אמנון רובינשטיין ויצחק רבין , אבי אוחיון, לעמ

הריאליטי החינוכי של שנות ה-90: בחזרה לימי הגרלת הבגרויות

ב-1995, קרמה עור וגידים יוזמתו של שר החינוך אמנון רובינשטיין - והוחלט על הגרלה שתדלל את מקצועות החובה לבגרות. התלמידים תמכו, אז מדוע הרעיון בוטל? • פרויקט 70/70

את המתח אפשר היה לחתוך בסכין, כאשר שני תלמידים מהצפון ניגשו אל המחשב שהוצב על הבמה במכון ואן ליר בירושלים. זאב כהן, כתב החינוך של הערוץ הראשון, דיווח בשידור חי לתוכנית "ערב חדש", בהבעת פנים ספק דרמטית, ספק משועשעת, ספק אני-לא-מאמין-שאני-אשכרה-משדר-את-הדבר-הזה. התלמידים לחצו על הכפתור. על מסך המחשב שלידם, מחברת בחינה וירטואלית נפתחה. לאחר מספר שניות הופיע על המסך הכחול הכיתוב "היסטוריה".

מרחבי האולם הדהדה קריאה חד משמעית: "יש!!!". 

היסטוריה? היסטריה.

עשרות התלמידים שהוזמנו לאולם לא ידעו את נפשם. מלחמות העולם נזרקו באותו רגע לפח הזבל של ההיסטוריה, כלומר, לפחות מבחינת תלמידי התיכון של אמצע שנות ה-90, שהבינו שבאותה שנה לא צריך להשקיע בלימודים לבגרות בהיסטוריה, תנ"ך וספרות. אלה, כך נקבע בהגרלה, לא ייכללו כמקצוע חובה בבגרות, ונשאו עמם את הקיצור הקסום לח"ב - ללא חובת בחינה.

כן, היום - בטח בעידן של שר חינוך חובש כיפה ודיונים על הדתה במערכת החינוך - זה נשמע קצת מוזר, אבל רק לפני 23 שנים הוחלט כאן להקל על תלמידי התיכון הקורסים תחת נטל הבגרויות, ואפשר היה לסיים את כיתה י"ב ולצאת לחיים האמיתיים ללא בגרות בתנ"ך או היסטוריה. מה היה גזר הדין בתעודת הבגרות באותו מקצוע? ציון הביניים שהעניק בית הספר, על סמך הישגיו של התלמיד לאורך שנת הלימודים.

"חברי הכנסת הדתיים התרעמו לאחר שהתנ"ך עלה בהגרלה, זה היה ביש מזל מבחינתנו", מספר לחדשות עשר פרופ' אמנון רובינשטיין, שהיה אז שר החינוך והוגה רעיון ההגרלה, "הם חשבו שכאילו אני מבטל את התנ"ך. אבל מנהלי בתי הספר הממלכתיים דתיים דווקא תמכו בי. מכיוון שציון הביניים הוא זה שנחשב בתעודה, הם אמרו שמעולם לא למדו אצלם תנ"ך באותה רצינות כפי שעשו באותה שנה".

 

רובינשטיין, למרבה האירוניה, נכנס לתפקידו ב-1994 דווקא בגלל אותם דתיים, שזעמו על קודמתו וחברתו למרצ שולמית אלוני, לאחר שהתבטאויות שלה על האבולוציה הרתיחו את המפלגות יראות השמיים. לאחר שהזדעזע מכך שרק שליש מהתלמידים ניגשים לבחינות הבגרות, חיפש המשפטן פתרונות יצירתיים, ומצא אחד כזה הרחק מכאן - בדנמרק.

"הרעיון נבע מכך שכל הוועדות המקצועיות המליצו על קיצוץ בבחינות בגרות החובה, ואמרו שזה פוגע מאוד בחטיבה העליונה - אבל אי אפשר היה באמת לקצץ, מכיוון שבכל אחת מהבחינות היה לובי שהתנגד לקיצוץ המקצוע שלו", הוא מספר. "ואז חשבתי על רעיון ההגרלה, שהיה נהוג בדנמרק בבחינות גמר. בניסוי שעשינו, זה הגביר מאוד את הלימודים של הסטודנטים והתלמידים במהלך השנה. במקום ללמוד את כל החומר דחוס יומיים לפני הבחינה, היה להם יותר זמן".

מיכה גולדמן
 

מיכה גולדמן. "היו שהסתכלו על זה בבדיחותא, אבל התוצאה היתה חיובית" (זיו קורן, לעמ )

 

חלק מהגורמים המקצועיים במשרד החינוך, כולל המנכ"ל דאז שמשון שושני, התנגדו לרעיון, אבל מיכה גולדמן, סגנו של רובינשטיין דאז, מגן על ההחלטה: "רובינשטיין חשב שהשיטה תאפשר גם להגביר את המוטיבציה לקראת הבגרויות, וגם להגדיל את מספר המשתתפים בבחינות. היו שהסתכלו על זה בבדיחותא, זה נראה משחקי ולא רציני, אבל התוצאה היתה די חיובית. בישיבה של הנהלת המשרד, דיווחו המרכזת הפדגוגית של המשרד, וגם נציגי מחוזות - שזה כיוון חדשני שכדאי לנסות אותו".

