בית וואלה בתל אביב, חדשות 13

כשעיתונות הופכת פלטפורמה למתן שוחד לכאורה – זה מבעית • טור

בתחקיר "המקור" חושפים עובדי וואלה כיצד עבדו "למען השליט", ומצביעים על הבוז המקומם מצד אנשי העסקים והפוליטיקאים בערך שכבר חשבנו שהשתרש בישראל - חופש העיתונות

דצמבר 2015, חנוכה. אבי אלקלעי, איש תקשורת ותיק, נעים הליכות ואנין טעם, שחתום בין השאר על המותג "לונדון את קרשנבאום" ואף שימש כמנכ"ל בפועל של חדשות עשר, עסוק מאוד משבע בערב ועד חצות וחצי באייטם שדורש את התערבותו האישית עד קוצו של יוד. מה יוכנס לטקסט? אילו תמונות יעלו? איזה וידאו? הוא מבין כי זה לא איזה עניין פעוט שעורכי הדסק יכולים להחליט בעצמם. הדבר מצריך את הישארותו און ליין מול בכירי מערכת החדשות עד שיהיה בטוח שהאייטם טופל כהלכה.

לא, לא מדובר בהפצצת צה"ל בטהראן, בחשיפת מגה שחיתות בצמרת השלטון, או משהו בסגנון; מדובר, שימו לב, באירוע הדלקת נר חנוכה בארגון "עמך" (המלווה ניצולי שואה) שבו השתתפה גב' שרה נתניהו, רעיית ראש הממשלה.

לקראת אותו ערב קיבל אלקלעי הנחתה (על פי עדותו של אלקלעי ל"המקור" את ההנחתות היה מקבל או מאילן ישועה, מנכ"ל האתר – שקיבל אותם על פי עדותו במשטרה מבני הזוג אלוביץ' המחזיקים בבזק ובוואלה -  או מיועץ התקשורת של הזוג נתניהו, ניר חפץ) להכניס הודעה לעיתונות על הדלקת הנר החגיגית.

אלקלעי העביר את הבקשה הלאה לאיש הדסק, כשהוא בעצמו נבוך מהסיטואציה, והוסיף: "בשם השליט אני מודה לך מקרב לב". "השליט" הוא בנימין נתניהו כמובן. אחר כך (את ההשתלשלות המגוחכת הזאת כבר תראו הערב בתוכנית), היו עיכובים; הווידאו מהאירוע בושש להעלות וכשהוא עלה לא היה מספיק בולט, ומלמעלה ביקשו שיעלה לדף הבית (ההומפייג'), אבל זה לא קרה מספיק מהר, ומישהו למעלה נטרף והלחיץ מישהו שהלחיץ מישהו, שהלחיץ את אלקלעי, והוא העביר את הלחץ לדסק. כל הסיפור הזה נמשך, בדקנו, חמש וחצי שעות, עד חצות וחצי.

 
 
 אבי אלקלעי, לשעבר עורך וואלה
 

אבי אלקלעי, לשעבר העורך הראשי של וואלה (חדשות עש )

 

כשתצפו הערב בהתרחשות הזאת שמומחשת במסרונים בין אלקלעי לאנשי הדסק תעלו חיוך. שם, במערכת וואלה, זה לא הצחיק אף אחד. לא את העורכים הזוטרים בדסק, לא את ראשי מערכת החדשות, לא את אלקלעי וגם לא את מנכ"ל האתר, אילן ישועה. כולם קיבלו את ההנחתות הללו מלמעלה: העורכים הזוטרים מראשי מערכת החדשות; ראשי מערכת החדשות מאלקלעי; אלקלעי מאילן ישועה, מנכ"ל האתר, וישועה, על פי עדותו במשטרה, מבני הזוג אלוביץ'.

כמו הסיפור הזה אספנו בחודשים האחרונים – התחקירן נדב גליק, עורך "המקור" עידו תמרי ואנוכי – עשרות. המשימה הבאה היתה להביא לפחות חלק מהאנשים שדיברנו אתם אל מול המצלמה. זה לא היה קל. עיתונאים, בעיקר עורכי דסק, הם אנשים שרגילים בדרך כלל להיות מאחורי הקלעים; לא קל להם לחשוף עצמם בצורה כזאת ועוד לדבר על עצמם כמעין נפגעי עבירה. "אני מרגישה שאני פה ב-METOO תקשורתי" אמרה לנו ל', אחת המרואיינות לכתבה.

מה שמתארים עיתונאי הדסק באותה תקופה, הוא תיאור מזוויע של עיוות טקסטים ששלחו כתבים, השתלת פסקאות שמחמיאות לנתניהו ומבקרות את יריביו, ביניהם ארדן, כחלון, בנט, שקד ורובי ריבלין; מתן כותרות מוכתבות ומגמתיות והזמנת מאמרים נגד יריבים; במקביל הם מתארים תעשייה פורחת של כתבות וידיעות המתארות את פועלה של הגב' שרה נתניהו. כל התיאורים והעדויות שתשמעו מגובים בתכתובות מסרונים ומיילים שיוצגו בכתבה, שגם כוללים הומור שחור ועגום שהתפתח אצל העורכים ובעיקר אצל העורך הראשי אבי אלקלעי. כשהוא למשל מנחית על עורכי הדסק לפרסם תמונות של שרה נתניהו בחתונת אישה ששכלה את אחיה ואביה בפיגוע, הוא מציע להם לחפש ציטוט שלה כי לדבריו "אנחנו עובדים בשביל הגברת".

 וואלה
 

וואלה (ללא קרדיט)

 

כל מערכת היח"צ מחד והצנזורה מאידך מתנהלת כשברקע אלוביץ' מנסה לצלוח את המשוכות הרגולטוריות שיהפכו אותו למיליארדר אמיתי, לא סתם ממונף. מהלך ביטול ההפרדה המבנית בבזק שאליו הוא מכוון את עיקר האנרגיות שלו מתרחש בחפיפה משמעותית למערכת בחירות 2015, שבמהלכה נתניהו כבר היה שר התקשורת בפועל ודרש להמשיך ולהחזיק בתיק לאחר הבחירות. נתניהו הוא היה האיש שאלוביץ' היה צריך כדי להביא למיזוג חברות בזק-יס – מיזוג שהזרים לו 680 מיליון שקלים במזומן ועוד 300 מיליון בדרכים עקיפות.

הלחץ, ההנחתות והצנזורה לא פסקו גם לאחר שגידי וייץ חשף ב"הארץ", באוקטובר 2015, את מערכת היחסים הלכאורה מושחתת הזאת בין נתניהו לאלוביץ'. אמנם לקראת סוף 2016 באותה שנה מינה מנכ"ל האתר, אילן ישועה, את אבירם אלעד לעורך האתר במקום אלקלעי, תוך שהוא מבטיח לו שההנחתות ייפסקו, אבל עברו כמה שבועות עד שהן באמת הופסקו לחלוטין בסוף חודש דצמבר. ההחלטה לחדול מהביזיון הזה התקבלה על ידי ישועה, שלא על דעת אלוביץ', כשישועה כבר הבין היטב שהפרשה הולכת לכיוון פלילי.

ישועה הוא אחת הדמויות המעניינות בפרשה הזאת. מצד אחד האחריות למה שהתרחש בוואלה, יושבת על כתפיו הרבה יותר מאשר על כתפיהם הדלות של העורכים והכתבים. נכון, גם הוא קיבל הנחתות, אבל הסכים להתנהלות הזאת יותר מדי זמן. מצד שני, לזכותו יש לזכור שהוא זה שגייס את העיתונאים הביקורתיים והמקצועיים, ולאורך כל הדרך ניסה לשמר אותם. הוא ניסה למנוע את התפטרויותיהם של אבירם אלעד, מיכל קליין (רכזת הכתבים ומאוחר יותר ראש מערכת החדשות), אמיר תיבון, הכתב המדיני, ועוד כתבים ועורכים שעיתונות אמת היא נשמת אפם. ישועה קיווה לאורך כל הזמן שלאחר שאלוביץ' יעבור משוכה רגולטורית כזאת או אחרת החיים יחזרו למסלולם. עוד לזכותו של ישועה הוא שיתוף הפעולה המלא שלו עם המשטרה והעברת כל החומר שאגר ברשותו שהועיל מאד לחשיפת האמת.

מעבר לשאלה הפלילית, שוחד כן או לא, הסיפור שמקומם אותי בפרשה הזאת הוא הבוז והזלזול מצד אנשי עסקים ופוליטיקאים כלפי ערכים שחשבנו שהם כה בסיסיים בדמוקרטיה ובטעות הנחנו שבישראל כבר השתרשו, כמו חופש עיתונות, חופש ביטוי, ומימוש החובה העיתונאית לספר לציבור את האמת. כאשר הזלזול הזה מגיע מצדם של משלמי המשכורת לעיתונאים, הבעיה הופכת לקשה שבעתיים; כאשר העבודה העיתונאית משמשת לכאורה פלטפורמה למתן שוחד, זה כבר מבעית. המזל הוא שבמערכת וואלה עבדו עיתונאים, שגם אם לא תמיד הצליחו לנצח את מנהליהם בקרב על כל ידיעה וידיעה, חשו לאורך כל הדרך בגועל, וניסו ככל שיכלו לא לתת למה שקורה סביבם לזהם את ערכיהם העיתונאים. קל להגיד שהיו צריכים להתפטר. מעבר  לסוגית הפרנסה, רק חשבו על כך שאם היו עושים זאת, הבעלים אולי היה מביא לדסק אנשים שערכי העיתונות כלל לא בלקסיקון שלהם. גם כאלה מסתובבים בתקשורת. לפחות האנשים הטובים שהיו שם חושפים היום את מה שחוו ומזהירים את כולנו עד כמה עיתונות חופשית הוא ערך חמקמק.