פרשת הקבר הריק - הסיפור המלא: "המדינה חיסלה אותנו"

למרות הקביעה כי בנם נפל בקרב עם הסורים הם מסרבים להאמין. אחרי שפתחו את הקבר בניגוד להחלטת בג"ץ וגילו כי הוא ריק, הבטיחה אחותו של החייל ציון טייב לא לעצור. "התרמית של המדינה נחשפה", היא אומרת. קצין שחקר את את הקרב במשך חמש שנים בטוח: "יש עדויות חד משמעיות, ציון מת"

  • פורסם ב:
  • 10/05/2014 00:09
  • |
  • עודכן ב:
  • 10/05/2014 00:09
  • |
  • כתבים:
  • פז שוורץ

כשירדה החשיכה ובית הקברות בהר הרצל התרוקן, התחילו לחפור כדי לפתוח את קברו של החייל ציון טייב. זה היה שיאו של מאבק שמנהלת משפחתו, שלא יודעת מנוח כבר 40 שנה.

 

למרות הקביעה החד משמעית של צה"ל כי בנם נפל בקרב עם הסורים במלחמת יום הכיפורים, הם מסרבים להאמין. את המאבק מובילה אחותו של טייב, קטי, שהחליטה ללכת נגד כולם ולפתוח את קברו של החייל, בו לא נמצא דבר.

 

"בשבועיים האחרונים בדקתי איך מטיילים במקום, איך המקום הזה מתנהל, מה האופי שלו. אחר כך בדקתי ביום שישי איך המקום עובד, מתי מפנים אותו השומרים והאדמיניסטרציה שיש שם", היא אומרת ומספרת על שלבי התכנון כשרק חשבה לקחת את החוק ליידים ולפתוח בעצמה את הקבר של אחיה. "ידעתי שלוח הזמנים שלי הוא כזה שיכול או לחבל לי או לתרום לי".

 

"כל העובדים שהגיעו למקום למעשה לא ידעו למה הם מגיעים. הבאתי שני פתולוגים מחו"ל, כל אחד שיכנתי אותו במלון אחר", סיפרה קטי.

 

חודשים היא תכננה את המבצע הזה, מתעכבת על כל פרט. ברגעים האלה לקטי אוליבר ברור שאין מקום לשום טעות מיותרת. כשברקע יום הזיכרון ההולך ומתקרב בו המשפחות השכולות מתייחדות עם יקיריהן, קטי נמצאת מול הקבר של אחיה ציון, למטרה אחרת לגמרי.

 

"אנחנו מוכרחים לחזור עם תוצאות", היא אומרת כשהיא עומדת מעל הבחורים, שחופרים בקבר. גם לה ברור שמה שנעשה כאן הוא עבירה פלילית, אבל אחרי שבג"ץ דחה את בקשתה לפתוח את הקבר של אחיה, לא היה לה ספק שהרגע הזה יגיע.

 

קברו הריק של חלל מלחמת יום הכיפורים ציון טייב
 

קברו הריק של חלל מלחמת יום הכיפורים ציון טייב(חדשות 10)

רק אחרי חצי שעה של חפירות, מתגלה המכשול הראשון. שכבת בטון דקה בתוך הקבר, שלא מאפשרת להמשיך ולחפור. כשהשבת עוד רקע נכנסת, קטי והצוות במקום נכנסים ללחץ.

 

ציון טייב שירת כאלחוטן מערכות מסווגות במוצב החרמון. ביומה השני של מלחמת יום הכיפורים נכבש המוצב על ידי כוח סורי. 13 חיילים נהרגו, 31 נוספים נתפסים ומובלים לשבי הסורי.

 

שלושה שבועות מאוחר יותר, נכבש המוצב בחזרה על ידי כוח צה"ל כשבמקום נמצאות גופות של חללים. אחת מהן מזוהה כזו של ציון טייב. בשלב הזה, אף שצה"ל זיהה את גופתו, ההודעה לא מותו לא נמסרת למשפחתו והיא ממשיכה להאמין שהוא נמצא בשבי.

 

הסורים איפשרו לתקשורת הזרה לצלם את השבויים בקאבול, והתמונות עושות את דרכן לארץ ומשפחתו של טייב מזהה את ציון בין השבויים.

 

אחרי חודשיים של המתנה מתוחה, ובעוד הם מחכים בסבלנות לאות חיים מסוריה, באים לביתם שבנהריה נציגי קצין העיר ומבשרים להם על מותו של טייב. "אמרתי לאבא שלי, הוא נחכה, אין לנו שום הוכחה שציון מת, הוא נחכה קצת. כל מה שיש לנו זו תמונה שלו חי מהשבי", מספרת קטי.

 

קטי, אז נערה בת 16, מחליטה לעשות מעשה. "הצלחתי להרים עם אזמל, לפתוח את הקרשים, הכנסתי את היד פנימה עם האזמל והרגשתי חול. הלכתי ישר לאבא שלי ואמרתי 'ציון לא מת'", היא מתארת.

 

אחרי שמונה חודשים הגיעו 17 חיילים לשדה תעופה בישראל, שם חיכו להם המשפחות. ציון טייב, לא היה אחד מהם. "עברתי שואה פרטית בתוך הבית שלי, המדינה שלנו, המדינה שלי חיסלה אותנו", אומרת קטי בדמעות חונקות. "אני לא יכולה לוותר על הרעיון של לדעת מה קרה לו. זה כמו למלא אחרי צוואה".

 

החפירות המשיכו ואף אחד לא מצא דבר גם אחרי שכבת הבטון שהוסרה. "עכשיו זה לגמרי ברור לי למה בג"ץ לא רצה לפתוח את הקבר וברור למה הצבא והיועץ המשפטי לממשלה התנגד, התרמית שלהם נחשפה".

 

לאחר המלחמה נערכו כמה מחקרים של צה"ל על הקרב שבו נפל מוצב החרמון. הבולט שבהם נערך ע"י אל"מ במילואים משה גבעתי, שהשתתף בכיבוש החרמון וחקר במשך חמש שנים את הקרב. גבעתי טוען כי בידיו עדויות חד משמעיות לנפילתו של ציון טייב בקרב.

 

"יש שם עדויות של החיילים ששכבו לפניו ואחריו. ציון זוהה. ברבנות הראשית ישנם תיקי חללים כולל תיקי חללי החרמון. יש שם גם תמונות פולרואיד של החייל כפי שמצאו אותו בקבר האחים", סיפר גבעתי.