הרעיון יצא לדרך. ב-1995 עלו בגורל מתמטיקה, ספרות ואזרחות (שיעור כואב באזרחות ודמוקרטיה, אגב, קיבלו תלמידי התיכון מספר חודשים מאוחר יותר). ביאליק, עגנון ולאה גולדברג נשארו בחוץ גם שנה אחרי, הפעם עם תנ"ך והיסטוריה. "המנהלים, המורים והתלמידים היו מאוד בעד זה, ולא מצאתי דרך אחרת", מסביר רובינשטיין, "עובדה שמאז שפרשתי נשאר עודף גדול של בחינות בגרות, וזה לדעתי - וגם לדעת הוועדות המקצועיות - מקלקל מאוד את החטיבה. עד היום החטיבה העליונה כולה מרוכזת בלמידה שטחית".

הח"כים הדתיים התרעמו לאחר שהתנ"ך נשאר בחוץ", מספר פרופ' רובינשטיין, "אבל מנהלי בתי הספר הממלכתיים דתיים דווקא אמרו שמכיוון שציון הביניים הוא זה שנחשב בתעודה, מעולם לא למדו אצלם תנ"ך כפי שעשו באותה שנה


 

בשיאו של הניסוי, פגש רובינשטיין קבוצה נלהבת של תלמידים שקידמה בברכה את הרעיון. אחד התלמידים באשקלון אף הניף אותו על הכתפיים וציין שזו רפורמה אדירה. "אגיד לך את האמת", נזכר רובינשטיין, "הצילום הזה גמר את הפרויקט. אמרו שאם תלמידים משבחים אז זה לא בסדר - לא התעמקו בתהליך. אבל בפועל, אם קודם שליש מהתלמידים ניגשו - ומי שסבל מכך יותר מכל הן השכבות החלשות, הפריפריה - אז בתקופתי גדל מספר התלמידים הניגשים ליותר מ-50 אחוז, עם גידול ניכר בפריפריה ובשכבות החלשות".

גולדמן ממשיך מאותה נקודה: "יש אמן ידוע מאוד שהיה בבית ספר אזורי אצלנו, שעשה בגרות עם יחידה אחת בגינון ואחרות ביחידות בודדות, אבל היתה לו גאווה שהוא סיים בית ספר ועשה בגרות. יש הרבה דוגמאות כאלה. מה זו גאוות יחידה? לסיים תיכון זו גאוות יחידה! ישראלי ששירת בצבא, לא תמיד משנה לו אם הוא שירת ביחידה קרבית או עורפית, העיקר שהוא שירת. עובדת בתעשיה האווירית או ברפא"ל, גם אם היא בניקיון, יודעת שהיא עובדת בגוף כזה".

זבולון המר
 

זבולון המר. התחשב ברגשות לשנה אחת (נתי הרניק, לעמ )

 

עונת הבגרויות של 1997 כבר היתה סוערת יותר. שר החינוך החדש זבולון המר, מהמפד"ל, החליט לעשות סוף לרעיון של רובינשטיין, אבל נתקל בהתנגדות עזה של מועצת התלמידים הארצית, שכבר תכננה עצרת ענק בכיכר רבין. לאחר מו"מ מתוח, החליט המר "להיענות לרחשי ליבם של התלמידים וההורים" ולקיים הגרלה שלישית ואחרונה, שאחריה שוב שונתה שיטת הבגרויות - הפעם לשיטת המיקוד.

עד היום, רובינשטיין - המלמד בחוג למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה, מוסד שבשבוע שעבר קיבל אישור תקדימי להגיש סטודנטים לדוקטורט - חושב שהוא הקדים את זמנו. ולא רק עם הגרלת הבגרויות. "גם להצעת המכללות שלי התנגדו, ותראה מה קרה היום - זה הגדיל את כוח העבודה, שיפר את השכר ואת מצב המשק, והגדיל את מספר הסטודנטים פי 3.5".

בכלל, כשרואים את השידור ההוא של ערב חדש, אפשר לתהות האם לא מדובר בפורמט קדום של שידור ריאליטי. "השידור בטלוויזיה הביא גם הוא גל של מחאות, ולי היו תוכניות חשובות יותר מלהילחם על הדבר הזה", מסביר רובינשטיין. "יש הרבה דברים שמקדימים את זמננו", אומר גולדמן, "אני כבר אדם בן 69, אבל זוכר כילד כשהתחילו עם כרטיסי אשראי - אתה מכניס פלסטיק ויוצא כסף, זה נראה לך כמו קסם. או פקס, שעד אז היו נערי שליחים, ואז דף עובר תוך מספר שניות לצד אחר. אתה לא מאמין ולא חושב שדברים כאלה יקרו. תראה איזו מהומה יש היום סביב הפייסבוק. זה עידן אחר".