הכרעת הדין: "ליברמן לא פעל לקידום מינויו של בן אריה לשגריר בריגה"

בתקציר של ההכרעה בת 115 העמודים, הסבירו שלושת שופטי בית משפט השלום את זיכויו של שר החוץ המיועד. הם מתחו ביקורת על עדותו של דני אילון ("לא ניתן לבסס עליה הרשעה פלילית"), וקבעו כי ליברמן רק "נהג באופן בלתי ראוי כאשר נמנע מליידע את ועדת המינויים על מעשיו של בן אריה, וכשהביא את המינוי לאישור ועדת השרים הרלוונטית והממשלה" • מסמך

  • פורסם ב:
  • 06/11/2013 12:28
  • |
  • עודכן ב:
  • 06/11/2013 12:28
  • |
  • כתבים:
  • חדשות nana10

הכרעת הדין במשפט ליברמן משתרעת על פני 115 עמודים, אולם בית משפט השלום בירושלים פרסם גם תקציר של ההכרעה, בה מפורטים הנימוקים לזיכויו של שר החוץ המיועד, אביגדור ליברמן, מאשמות של מרמה והפרת אמונים.

 

"הוחלט לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו", כתבו השופטים חגית מאק-קלמנוביץ', סגנית הנשיא, השופט הבכיר יצחק שמעוני והשופט איתן קורנהאוזר. "לאחר בחינת גרסאותיהם של השגריר זאב בן אריה ושל הנאשם לפרטיהן, נקבע כי מדינת ישראל לא הוכיחה שהנאשם היה מודע לכך שמקור האינפורמציה שמסר לו בן אריה היא בקשה לחיקור דין שהועברה אליו בתוקף תפקידו כשגריר.

 

צפו: ליברמן ברגע שאחרי הזיכוי

 

"לא ניתן לשלול את האפשרות שהנאשם סבר שהמידע על הגשת הבקשה לחיקור דין הגיעה אל השגריר ממקורות אחרים, כגון הדלפה מגורמי שלטון בבלארוס", נכתב בהכרעה, "כך שלא ניתן לקבוע כי הנאשם היה מודע למלוא חומרת הנסיבות של אירוע מסירת המידע הסודי על ידי השגריר (ב-2008). אין מחלוקת על כך שעובדות אלה משפיעות מהותית על יתר השאלות שבמחלוקת, עובדתית ומשפטית".

 

בעניין מינויו של בן אריה לתפקיד יועץ במטה המדיני של שר החוץ, כתבו השופטים: "אין מחלוקת על כך שתפקיד היועץ במטה המדיני לא היה כרוך מבחינת בן אריה בקידום מבחינת שכר, דרגות וכדומה. לאחר דיון בראיות שהובאו בעניין זה, נקבע כי לא היה במינוי בן אריה קידום כלשהו עבורו, ואף לא "קרש קפיצה" או יתרון במינוי לתפקידים בכירים אחרים בעתיד. נמצא כי מינויו של בן אריה הלם הן את כישוריו ויכולותיו של בן אריה, והן את צרכי משרד החוץ שלא היה שלא היה משופע בעובדים דוברי רוסית ובקיאים במרחב הרוסי, ברמתו של בן אריה".

 

בעניין המינוי לתפקיד שגריר בריגה, נכתב: "קבענו עובדתית כי הנאשם לא פעל לקידום מינויו של בן אריה לשגריר בריגה ולא ביקש מחברי ועדת המינויים לבחור בבן אריה. אין מחלוקת על כך שהנאשם לא פנה ולא אמר דבר לרוב חברי ועדת המינויים. בכתב האישום נטען כי הנאשם אמר לסגנו דני אילון שיש למנות את בן אריה לתפקיד השגירר בלטביה. אילון עצמו, בעדותו, טען כי הנאשם העביר מסר דומה גם לשני חברים בכירים אחרים בוועדה, יוסי גל ושמעון רודד. השניים לא תמכו בעדות אילון וגל אף הכחיש אותה באופן פוזיטיבי, ועדויותיהם נמצאו מהימנות".

 

קיימת סמיכות זמנים חסרת הסבר", כתבו השופטים, "בין מועד גריעתו של אילון מרשימת ישראל ביתנו לבין המועד בו פנה אילון למשטרה ולתקשורת בביקורת נגד ליברמן, בניגוד ברור לעמדות שהשמיע לפני כן

אילון זוכה לקיתונות של ביקורת מצוות השופטים. עדותו הוגדרה על ידי השופטים בתיק כ"עדות יחידה, המייחסת לנאשם השפעה על הצבעת חברי הוועדה. גרסת אילון לא היתה אחידה בנושאים שונים שבליבת המחלוקת, ולא נתמכה על ידי העדים גל ורודד.

 

"כמו כן, קיימת סמיכות זמנים שלא ניתן לה הסבר, בין מועד גריעתו של אילון מרשימת מפלגת ישראל ביתנו לכנסת לבין המועד בו פנה אילון למשטרה ולתקשורת בביקורת נגד ליברמן בנושא מינוי בן זאב ובנושאים אחרים, בניגוד ברור לעמדות שהשמיע לפני כן. על כך קיים, לכל הפחות, ספק סביר בנוגע לטענותיו של אילון, ולא ניתן לבסס הרשעה פלילית של הנאשם על עדות זו. אילו היה הנאשם מעוניין לגמול לבן אריה על מעשיו, יכול היה לעשות זאת ללא קושי תוך מתן תמורה משמעותית הרבה יותר ממינויו כשגריר בלטביה".

 

אילון וליברמן במהלך המשפט.
 

אילון וליברמן במהלך המשפט. "ספק סביר, לכל הפחות"(חדשות 10)

ליברמן, קבעו השופטים, "אכן נהג באופן בלתי ראוי כאשר נמנע מליידע את ועדת המינויים על מעשיו של בן אריה, וכאשר הביא את המינוי לאישור ועדת השרים הרלוונטית והממשלה. לאחר ניתוח פסקי הדין הרלוונטיים ומקורות משפטיים נוספים, נמצא כי העובדות שהוכחו אינן מצביעות על ניגוד עניינים כמו חמור, כפי שטענה המדינה. בפסקי הדין הדנים בעבירת מרמה והפרת אמונים נקבעה דרישה של 'פן מחמיר נוסף' העולה ממעשי הנאשמים, על מנת שהמעשים ייכללו בתחום הפלילי. בפסיקה נידונו נסיבות חמורות משמעותית מהנסיבות שהוכחו במקרה זה, כך שלא התקיימו במקרה הנוכחי הנסיבות המחמירות הנדרשות.

 

"לאור כל האמור", מסכמים השופטים מאק-קלמנוביץ', שמעוני וקורנהאוזר, "הוחלט לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו".