מהמחנ"צ עד ישראל אחת: המיזוגים ששינו את המפה הפוליטית בישראל

כמעט בכל מערכת בחירות במהלך שני העשורים האחרונים בוצעו מהלכי מיזוג דרמטיים, הן בימין והן בשמאל. האם הצעד להתאחד הוכיח את עצמו כמשתלם? ההיסטוריה מצביעה שלרוב כן

כמעט בכל מערכת בחירות בישראל במהלך שני העשורים החולפים בוצעו מהלכים דרמטיים של מיזוג, הן בשמאל והן בימין. כמה מהם גם הצליחו, ואחרים הרבה פחות. גם בעיצומה של מערכת הבחירות הנוכחית, מיזוגים ואיחודים הן מילות המפתח. אבל האם המהלך להתאחד כמשתלם? על פי ההיסטוריה התשובה היא שלרוב - כן.

בבחירות הקודמות ב-2015, מיזגו ציפי לבני ויצחק (בוז'י) הרצוג את התנועה עם מפלגת העבודה, והקימו את המחנה הציוני. לרגע אף היה נדמה שהם מאיימים על שלטונו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. בסופו של דבר הסתיימה מערכת הבחירות עם 24 מנדטים למחנה הציוני. רחוק מניצחון - אבל בוודאי מהלך שמקסם את האלקטורט הפוטנציאלי.

אחת הדוגמאות לאיחוד שפחות הצליח, היה האיחוד בין הליכוד לבין ישראל ביתנו בבחירות 2013. הרשימה אמנם זכתה ל-31 מנדטים ונתניהו הוא זה שהרכיב ממשלה. אבל סך המנדטים היה קטן מהיעד שהוצב - שעמד על 40 מנדטים ביום השקת המיזוג.

 ציפי לבני ויצחק הרצוג, 2015
 

ציפי לבני ויצחק הרצוג, 2015 (רויטרס)

 

בבחירות 1996, מערכת הבחירות שבה נבחר נתניהו לראשונה לראשות הממשלה, הוא מיזג אל הליכוד את גשר של דוד לוי וצומת של רפאל איתן (רפול). אמנם שיטת הבחירות הייתה אחרת והתבצעה בבחירה ישירה. אך בהתחשב בכך שנתניהו היה אנדרדוג, וניצח כנגד כל הסיכויים את שמעון פרס הוותיק, המיזוג הזה נחשב למוצלח. באותו אופן בדיוק פעל אהוד ברק ב-1999 כשהקים את ישראל אחת, ומיזג לתוכה את תנועת מימד ואת גשר של דוד לוי. גם המיזוג הזה הוכתר בהצלחה וברק אכן ניצח בבחירות. 

אם כך, מיזוגים הוכחו במהלך ההיסטוריה של מדינת ישראל כמהלך שיכול לשנות את פני המפה הפוליטית, אם כי לא תמיד ולא לנצח. השאלה הגדולה שפתוחה עתה היא, האם במערכת הבחירות הזו מיזוג המפלגות יכריע מי ירכיב את הממשלה הבאה.