להתגבר עם מתבגר בעידן הטכנולוגי

פתיח

יחסי הורים ומתבגרים מעולם לא היו סוגים בשושנים, על כך יעידו אינספור מחקרים וספרים שנכתבו בנושא. למעשה, מדובר בתוצאה טבעית של שינויים מהותיים בגופו, תפיסותיו וזהותו של המתבגר, אשר מורד בהורים על מנת לגבש עצמאות אך עדיין זקוק לייצוב והביטחון של המשפחה. ההורים מצידם נדרשים להתאים את עצמם למצב החדש, וכיום גם להכיר ולהסתגל לאמצעים טכנולוגיים בעלי פוטנציאל מזיק. למרות המאמצים מגיעים הדברים לא פעם למריבות ממושכות ואף לניתוק ביחסים. האם מדובר בקרב אבוד? לא בהכרח, אם שואלים את אורלי שלומי חליוה, מומחית לטיפול משפחתי וזוגי.

מדוע גיל ההתבגרות כה מבלבל?

מדוע גיל ההתבגרות כה מבלבל?
שימו לב שבתוך המילה "התבגרות" ובאותיות השורש ב,ג,ר ישנן נגזרות שמשקפות חלק ממאפייני הגיל, כמו לגבור, להתגבר, גבר, ואפילו המילה מתבגר מרמזת על תהליך שלא נשלם. למעשה, הנגזרות הללו מתארות את המעבר בין ילד לבוגר בתהליך שנמשך מספר שנים, בהן עובר האדם שלב נוסף בבניית העצמי. את המהלך המורכב מהמבחינה הנפשית מלווים שינויים גופניים ניכרים, וכן תהליכים הורמונאליים שמתבטאים בתנודות חדות במצב הרוח. אמנם מדובר באתגרים טבעיים, אך הם בוודאי אינם פשוטים, ומתוך כך נוצרים בלבול ומצוקה לצד קונפליקטים מול הסביבה, בדגש על הורים.

מדוע דווקא ההורים?
שלב בניית העצמי שמאפיין את גיל ההתבגרות כרוך בשני תהליכים מרכזיים - הראשון הוא שאיפה להיפרדות, והשני שאיפה לייחודיות או היבדלות. עד כה היו ההורים האנשים המשמעותיים ביותר עבור הילד, ושיקפו עבורו את האיכויות, תפיסות העולם והמוסכמות הרצויות והמקובלות. כעת, הצורך להיפרד ולהיות ייחודי מוביל את המתבגר לנקוט בעמדות והתנהגויות הפוכות. לדוגמא, אם בבית קיים דגש על סדר וניקיון המתבגר עשוי דווקא להזניח את עצמו, ואם חריצות היא ערך חשוב הוא יטה דווקא לעצלנות. למותר לציין כי מצב זה יוצר לא מעט חיכוכים ועימותים, שמצטרפים אל הריגושים, ההתלבטויות והבלבול שממילא מלווים את השינויים ברמה האישית.

ומול בני גילו המצב שונה?
בשלב זה הופכת חברת בני הגיל למשמעותית בהרבה, משום שהיא הכתובת אליה ניתן לפנות על מנת להיפרד מההורים בלי להיות לגמרי לבד. כעת המוסכמות החברתיות מהוות תחליף למוסכמות הנהוגות במשפחה, ובמתבגר הולך וגובר הצורך להיות מקובל, להיראות טוב ולהתנהג כמו חבריו. יחד עם זאת, הצורך להשתייך עומד בסתירה לשאיפה להיות שונה ומיוחד, מה שיוצר מאבק פנימי גדול אצל המתבגר ומעורר פחדים, מתח ותסכולים. הרגשות הללו הולכים ומצטברים לצד יכולת מועטה יחסית להבין את מקורם ולשתף בהם, ולבסוף מתבטאים בחוסר שקט, התפרצויות זעם, מלחמות וריבים, בעיקר עם ההורים.

נראה שעל ההורים מוטלת משימה רצינית

נראה שעל ההורים מוטלת משימה רצינית
נכון, המשפחה שהיוותה לאורך השנים חומת הגנה ומקור תמיכה, עוברת אף היא זעזועים כתוצאה מהמערבולת הפנימית בה שרוי המתבגר. ההורים בעצמם נדרשים לעבור שינוי כשלמולם עומד כעת נער עם רצונות משלו, התנהגויות הסותרות את דרישות הבית, מרדנות ווכחנות. במקרה הטוב, ההורים מצליחים לשמור על חזית אחידה במאבקי הכוח ובמריבות, ובמקרה הפחות טוב נוצרת קואליציה בין הנער לאחד ההורים מול ההורה השני. התנהלות שכזו פוגעת עוד יותר בתא המשפחתי, מוסיפה לבלבול של הנער ומחלישה אותו, ובוודאי אינה מאפשרת להתוות את הגבולות והציפיות באופן ברור. לכן, בתקופה זו יותר מתמיד חשובים האחדות בין ההורים והתיאום ביניהם. הם החומה המגנה ששומרת כי המתבגר אינו הולך לאיבוד בדרכו החדשה והלא מוכרת.

