צעדה בעזה ועצרת בסכנין: הפלס' מציינים 43 שנים ליום האדמה

בצה"ל חוששים מאובדן השליטה של חמאס בהפגנת הענק ברצועה. במקביל יתקיימו עצרות מחאה גם בנגב ובגליל • מה הביא לייסודו של היום ומה הוא מסמל עבור החברה הערבית?

בחברה הערבית יציינו היום (שבת) 43 שנים ל"יום האדמה". במקביל ל"צעדת המיליון" שצפויה להתקיים היום בצהריים ברצועת עזה לציון המאורע, בוועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל הכריזו אתמול על שורה של עצרות מחאה שיתקיימו בנגב, בטייבה ובכפר כנא, כאשר התהלוכה המרכזית תתקיים בסכנין. במקביל, אלפי חיילי צה"ל כבר התמקמו בסמוך לרצועה. 


לקראת אירועי יום האדמה, צה"ל נערך עם כ-200 צלפים מיחידות מיוחדות ואלפי לוחמים לאורך הגדר, כשההנחיה היא לא לאפשר לאף מתפרע לחצות את הגדר לשטח ישראל. החשש בצה"ל הוא מאובדן שליטה של חמאס על האירועים. השאלה הגדולה היא כמה פלסטינים יצליח הארגון להביא לגדר. 

אמש תקף צה"ל עמדת חמאס בצפון רצועת עזה, בתגובה למטענים שהושלכו מוקדם יותר לעבר גדר המערכת. זאת, לאחר שעשרות פלסטינים השליכו מטענים ורימונים לעבר כוחות צה"ל, שהשיבו באש ובאמצעים לפיזור הפגנות. פיצוצים עזים נשמעו ביישובים הסמוכים. כמו כן, במהלך היום, כ-800 מתפרעים פלסטינים יידו אבנים ובקבוקי תבערה בכמה נקודות לאורך הגדר. כוחות צה"ל השתמשו באמצעים לפיזור הפגנות ובאש צלפים, והפלסטינים דיווחו על מספר פצועים.


מוקדם יותר אתמול דיווח אתר החדשות אל-חדת כי גובשו הבנות בין הפלגים הפלסטיניים ובין ישראל - כך על פי מקור פלסטיני שהשתתף בפגישות עם המשלחת הביטחונית המצרית. במסגרת ההבנות, לדבריו, סוכם כי השקט יחל מהיום, ואירועי יום האדמה יתנהלו בשקט וללא אלימות.

 
 
 
 מפגינים ברצועה
 

מפגינים פלסטינים סמוך לגדר ברצועת עזה (החדשות 13)

 

בנוסף, המקור ציין כי הפלגים הפלסטיניים הסכימו להפסיק את כל צורות ההפגנות הליליות, בתמורה להקלות הקשורות במרחב הדייג, בהכנסת הכסף הקטרי, בסוגיית החשמל ובמיזמי תעסוקה ברצועה. עוד נמסר כי השקט בשטח יימשך כל עוד סעיפי ההסכם ייושמו. לפי המקור, המשלחת המצרית הדגישה בפני המצרים כי היא תקדם הקלות לגבי מעבר רפיח. ערוץ "אל-מיאדין" הלבנוני דיווח כי המשלחת הביטחונית המצרית עורכת פגישות חוזרות ונשנות עם כל הפלגים, על מנת להבטיח שקט.

חליל אל-חיה, סגנו של מפקד חמאס בעזה יחיא סינוואר, מסר כי בתחילת השבוע הבא המצרים יבחנו עם ישראל את לוח הזמנים ליישום ההבנות. בתום פגישת המשלחת המצרית עם הפלגים הפלסטיניים והוועדה המארגנת את העימותים בגבול הרצועה, מסר חליל אל-חיה כי "שמענו מהמצרים מהן דרישות ישראל, והבהרנו מהן הדרישות שלנו. מבחינתו ישראל תחת בחינה - נמשיך להתעקש כדי להביא להקלת הסבל עמנו".
 

 פגישת הפלגים הפלסטינים עם המשלחת המצרית בעזה
 

פגישת הפלגים הפלסטינים עם המשלחת המצרית בעזה ( החדשות 13)

 

בכיר ג'יהאד, חאלד אל-בטש, מסר בתום הפגישה: "מחר יהיה יום ללא אלימות, שבו נתכנס בהמונינו כדי להעביר מסר לעולם שאנו מאוחדים נגד עסקת המאה ומדגישים כי יש לשבור את המצור מעל עזה". עוד מסר אל-בטש כי הנייה ערך שיחה עם שר החוץ הקטרי, שהביע נכונות לשלוח דלק לתחנת הכוח בעזה עד לסוף השנה הנוכחית, ולהמשיך להעביר כסף לרצועה.

