גדעון הוד, שדר קול ישראל בשנת 1985 , סער יעקב, לעמ

"איתות מהמגרש": על תוכנית הרדיו ששינתה את חיי חובבי הכדורגל

שנת 1970 היתה משמעותית לחובבי הספורט בארץ: "שירים ושערים" פרצה את הדרך, הכניסה ביטויים ללקסיקון הישראלי, הגיעה עד לגשש ועיצבה את תקשורת הספורט • פרויקט 70/70

אין חובב כדורגל ישראלי שלא מכיר אותה. תוכנית הרדיו "שירים ושערים" נכנסה לחיינו בסערה אי שם ב-1970, ולמרות שלאחרונה ירדה משידור, היא עדיין טבועה עמוק בתרבות הישראלית.

היא הוקמה ב-1970 ביוזמתו של גדעון הוד, שחלם להפיק שידור ספורט ברמה גבוהה. בניגוד למה שהיה נהוג עד אז, כאשר אוהדים התעדכנו בתוצאות מהמגרשים רק אחרי המשחק, "שירים ושערים" עדכנה את הצופים בשידור ישיר מהמגרשים.

"עד שהתחילה 'שירים ושערים', אף אחד לא ידע מה קרה בכדורגל", נזכר צחי נגה, משדרני התוכנית המיתולוגיים שעבד בה בין 1977 ל-2002. "אנשים היו צריכים לחכות למוצאי שבת, כי לא היו אמצעי תקשורת. היו מתכננים את הימים שלהם לפי זה, ארוחות צהריים, במילואים היו מתרכזים סביב המקלט, היו אפילו דתיים שהיו נצמדים לבתים שבהם המקלט פעל בקול רם".

שדרנים רבים ומוכרים ביותר עברו פרט לנגה במהלך השנים הרבות ב"שירים ושערים", וביניהם מאיר איינשטיין, דני דבורין, קמי ברץ, ח"כ זוהיר בהלול, אליהוא בן און, משה פרימו, עמית הורסקי - וגם שוש עטרי, רינה מצליח ושרון פרי. בין הפרשנים הבולטים, תוכלו למצוא את ז'וז'ו אבוטובול ואבי רצון.

 

כסמל סטטוס לפופולריות של התוכנית באותה תקופה, חברי ההרכב "הגשש החיוור" עשו עליה מערכון פארודי בשם "שירים, שערים וטכנאים", שהפך לאחד המוכרים והמוצלחים ביותר שלהם - ובו מודגשות השפה הציורית, התלהבות השדרים והעובדה שמדובר בשידור ישיר.

שירים ושערים הייתה אחת התוכנית המוצלחות ברדיו הישראלי, ובזמנים מסויימים אפילו הפופולארית שבהן. זאת, דווקא בזמנים בהם הרדיו נזקק למאזינים יותר מכל, שכן התחלת שידורי הטלוויזיה בישראל שנים ספורות קודם לכן, גזלה מאזינים רבים, שהעדיפו לצרוך מידע דווקא בפלטפורמה הטלוויזיונית.

 שירים ושערים באתר עיתונות יהודית היסטורית
 

שירים ושערים באתר עיתונות יהודית היסטורית(עיתונות יהודית היסטורית )

 

בתחום הספורט, הערוץ הראשון שידר את "מבט ספורט" שהיווה תחרות לשידורי הרדיו. אך לפחות בשנים הראשונות, "שירים ושערים" ניצחה בגדול. היתרון הגדול של תוכנית הרדיו, כאמור, היה הקונספט החדשני שבו השידורים הועברו ישירות מהמגרשים, ולא סתם סיכום המחזור, כמו שהיה למשל "מבט ספורט".

מצד אחד, השידורים חיברו יותר מאזינים לכדורגל, והפכו אותם לאדוקים ונלהבים יותר - אך מנגד, חלק מהאוהדים כבר לא היו צריכים לבוא למגרש כדי לשמוע עדכונים חיים, מה שגרם נזק כלכלי לקבוצות. עובדה זו יצרה סכסוך בין הקבוצות לתוכנית, ולבסוף סוכם על פשרה - סכום כספי שתקבל כל קבוצה מהכנסות השידור. הפיצוי הראשוני, ב-1973, היה 14 אלף לירות, מה שנקרא בימינו – זכויות שידור.

 שירים ושערים
 

שירים ושערים (אתר עיתונות יהודית היסטורית)

 

לצד ההתלהבות הרבה מהתוכנית, היו גם ביקורות רבות על השפה המוגזמת של השדרנים, על הדרמטיות המיותרת ועל התיאורים הרבים שמפריעים לחובב הכדורגל לשמוע את העיקר. עם זאת, בסופו של דבר, נראה שהפופולאריות של התוכנית דיברה בעד עצמה. ב-1973 היא הייתה התוכנית הפופולארית ביותר בשבת.

הסיפור הכי גדול של שירים ושערים, לטענת נגה, הוא העובדה שבמחזור סיום שבו נקבעה היורדת לליגה הארצית, היה אסור לדווח עד הסיום מה היו התוצאות, כדי שלא ידעו מה קורה במגרש השני. הייתה דממת שידור, כי בהתאחדות לא רצו שהתוצאות במגרשים המקבילים ישפיעו על השחקנים. רק בסיום המשחקים, הקריא המגיש את התוצאות, ואמר את המשפט הידוע: "לפיכך, היורדות הן...", שאוהדי כדורגל רבים חיכו כל כך לשמוע, "תאר לך כמה מתח היה באוויר", הוא מוסיף.

 מאיר איינשטיין
 

מאיר איינשטיין. הגיש את התוכנית במשך שנים רבות (צילום מסך: יוטיוב)

 

לדברי נגה, המציאות במגרשים באותן השנים הייתה שונה לגמרי. "אוהדים במגרש עצמו היו מתעדכנים דרך הטרנזיסטורים כדי לדעת תוצאות אחרות, וכשהיו שירים היו מוחאים כפיים לפי הקצב, כי לא היו שירי אוהדים. הכול היה סביב הרדיו". נגה גם חולק את סודות הקסם של שדרי התוכנית: "בשבילי זה היה כמו פולחן. נחמיה בן אברהם אמר לי כשגייס אותי לתוכנית: 'כשתפסיק להתרגש - אל תלך לשדר'".

אך מלבד זאת, "שירים ושערים" היתה גם כר טיפוח לאנשי ספורט בולטים בתעשייה, כדוגמת אופירה אסייג, שרון פרי, ליאן וילדאו ועמית הורסקי. הורסקי, כיום מנהל קורס לתקשורת ספורט, "קול הספורט", שיודע בעצמו דבר או שניים על פיתוח אנשי תקשורת ספורט צעירים (גילוי נאות: הח"מ הוא אחד מהם), מעיד כי התקופה ב"שירים ושערים" הייתה מקפצה גדולה עבורו.

 עמית הורסקי בימיו כשדר בשירים ושערים
 

עמית הורסקי בימיו כשדר בשירים ושערים (ללא קרדיט)

 

"בתחילת הדרך, היו שולחים אותי למקומות הכי נידחים בארץ, כדי להביא אינסרט של 10 שניות" הוא מספר, "אבל הכול היה שווה כדי לשבת דקה ליד מאיר איינשטיין באולפן 'שירים ושערים'. זו הייתה גאווה אדירה והגשמת חלום".

כיום, גם הורסקי יודע שהזמן והשינויים בשוק התקשורת עשו את שלהם. "זה מותג שיישאר לעד, אבל זו ליגה אחרת", הוא מסכם, "אי אפשר להשוות את הקאסט שהיה בעבר לזה של היום".