האם העידן הטכנולוגי מגביר את הקשיים?
הקונפליקטים מול ההורים בהחלט מתעצמים בעידן הנוכחי. הנער מגלה עולמות חדשים ובלתי מוכרים בלחיצת כפתור, בעוד הסביבה החיצונית פורצת לתוך הבית ללא יכולת לשלוט ולפקח על טיבה. הדבר מערער את גבולות ויציבות התא המשפחתי, בד בבד עם חדירתה של אינפורמציה בלתי מותאמת ומציפה. דרך האינטרנט עסוק הנער בהשוואה לאינספור אנשים, חברים, הצלחות והישגים בעיקר במישור החומרי, מה שמעצים את הקנאה, הפחדים והתסכול ממה שאין לו. למעשה, פעמים רבות השיטוט ברשתות החברתיות הופך לחטטנות בלתי פוסקת, כאשר הקיום מותנה לכאורה בכמות הלייקים שמקבלים. כפי שאמרתי, כעת החברה תופסת מקום גדול יחסית למשפחה, כאשר החברה הוירטואלית רחבה מאוד וקשה לחסום אותה.

כיצד משפיע הדבר על היחסים?

כיצד משפיע הדבר על היחסים?
ההורים יודעים שאין להם פיקוח מלא על קשריו ומעשיו של הנער והדבר מעורר באופן טבעי חרדות ודאגות המכוונות להשבת השליטה. ואולם, כאשר הם מנסים להדק את הפיקוח על ידי טלפונים, הודעות או אפילו שיפור הקשר, המתבגר חווה זאת כביקורתיות וכפגיעה בעצמאותו. על כן, הפערים הולכים וגדלים, בעוד הסיפורים והשקרים בהם מתבצר הנער להגנתו הולכים ומשתכללים. יתרה מכך, המידע הנרחב שאליו הנער חשוף נותן לו כוח רב עם יכולת להוכיח, להתווכח ולחשוב שהוא תמיד צודק. מכאן הופכים הוויכוחים עד מהרה למאבקי כוח, ואף למלחמה שאין בה מנצחים.

אם כך, איך צולחים את המכשולים?
הדבר הראשון שעלינו לעשות, הוא לקבל את העובדה שאנו מוגבלים בפיקוח ובסינון הקשרים וההשפעות על ילדינו. אינני אומרת כמובן שעלינו להרים ידיים, אלא שיש להישיר מבט אל המציאות ולוותר על אמירות מרגיעות כמו - "לי זה לא יקרה". זוהי התחמקות מהתמודדות שלא תוביל לפתרון מועיל. ההנחה הבסיסית צריכה להיות שהכול יכול לקרות, ואי לכך תפקידנו כהורים הוא לתת לילדינו את המקסימום מארגז הכלים שרכשנו, איתו הם יצאו לחיים. אם איננו יכולים לסגור את הנער מפני השפעות סביבתיות נוכל להצטרף אליו, ולמשל ללמוד יחדיו איך נכנסים לפייסבוק ווסטאפ. אפשר להכיר ביחד את המדיה על חידושיה ותכניה, ותוך כדי שיחה והידברות ללמד על הסכנות והאתגרים הטמונים בה ובחיים בכלל. מעבר לכך, רצוי לזכור שמרדנות ואי הסכמות מהוות חלק טבעי מהתפתחותו של נער, ושתגובה היסטרית רק מלבה אותן. באופן פרדוקסאלי, ככל שמתבגר מרשה לעצמו לפרוק תסכול על העולם מול הוריו ואחיו, כך ביטחונו במשפחה גדול יותר, אך יש להקפיד כי ההתנהגויות אינן חורגות מהקווים האדומים של ההורים. והחשוב ביותר, להעביר שוב ושוב את המסר שנהיה איתו ובשבילו בכל מקום בו יהיה, ובכל מעשה שיעשה או יהיה מעורב בו.

**הכתבה מאת אורלי שלומי חליוה, עובדת סוציאלית קלינית ומומחית לטיפול משפחתי וזוגי, מנהלת מכון"מעברים". ניתן להעביר שאלות לאורלי באמצעות פורום זוגיות ומשפחה בפורטל "שאל את הרופא".