עוד דווח מפי מקורות המעורים בפגישה כי קטר מוכנה להעלות את סכום הכסף הקטרי ל-40 מיליון דולר, וכי הם ימצאו דרכים אחרות להכניס את הכסף במקום מזוודות דרך ישראל. בנוסף, נטען כי ישנה הסכמה עקרונית של ישראל להקמת איזור תעשייה בכרם שלום. המקורות מסרו כי ביום ראשון יורחב מרחב הדייג ל-12 מייל ימי, ומיום שני יהיה ניתן להכניס תרופות לרצועה. עוד ציינו המקורות כי אספקת הדלק תוארך עד לחודש הרמדאן במקום עד חודש אפריל, וכי ישראל מסכימה על הקמה של תחנת מים וכי נושא זה ידון באמצעות האו"ם, האירופים והקטרים. 

"יום האדמה" – ראשית הדרך

אז מה כל כך מיוחד ביום הזה ומה המקום שהוא תופס במסורת של החברה הערבית בישראל? בניגוד ליום הנכבה, המציין את התסכול של ערביי ישראל מההכרזה על מדינת ישראל וליום הנכסה, המציין את ההפסד הצבאי של מדינות ערב במלחמת ששת הימים, יום האדמה אינו מתייחס לאחת המלחמות - אך השפעתו על החברה הערבית בישראל משמעותית.
 

 יום האדמה
 

צעדות יום האדמה (חדשות 13)

 

יום האדמה צוין לראשונה בשנת 1976, לפני 43 שנים, כשהחברה הערבית יצאה לשביתה כללית והפגינה נגד החלטת ממשלת רבין הראשונה להפקיע אדמות של אזרחים ערבים בגליל. ההפגנות נערכו בשלושה מוקדים עיקריים: סכנין, עראבה ודיר חנא. בניגוד למדיניות מערכת הביטחון כיום, המשתדלת להכיל הפגנות של ערביי ישראל, באותה עת ניסתה הממשלה למנוע את קיום ההפגנות מחשש לאלימות. ראש הממשלה יצחק רבין, שר הביטחון שמעון פרס ושר המשטרה שלמה הלל, הורו על הכנסת כוחות צבא ומשטרה כדי לדכא את הפרות הסדר ולהוביל לסיומן של ההפגנות. במהלך העימות נהרגו שישה ערבים מירי של הכוחות, דבר שעורר סערה בקרב ראשי החברה הערבית בישראל והפך לסמל מאבקם נגד המדיניות המפלה של המדינה, לתפיסתם.

עם זאת, מותם של ששת המפגינים אינו הדבר היחיד שעומד בבסיס "יום האדמה". נוספו לכך גם התמורות שחלו בחברה הערבית ותחושות הקיפוח שחוו האזרחים הערבים בשלושת העשורים הראשונים מקום המדינה. אחד הנושאים המרכזיים שעמדו על סדר יומם היה הפקעת הקרקעות שהיו בבעלות ערבית. בשנותיה הראשונות של המדינה אישרה הממשלה חוקים ותקנות שהפקיעו שטחים נרחבים מהאוכלוסייה הערבית, בעיקר בגליל ובאזור המשולש. כך למשל, "חוק נכסי נפקדים", שחוקק בשנת 1950, הקנה למדינה את הזכות לנכסים של ערבים שעזבו את ישראל למדינות אויב במהלך מלחמת העצמאות. ו"חוק רכישת מקרקעים", שחוקק ב-1953, שימש בדיעבד להכשיר הפקעה של קרקעות, ברובן הגדול של ערבים שלא היו נפקדים, שהוקצו לבסיסי צה"ל או ליישובים יהודיים.
 

הפגנות יום האדמה בעזה
 

הפגנות יום האדמה בעזה (רויטרס)

 


הציבור הערבי ראה בחוקים האלה ובמדיניות הממשלה בתקופה זו חלק מתחבולה להפקיע קרקעות של ערבים. בשנת 1976 פרסם מנהל מקרקעי ישראל הודעה על הפקעת קרקעות באזור כרמיאל לצורך הרחבת העיר. במגזר הערבי הביעו זעם על הכוונה "לייהד את הגליל" וניסו להניא את הרשויות מביצוע התוכנית. החברה הערבית בישראל, שעד אותה תקופה התקשתה להתאחד סביב הנהגה משותפת, החליטה להניח את המחלוקות בצד והכריזה על שביתה כללית.

