כך נולד קמפיין "פרס יחלק את ירושלים", בדרך לניצחון נתניהו

"אם פרס היה מכריז על בחירות ישר אחרי רצח רבין, נתניהו לא היה רץ": חזרה אל בחירות 1996, ואל הסלוגן שפגע בנקודת התורפה של פרס | הרגע שבו הסתיימו הבחירות, פרק 4

  • פורסם ב:
  • 27/03/2019 09:30
  • |
  • עודכן ב:
  • 28/03/2019 01:45
  • |
  • כתבים:
  • אילה חסון

"זה היה 'פרס יחלק את ירושלים'. אין ביטחון, אין שלום, אין סיבה להצביע פרס".

"מאוד פחדנו שהססמה הזו, בגלל שהיא כל כך חזקה, תגרום לתקשורת לצעוק 'עוד פעם עושים הסתה'. כי האשימו את נתניהו קודם. זה היה החשש הגדול", משחזר מוטי מורל ז"ל, מנהל קמפיין הליכוד בשנת 1996. איל ארד, האסטרטג של אותו קמפיין, מוסיף: "אלה היו בחירות מאוד דרמטיות, פעם ראשונה בחירות אישיות. הרקע של רצח רבין, הטרור וחילופי הדורות בהנהגה הישראלית - מדור תש"ח, פרס, רבין, שרון, לדור החדש".

זר לא יבין זאת. התקופה שקדמה לרצח ראש ממשלה בישראל, יצחק רבין, היתה רוויית שנאה ומחלוקת. המחנות נחצו - אלה שהאמינו בשלום, ואלה שחשבו שזה יפרק אותנו. בתווך היו הפיגועים. רבים, קשים, רצחניים. פיגועים, הפגנות, וחוזר חלילה.

לפרקים הקודמים בסדרה "הרגע שבו הסתיימו הבחירות"

 
 
 

עבורי כעיתונאית בערוץ הראשון בתחילת דרכה, אלה היו ימים טעונים. היה ברור שהשנאה הזו לא תיגמר בטוב. ממש באותה כיכר, שנקראה כיכר מלכי ישראל, שאלתי את ראש הממשלה רבין אם הוא לא מודאג ממפגע יהודי, והוא ענה: "האלימות בפועל מבוצעת על ידי שוליים קיצוניים בלבד".

ואז הגיע ליל הרצח.

 שלטים נגד הנגבי בעצרת לזכר יצחק רבין
 

שלטים נגד הנגבי בעצרת לזכר רבין. "אנשים נפגעו מכך שהאשימו מחנה שלם, שם זה התחיל" ( חדשות עשר)

 

"רבין טרם הירצחו התחיל להפסיד לביבי בסקרים", אומרת בהירה ברדוגו, יועצת תקשורת לשמעון פרס ודוברת מפלגת העבודה בבחירות 1996, "מה ששינה את המאזן היה הרצח". הכאב, ההלם, הטראומה והבושה. לאן הגענו. בחירות 1996 נפתחה בצל הטראומה. פרס התייצב בראש המחנה הפגוע, נתניהו בראש המחנה המוקע. "בליכוד שומם, אנשי הליכוד בדמורליזציה מוחלטת, נתניהו מוקע כמצורע על ידי אנשי הליכוד", נזכר מורל ז"ל. אם לפני הרצח המפלגה של רבין היתה בסכנה, אחריה התהפך הנראטיב. היה ברור שמישהו צריך לשלם את המחיר, ושפרס יוביל לניצחון את המחנה הפגוע. "התוכנית היתה שאם יש בחירות בליץ, נתניהו כלל לא יתמודד", נזכר יורם דורי, "הם יתמודדו רק לכנסת". ברדוגו: "לפרס היה יתרון עצום. הוא אכל את נתניהו בסקרים".

יכול להיות שהתובנה הזו הובילה את בכירי העבודה לזחיחות רשלנית, ושאם פרס היה מכריז על בחירות אחרי הרצח, התוצאה היתה אחרת. "היה ברור לחלוטין שהניסיון להדביק לנתניהו את ההסתה נתפס בימין כהכתמה של ציבור שלם", אומר ארד. אט אט, תחושת ההלם והבושה התחלפה בכעס על הפיגועים וב'אל תאשימו את כולנו'. שם נזרעו הזרעים. "הרחוב היה מאוד סוער, ראינו שהתמונה היתה בעייתית ולא חד משמעית", אומרת ברדוגו, "ולעבודה אין רוב בציבור. כבר רבין לפני הירצחו היה בתיקו או הפסד מול ביבי".

