספר מה עבר עליו בחלל, מה למד על כדור הארץ ומדוע לא יסכים להשתתף במשימה חד כיוונית למאדים.

רק ארבעה אנשים שהו שנה ומעלה ברציפות בחלל, כולם קוסמונאוטים שהשלימו משימות ממושכות במיוחד בתחנת החלל הרוסית "מיר". בשיא השהייה הרצופה בתחנת החלל הבינלאומית מחזיקים במשותף שניים – מיכאיל קורניינקו (Korniyenko) מרוסיה וסקוט קלי (Kelly) מארצות הברית, שהשתתפו יחד במשימה שכונתה "שנה בחלל", אם כי בפועל היא ארכה "רק" 340 יום, והסתיימה לפני כמעט שלוש שנים.

האסטרונאוט סקוט קלי

האסטרונאוט סקוט קלי ( סוכנות החלל האמריקאית)

 

קלי השתתף במקביל גם בניסוי התאומים המפורסם עם אחיו, מארק, שגם הוא אסטרונאוט. במהלך השנה של קלי בחלל – וגם אחריה – עברו הוא ואחיו בדיקות רפואיות רבות, בתקווה כי אצל תאומים זהים יהיה קל יותר להבחין בשינויים פיזיולוגיים שהם תוצאה של השהות הממושכת בתחנת החלל.

הנה עוד כמה כתבות מסקרנות:

מרימים לדארווין: תל אביב חוגגת 210 לאבי תורת האבולוציה
יש מצב שהפיתרון למחלות הלב שלכם נמצא דווקא בחזיר

אנחנו לא לבד? ה"אומאומאה" והמדען הישראלי שמרעיד את העולם

בסך הכל טס קלי לחלל ארבע פעמים: פעמיים במעבורות החלל, תחילה כטייס ואחר-כך כמפקד המעבורת, ופעמיים למשימות בתחנת החלל, וצבר 520 יום בחלל. השבוע קלי מבקר בישראל במסגרת שבוע החלל הישראלי, כאורח של סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע.

האסטרונאוט סקוט קלי (מצד ימין) ואחיו האסטרונאוט מארק קלי

האסטרונאוט סקוט קלי (מצד ימין) ואחיו האסטרונאוט מארק קלי ( סוכנת החלל האמריקאית)

 

שבוע החלל מתקיים לזכרו של אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון, שנהרג בהתרסקות המעבורת קולומביה לפני 16 שנים. "ביום הנחיתה שלהם הייתי בביתי ביוסטון, ומכיוון שהם היו אמורים לעבור בשמי טקסס, דילגתי כל הזמן מהטלוויזיה לחצר הבית" סיפר קלי. "מזג האוויר היה מעורפל, וכשראיתי את השובל של המעבורת חשבתי שהוא נראה קצת מוזר, אבל רק בגלל הערפל. במבט לאחור הייתי יכול להבין שקרה משהו. ברגע שהגיע זמן הנחיתה עצמו והם לא ענו בקשר, כבר היה ברור שקרה משהו נורא".

מבין שבעת הנספים באסון קולומביה, ארבעה היו בני מחזור של קלי בנאס"א. את רמון עצמו הוא הכיר, אבל לא מאוד מקרוב. "היינו קולגות, אבל לא הכרנו היטב. התרשמתי שהוא אדם צנוע מאוד, אבל מוכשר מאוד. הוא היה בחור נהדר – וכך גם רונה, אשתו, שפגשתי שם. זה היה אסון נוראי ואני חושב על ההרוגים האלה כל הזמן".

לשמור על הסביבה


"המשימה של 'שנה בחלל' הייתה הדבר הקשה ביותר שעשיתי, אבל זה הדבר הכי כיף בלהיות אסטרונאוט – שאנו עושים דברים קשים ומאתגרים", סיפר קלי במסיבת עיתונאים בנתניה לרגל פתיחת אירועי שבוע החלל. "עשינו יותר מ-400 ניסויים, רבים מהם היו ניסויים שקורניינקו ואני עשינו על עצמנו, כדי לראות כיצד גוף האדם מתמודד עם השהות בחלל, וללמוד דברים שיאפשרו לאנושות לטוס למאדים".

מבחינת קלי, נחיתת אדם על מאדים היא אחד האתגרים החשובים של האנושות, אבל הוא אינו רואה במאדים תחליף לכדור הארץ. "אני מאמין שאנו צריכים לטוס למאדים. עלינו לחזור קודם לירח, אם נוכל להרשות זאת לעצמו מבחינה כלכלית, אבל מאדים הוא האתגר האמיתי. עם זאת, אני לא מאמין בנטישת כדור הארץ לטובת מאדים. זה לא מעשי. תמיד יהיה קל יותר לשמור על כוכב הלכת שלנו מאשר להעביר את כל תושביו למקום אחר".

אחד הדברים שרואים מהחלל, סיפר קלי, הוא כמה כדור הארץ שברירי וכמה דקיקה מעטפת האטמוספירה שמגינה עלינו ומאפשרת את החיים על כוכב הלכת הזה. אפשר גם לראות מהחלל תופעות כמו זיהום אוויר. "אחד הדברים שמבחינים בהם במשימה כזו, שבה מקיפים את כדור הארץ כל 90 דקות, זה שהוא לא כל כך גדול. אנחנו צריכים לשמור על כוכב הלכת הזה, ולמצוא דרכים לעבוד יחד כדי לפתור את הבעיות".

 לא הייתי רוצה לבלות את שארית חיי במתחם מגורים סגור. קלי עם הכתב איתי נבו

לא הייתי רוצה לבלות את שארית חיי במתחם מגורים סגור. קלי עם הכתב איתי נבו ( צילום: ליבי עוז, משרד המדע והטכנולוגיה)

 

האתגר האמיתי בטיסה למאדים, אומר קלי, הוא לא האתגר הטכנולוגי אלא אתגר מדיני ופוליטי – לרתום לכך את המדינות והגופים שיהיו מסוגלים לעשות זאת, ואת התמיכה הציבורית הדרושה. כהוכחה לכך שהאנושות מסוגלת להרים פרויקט כזה הוא מביא את תחנת החלל הבינלאומית. "זה הפרויקט הגדול ביותר של האנושות – גדול יותר מטיסה לירח. בנינו אותה תוך כדי טיסה סביב כדור הארץ במהירות של 28,000 קמ"ש, כאשר אנו מתמודדים עם הריק של החלל ועם טמפרטורות בטווח שבין 130 מעלות צלזיוס ל-170 מתחת לאפס. זה היה שיתוף פעולה פעולה בין 15 מדינות, תרבויות שונות, שפות שונות, דרכים שונות לעשות דברים. והרכבנו את הכל בחלל, לעיתים מחלקים שלא נפגשו כלל על כדור הארץ. אם עשינו את זה אנו יכולים לעשות כל דבר – להגיע למאדים, לרפא סרטן, וגם לפתור את הבעיות של כדור הארץ".

תכנית ריאליטי

מבחינה גופנית, קלי משוכנע שבני האדם מסוגלים להגיע למאדים. "הרגשתי רע מאוד אחרי שחזרתי מהשנה בחלל. סבלתי מכאבים, מבחילות, מסחרחורות ואפילו מרגישות רבה של העור. אבל מסע למאדים צפוי לקחת פחות זמן, כ-200 ימים, והתקופה שאסטרונאוטים יבלו על פני מאדים תסייע להם להתאושש לקראת המסע חזרה הביתה".

הוא סיפר כי התוצאות של ניסוי התאומים עדיין אינן מובנות עד הסוף. אחד הממצאים היה שינוי מפתיע באורך הטלומרים – רצפי DNA השומרים על קצה הכרומוזום (מולקולה גדולה של DNA הארוזה בגרעין התא) שהתקצרותם היא אחד מסימני ההזדקנות של התא וכנראה של הגוף כולו. החוקרים ציפו כי הטלומרים של קלי יתקצרו בחלל, והופתעו לגלות שהם דווקא התארכו. החוקרים גם זיהו שינויים בביטוי שבעה אחוזים מהגנים של קלי, כלומר – גנים מסוימים הפכו להיות פעילים יותר בחלל ולהביא לייצור מוגבר של חלבונים מסוימים, בעוד אחרים הפכו פעילים פחות. הוא הוסיף כי בהשוואה לאחיו הוא קצת יותר רגיש לשמש כיום. זו יכולה להיות גם תוצאה של שהייה במקום חשוך יחסית במשך שנה, אם כי היה צפוי שהיא תחלוף מאז סיום המשימה.

"המדענים עדיין לא מבינים את כל הממצאים מהניסוי שלנו", סיפר קלי, "אבל בדיוק בשביל זה אנו טסים לחלל – יש לנו עוד הרבה מה ללמוד". מבחינה נפשית, הוא אומר, ההתמודדות עם אתגר כמו טיסה למאדים תלויה מאוד באנשים עצמם. החלל הוא סביבה קשה ומאתגרת גם מבחינה פסיכולוגית, אבל עם הצוות הנכון זה אפשרי. "אם היו שואלים אותי בסוף המשימה אם אני רוצה להישאר עוד שנה, הייתי משיב בשלילה. אבל אם היו אומרים לי שאני צריך להישאר עוד שנה כי לא מצליחים להביא לי מחליף, זו לא הייתה בעיה מבחינתי".  

קלי פרש מנאס"א ב-2016, אבל הוא מצטער שלא יזכה כנראה לטוס בחלליות "אוריון" – הדגם הבא של החלליות המאוישות שמפתחת סוכנות החלל האמריקאית. "הייתי רוצה לטוס באוריון, או בחלליות הפרטיות של SpaceX או בואינג. הייתי שמח מאוד לטוס לירח או למאדים". עם זאת, לשאלה אם היה מוכן לטוס למאדים במשימה חד כיוונית, התשובה נחרצת. "אני לא מוכן לעשות משימה חד כיוונית לשום מקום. אחרי שנה בתחנת החלל, לא הייתי רוצה לבלות את שארית חיי במתחם מגורים סגור. אם אנשים כן ייצאו במשימה חד כיוונית למאדים, זו תהיה תכנית ריאליטי מעניינת, בלשון המעטה".


הכתבה פורסמה לראשונה באתר מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע