פנימית - חדר מלחמה: כך נראית מערכת בריאות בקריסה

מחלקות בתיה"ח מלאות, ו"החולה במסדרון" הפך מראה שכיח. נוסף על החולים, גם האחיות שקורסות מהעומס משלמות מחיר: "אנחנו עושות סיבובים ומוצאות אנשים שנפטרו" • סטטוסקופ

כבר כמעט 30 שנה עובדת  רותם נובוסלסקי כאחות בבית החולים הלל יפה. כבר יותר מעשור היא אחות אחראית במחלקה הפנימית ב' בבית החולים. בשבועות האחרונים היא מרגישה שהיא לא יכולה לשתוק יותר: "הציבור לא מבין את המשמעות של החולה במסדרון, זה הרבה יותר ממה שנדמה. זה בן אדם שלא מקבלים אותו למחלקה כמו שצריך, שלא מספיקים להגיע אליו, שהוא לא מקבל את התרופות שלו בזמן", אמרה נובוסלסקי בכאב.

התקן שלפיו פועלת המחלקה הפנימית נקבע על בסיס מצב שבו יש 36 חולים במחלקה, חמש אחיות במשמרת ערב ושלוש אחיות במשמרת לילה. אבל זה כבר מזמן לא המצב: בכל שנה התפוסה במחלקה עולה על 100% ומספר החולים והחולות עולה מעל 50. כשאחות אחת חייבת להישאר בחדר המונשמים ורק שתי אחיות נשארות לטפל בשאר המחלקה, ובעומס הבלתי אפשרי על המחלקות הפנימיות, המסדרון לפעמים הופך לאפשרות הטובה ביותר עבור האחיות הקורסות. שם, הן לפחות יוכלו להשגיח על החולה, כי לחדר לא בטוח שיספיקו להגיע. "המענה הבסיסי לא קיים: לא צנעת הפרט, לא שקט, לא מרחב, לא מניעת זיהומים", העידה נובסלסקי.

האחות רותם נובוסלסקי מבית החולים הלל יפה
 

האחות רותם נובוסלסקי מבית החולים הלל יפה (חדשות עשר)

 

נוסף על העומס ההולך וגובר מדי שנה, משרד הבריאות מחייב את בתי החולים לעמוד בשורה של מבחנים ומדדים, כאשר כל טיפול חייב להיות מתועד במחשב. דרישה זו גוזלת, לעיתים, זמן יקר שעלול לעלות בחיי אדם. בעוד כחלק ממדדי האיכות של משרד הבריאות בתי החולים חייבים לדווח כמה זמן כל חולה ממתין מרגע שהגיע לחדר המיון עד שהוא עולה למחלקה, אף אחד לא מנהל מעקב כמה זמן לוקח לחולה להיקלט במחלקה עצמה.

"יש מצבים שאנחנו עושות סיבובים בלילה ואנחנו מוצאות אנשים שנפטרו. התחושה שלי היא שלא הייתי שם בזמן בשביל להתקשר לבני משפחה ולהגיד 'תבואו להחזיק לו את היד בדקות האחרונות של החיים שלו'. זו תחושה נוראית", סיפרה נובסלסקי. "במצב של היום, אני צריכה עזרה מהמשפחות", הוסיפה. "הבעיה כל כך גדולה כבר, והאמצעים שצריך בשביל לשפר אותה הם עצומים. הפתרון צריך לבוא משר הבריאות, מערכאה גבוהה מאוד. מערכת הבריאות כבר לא בקריסה, היא קרסה".