הפריימריז בעבודה: כך הידרדר מצבה של המפלגה שהקימה את המדינה

המהפך ב-77', קמפ דייוויד או אירועי אוקטובר 2000: מה הסיבה לכך המפלגה הוותיקה לא מצליחה לכבוש מחדש את ליבו של העם - ואת השלטון?

בחירות 2019 עלולות להיות מערכת הבחירות האחרונה שבה מפלגת העבודה מתמודדת. איך הגיעה המפלגה ממקום עליה בנויה תשתית השמאל הישראלי למצבה הנוכחי והעגום?

בשנת 2006, המירה המפלגה את סדר היום הביטחוני במנהיגותו של עמיר פרץ בשנת 2006 ושל שלי יחימוביץ' בבחירות 2013. השניים אמנם לא הביאו את המפלגה לשלטון, אבל התוצאה שלהם לא הייתה יותר גרועה מסדר היום הביטחוני של אהוד ברק, שהוביל את המפלגה בבחירות 2009.

אולי שקיעתה של המפלגה החלה כשהעבודה אימצה עמדות מדיניות שמאלניות בשנת 2000, בפסגת השלום בקמפ דיוויד, ביניהן הקמת מדינה פלסטינית על רוב שטחי יהודה ושומרון. אהוד אולמרט, למשל, שהנחה סדר יום לא פחות שמאלני, נבחר מטעם מפלגת קדימה לראשות הממשלה ב-2006.

 עמיר פרץ, שלי יחימוביץ' ויצחק הרצוג
 

עמיר פרץ, שלי יחימוביץ' ויצחק הרצוג (חדשות 13 )

 

ייתכן גם שההתרסקות החלה כבר ב-1977, שנת המהפך, כשמנחם בגין העביר את הברית ההיסטורית של המפלגות הדתיות עם העבודה לצד של הליכוד. מאז, הדתיים תמיד מעדיפים את הליכוד ומפלגת העבודה מגיעה לכל בחירות עם נחיתות מובנית. עם זאת, יצחק רבין בשנת 1992 ואהוד ברק בשנת 1999 הצליחו לנצח ולבנות קואליציה עם הדתיים. הפקטור המשמעותי ביותר, ככל הנראה, בחיסול המפלגה היא האינתיפאדה השנייה.

בעיני רוב הציבור הישראלי, מאז אין פרטנר בצד הפלסטיני, ומי שביסס את דרכו לניצחון על הסכם עם הצד השני הפך כמעט ללא רלוונטי. כמו כן, באירועי אוקטובר 2000, המפלגה איבדה כמה מנדטים של בוחרים ערבים שלא סלחו לה על מעורבותה בהרג הערבים הישראלים. אותם בוחרים לא חזרו מאז. העבודה לא הצליחה להביא בוחרים רוסים, דתיים הפסיקו להצביע לה, בטח לא חרדים, ומחילונים מבוגרים כמעט בלתי אפשרי להתמודד על השלטון.

יו"ר המפלגה, אבי גבאי, לא האשם העיקרי בהתפרקות המפלגה, אבל ההחלטה שלו לא להתאחד עם מרצ, מה שרוב בכירי העבודה רוצים, מעמיסה על כתפיו את האחריות שאולי הם לא יעברו את אחוז החסימה. מחר, תשעה ימים לנעילת הרשימות לכנסת, ייערך בתל אביב כנס של צעירי מרת והעבודה שידרשו מהמפלגות להתאחד. השאלה שעולה היא האם חברי כנסת מהעבודה יגיעו לכנס, כמה יגיעו וכמה בכירים הם יהיו.