הפסיכולוגית שמכה על חטא: "הייתי צריכה להבין כבר ב-1998 שאין סיכוי לשלום"

פרופ' שפרא שגיא ישבה לפני 17 שנים עם קבוצת חוקרים פלסטינים, כדי לחבר שאלון שיועבר לנוער ישראלי ופלסטיני ובו יישאלו עד כמה הם מוכנים לגלות אמפתיה כלפי הנראטיב של הצד השני. התשובות לא תאמו את האני מאמין שלה - ועכשיו היא גם מבינה עד כמה לא ראתה את המציאות

ב-1998, השתתפה פרופ' שפרה שגיא במחקר לצד עמיתים פלסטינים וישראלים, שמטרתו לראות - חמש שנים לאחר הסכם אוסלו - האם העמים השונים יכולים להבין זה את זה, להבין זה את הנראטיב של זה, ולחיות יחד.

 

באותה תקופה, למרות הפיגועים של אמצע העשור, עוד היו כאלה שהפגינו אופטימיות. גם שגיא מכה על חטא. "ראיתי את הדברים אז במשקפיים של אוסלו, צבעתי את הנתונים קצת בצבע ורוד", היא מספרת לירון לונדון. "יכולתי בדיוק לצפות שאנחנו לא הולכים לקראת שלום - מה שאחרי שנה וחצי התפתח לאינתיפאדה. אצלנו ראיתי קצת נכונות לתת לגיטימציה לנראטיב של הפלסטינים - מעט מאוד, ועדיין יותר מאשר אצל העם הכבוש שזה הפלסטינים".

 

שגיא ממשיכה: "בשאלונים שהעברתי, עם קולגה מאוניברסיטת בית לחם, לא היתה כמעט יכולת לגלות אמפתיה. התייחסתי גם לרגשות, היה כעס גדול משני הצדדים. אם הייתי מסתכלת נכון על הנתונים, הייתי אומרת שהסכמי אוסלו לא יעבדו, למרות שהאמנתי בכל לבי שאנחנו הולכים לקראת הסכם שלום. בהמשך העברת השאלונים, היתה ירידה - עד למקום שממנו אין לאן לרדת. הנוער הישראלי והפלסטיני לא ראו זה את זה. אין יכולת לתת לגיטימציה לעוד סיפור".

 

אצלנו שכחו, אצלם זוכרים

 

הפסיכולוגית החברתית-פוליטית מאוניברסיטת בן גוריון, יושבת ראש מרכז מרטין ספרינגר לחקר סכסוכים, מסבירה כי חילוקי הדעות החלו עוד בשלב הכנת השאלון.

 

"בשלושה ימים עם החוקרים הפלסטינים למדתי על עצמנו הרבה יותר ממה שלמדתי בכל ימיי במערכת החינוך הישראלית", היא מספרת. "אנחנו רצינו להתחיל מהשואה, הם רצו להתחיל מהצהרת בלפור. אמרתי להם שאצלנו תלמידי תיכון לא יודעים מהי הצהרת בלפור. אצלם זו ההתחלה, זה יום האבל, הרבה יותר קשה מיום הנכבה. את זה מלמדים שם בצורה מאוד יסודית, זה אפילו ראוי לשיעור בפני עצמו - איך במערכת החינוך הפלסטינית מלמדים על זה, איך היהודים השיגו את המדינה מהבריטים - ואצלנו שכחו".

 

בלפור. ההצהרה שלו הפכה ליום אבל
 

בלפור. ההצהרה שלו הפכה ליום אבל(גטיאימג'בנק/GettyImages)