ריגשה את הפייסבוק, מתוך פייסבוק - ד״ר איריס יעיש

"בגיל 5 הבנתי שאני שונה": הפוסט שריסק את פייסבוק עד דמעות

הפוסט האמיץ של מאיה הפך ויראלי בטירוף לאחר שריגשה מדינה שלמה. והתגובות? מחממות את הלב

  • פורסם ב:
  • 24/10/2018 11:47
  • |

מילים שיוצאות מהלב נכנסות אל הלב, וההוכחה לכך היא הפוסט של מאיה, בת 25, אחות במערך הנוירוכירורגי באיכילוב, שהחליטה "לצאת מהארון" בפוסט שריגש מדינה שלמה. כך היא כותבת בעמוד הפיסבוק של בית החולים איכילוב. "התחלתי לעבוד בבית החולים לפני חודש וחצי ובכך עשיתי היסטוריה בתור היותי האחות הטרנסג'נדרית הראשונה". 

"בגיל חמש הבנתי שאני שונה. נולדתי למשפחה מוסלמית ערביה דתיה, בחברה שמרנית, שבה לא זכיתי לאפשרות לקבל את עצמי כפי שאני ומה שאני. ספגתי קללות, הצקות, השפלות ואף אלימות מהחברים בבית הספר, בשכונה ולצערי גם מהמשפחה. בשלב מסוים, אפילו ניסיתי להיות "גברית" יותר ולו רק כדי לקבל את החום והתמיכה שכל כך רציתי. בסוף הבנתי שאני משקרת רק לעצמי. 

בסוף כבר לא יכולתי להיות מזויפת יותר ויצאתי מהארון. אני זוכרת שזה קרה כששוב צעקו לי קוקסינל ואני פשוט עניתי – "אז בואו נדבר על זה" ואישרתי את מה שלאחרים היה הנורא מכול ולי היה הכרטיס לחופש.

למדתי סיעוד באוניברסיטה האמריקאית בג'נין, עברתי את המבחנים הממשלתיים ולפני כשנה התחיל המסע שלי לעצמאות: עזבתי את הבית, התחלתי לעבור את ההליך לשינוי מין ועכשיו אני באיכילוב, גרה במעונות, עובדת כאחות במחלקה יוקרתית שבה מטפלים במקרים המורכבים ביותר וגאה לומר שאני סופסוף מאושרת.

בחרתי את מקצוע הסיעוד באהבה ואני שמחה שאני עובדת כאן בית חולים גדול במרכז תל אביב בו אני יכולה פשוט להיות אני. החלום שלי זה להתקדם במקצוע, לנהל בעתיד ובעיקר, להוכיח שטרנסג'נדרית המקום שלה זה להיות שווה בין שווים בכל התפקידים ועמדות המפתח בחברה הישראלית. וזה מתחיל מכאן. מנקודות ציון כאלו עבור הקהילה שלי. 

חשבתי איך אני איידע את הצוות במערך ומול העובדים הרבים שכעת אבוא בממשק איתם בארגון כולו והבנתי שדיי, אני לא חיה יותר בשום ארון או בחשש אלא צועקת לעולם: שמי מאיה, אחות בדיוק כמו כולן. 



אני מאחלת לכולנו עבודה פורייה ושנצליח להעניק לחולים שלנו את הטיפול המוביל והאנושי ביותר".

הפוסט של מאיה זכה לכמעט 300 שיתופים, מעל 3,000 לייקים ומעל 300 תגובות שמחממות את הלב. כמו למשל התגובה הזאת של מ': "מאיה יקרה, אתמול יצאתי לסידורים ליד המשרד ועברתי ליד מגדל הלב של איכילוב וראיתי אותך יושבת בשמש עם עוד כמה אנשים, קשה להתבלבל, זו בטוח היית את. חשבתי לעצמי כמה את יפה, בעיניים שלך היה משהו מיוחד, והנה הבוקר הפוסט הזה קופץ מולי ואני מבינה ששום דבר הוא לא מקרי, לא סתם ראיתי אותך אתמול. איזה יופי של שיתוף, איזה יופי לראות שאת, במו ידייך, הצלחת להביא את עצמך למקום שבו את נמצאת היום. רק שלשום קראתי על בחורה טרנסית, ניצולת זנות, שלא מצליחה להשיג עבודה כי אף אחד לא מוכן להעסיק אותה בשל היותה טרנסית, ואת, את נותנת המון תקווה שהכל אפשרי, אולי קשה, אבל אפשרי. מאחלת לך שתמיד תהיי מאושרת, בכל המישורים השונים בחייך. ואם פעם הבאה אראה אותך שוב, בהחלט אבוא לאמר לך בפנים כמה את מיוחדת".

תגובה נוספת מחזקת של גולשת אחרת: "מאיה כל הכבוד על עבודת הקודש הכפולה שאת עושה - גם בהצלחת חיים וטיפול בא.נשים, וגם בסלילת הדרך לקהילה הטרנסית אל עבר שיוויון הזדמנויות מלא. האומץ שלך השראה לכולנו".

וגם תגובות מטרנסיות: "מרגש. בתור טרנסית אני הכי מבינה את הקושי שלך.. ועוד בחברה פרימיטיבית, אני מאחלת לך בהצלחה בתפקיד וכייף לשמוע כאלה סיפורים".