לא אסטרטג, מתמטיקאי

הקמפיינרים וארתור פינקלשטיין בראשם הבינו שהקרב לא אבוד. "היתה בו יכולת מדהימה מצד אחד לזקק את המסר שמגיע לדעת הקהל, דבר שני הוא היה איש של מספרים - הוא אמר שהוא לא אסטרטג אלא מתמטיקאי", נזכר ארד. אבירם: "הוא אמר שנתמקד ב-2-3 מסרים, זה, זה וזה, ואת כל השאר תעיפו. תחזרו עליהם כמו מנטרה. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה, והנחה את נתניהו לעשות בדיוק כך". מורל שיחזר: "אין לנו משהו אחר, אין ברירה. פרס גובר על נתניהו בכל הפרמטרים פרט לנקודה אחת. אין לנו 2-3 דברים. זה דבר אחד". ואז, בחדשות מוצאי שבת, גדי סוקניק חשף את השלט "פרס יחלק את ירושלים". "ערד ניר שואל אותו, 'זו הסתה?', וסוקניק עונה לו, 'נראה לי שזה דיון לגיטימי במעמדה של ירושלים'".

לא ברור אם הסלוגן הזה עם צליל הזכוכית הנשברת עשה את העבודה נגד העבודה, אבל לקמפיינרים נעים לחשוב שהם הכריעו את הכף. "חשבנו שהם משוגעים, אבל זה מה שהם עשו 20-30 יום של קמפיין", נזכרת ברדוגו, "ואנחנו התמקדנו בכלניות, איזה יופי, תקווה, מחר. העימות כבר היה הדובדבן בקצפת שסגר את הניצחון של ביבי".

אחד משיאי המערכת היה העימות הטלוויזיוני. פרס הגיע חיוור, אפור ולא מוכן. נתניהו הגיע כמו באמריקה. "ככל שאני צופה בעימות לבד, חושכות עיניי. התקשרתי לרמון, 'זו קטסטרופה, אפשר לעצור את השידור?'". יורם דורי, יועצו הקרוב של פרס, מוסיף: "התגלגלנו מצחוק כשאנשים של ביבי באו לבדוק את התאורה. את יודעת שזה דבר אלמנטרי". ארד: "ערב העימות, ארתור נשאל על ידי דן מרידור איך זה ייגמר. ארתור אמר 'בהתחלה זה ייראה לא טוב, אבל במהלך הלילה דברים יתהפכו ובסוף ננצח באחוז אחד'. זו המתמטיקה".

בנימין נתניהו ורעייתו שרה חוגגים ניצחון בבחירות 1996

בנימין נתניהו ורעייתו שרה חוגגים ניצחון בבחירות 1996. "הווינר ניצח את הלוזר" (רויטרס )

 

ששה חודשים עברו מהרצח עד 29 במאי 1996, יום הבחירות, בו חיים יבין הכריז על שוויון עם יתרון קל לפרס. ב-22:00 המדגם הודיע על הניצחון של פרס והעבודה. במטה העבודה שמחה וצהלה, במטה הליכוד שברון לב ופעילת הליכוד ציפי לבני ממררת בבכי. ואז, בלילה, התחילו לזרום תוצאות האמת, וככל שהגיעו יותר תוצאות הפער הצטמצם באחוזים קטנים. "מהרגע הזה היתרון הצטמצם", אומר ארד, "האירוע הדרמטי היה ב-1:00 בלילה - כשכולם היו בטוחים שפרס ניצח, נתניהו הופיע במטה הבחירות והודיע כי הוא מקווה שבבוקר 'נקום לחדשות טובות ועתיד טוב'. הוא זכר את פינקלשטיין". 

"אני זוכר את ההלם בקמפיין, אנחנו לא ציפינו לזה", מודה אבירם. "בכיתי מאוד", אומרת ברדוגו, "היה ברור שזו הזדמנות שהוחמצה, ושלא תחזור עוד הרבה זמן". ארד: "פרס התעקש לרוץ לא כיורשו של רבין, אלא כפרס - וכפרס הוא הפסיד". דורי מסכם: "בגין הפסיד 8 מערכות בחירות לפני שניצח, ומעולם לא דבקה בו תדמית הלוזר".

23 שנה חלפו, השנאה לא פחתה, רק העתיקה את מקום מושבה מהרחוב לרשתות החברתיות. המחנות נותרו חצויים, והפוליטיקאים - הם מוכנים לעשות כמעט הכל כדי לנצח.