בהודעה לעיתונות שפרסמה ההנהגה הערבית לפני השביתה, נכתב: "אנו מאמינים כי האינטרס האמיתי של מדינת ישראל על כל תושביה, היהודים והערבים, אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות ההפקעות ונישול האזרחים הערביים מאדמותיהם. שארית האדמות שנותרו בידי התושבים הערביים אין בהן כדי לספק את הצרכים הבסיסיים למחיה, כגון הקמת מבנים, שטחים לשימוש ציבורי ואפילו לא לבתי קברות, שלא לדבר על שטחים לחקלאות כמקום פרנסה לעובדי האדמה".

"יום האדמה" – סמל המאבק

"יום האדמה" נתפס כציון דרך בעליית התודעה הלאומית של ערביי ישראל. לפני כן, המחאה הערבית נגד שלטון מפא"י הייתה שקטה ונקודתית ולא יצרה תהודה בקרב הציבור הישראלי. בנוסף, האירוע גרם להדגשת הזיקה בין הערבים בישראל לבין הערבים בשטחים. במאמר "בין מולדת, עם ומדינה: פטריוטיזם בקרב המיעוט הפלסטיני בישראל", כתב פרופ' אמל ג'מאל: "כל השנים הייתה מודעות רבה לנושא בעיני מוסלמים רבים, ואנשים רבים השקיעו מאמץ ניכר בניסיון לחולל שינוי במדיניות המדינה ביחס לאוכלוסיה המוסלמית ולמעמדה בקהילה, אך עלייתה של התנועה האסלאמית בתחילת שנות השבעים היא שסימלה את התפנית בהתייחסותה לסוגיית ההקשר הדתי של הבעיה הלאומית".

ג'מאל הוסיף כי "התנועה האסלאמית שאפה להחיות את המודעות הדתית של הקהילה המוסלמית בישראל, ובכך להרחיב את זירת הקונפליקט עם המדינה. הדת נהפכה למרכיב מרכזי בגיוסם של הפלסטינים בישראל למאבק נגד האפליה הפוליטית ובעיקר נגד חילול המקומות המקודשים למוסלמים כמו נכסי הווקף, מסגדים ובתי קברות".
 

התהלוכה השנתית לציון יום האדמה בעראבה
 

התהלוכה השנתית לציון יום האדמה בעראבה (חדשות 13)

 



לאחר אותו יום הוכנסו שינויים מבניים, שמטרתם הייתה לצמצם את הפערים במעמדם של האזרחים הערבים ולשלבם בתוך מוסדות ההסתדרות. ה-30 במארס הפך ליום המחאה הערבי המרכזי בכל שנה ולאירוע היסטורי בעל חשיבות רבה. מאז, החלו לציין את היום בתהלוכות בערים הערביות בישראל וברשות הפלסטינית. לרוב מונפים דגלי פלסטין ונשמעות קריאות בגנות הפקעת אדמות מערבים, הקיפוח הכלכלי-חברתי והשליטה הישראלית ביהודה ושומרון. בשנים האחרונות התרחבה המסורת ומצאה קורת גג גם בערים מעורבות דוגמת יפו ולוד.

במאמרו, התייחס ג'מאל להשפעה של מלחמת ששת הימים על התחייה הלאומית הערבית: "למלחמת 1967 הייתה השפעה מרבית על מודעותם הקולקטיבית של הפלסטינים בישראל. בעוד שתבוסת המדינות הערביות גרמה לתחושת מועקה וייאוש, הקשר המחודש עם הפלסטינים בשטחים שנכבשו ע"י ישראל אפשר עיצוב מחדש של המרחב הזהותי והמודעות התרבותית. המחסומים התקשורתיים עם העולם הערבי נפלו והרב-שיח התרבותי עם שאר הערבים הלך והתחזק". עוד הוסיף כי "הפטריוטיזם של האוכלוסייה הפלסטינית בישראל הפך במרוצת הזמן לפעיל יותר, ומנקודת המבט של הממסד אף למתגרה יותר".
 

יו"ר ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל, מוחמד ברכה, אמר על יום האדמה כי "הוא לא יום אזכרה אלא יום הגנה על האדמה והבית". לדבריו, "הממשלה מארגנת לנו כל יום עימות במערכה על הזכות לקורת גג בראמה, טנטור, אום אל-פחם, קלנסווה והנגב".