רופאים בקהילה: לא סופרים אותנו

העומסים הבלתי אפשריים בבתי החולים כבר הפכו לחלק בלתי נפרד משיחות החולין, ורבים חוששים להגיע בעצמם או לשלוח את יקיריהם למיון. ואולם, המצוקה הדרמטית מאפילה על הבעיות החמורות מהן סובלת רפואת הקהילה, אשר אנשיה חשים לא פעם קיפוח וכמי שנשכחו בקו החזית. עם גירעון המתקרב ל- 2 מיליארד שקלים אין פלא שקופות החולים מתקשות לספק שירות אופטימאלי, בעוד היחידות והמרכזים הרפואיים מלאים עד אפס מקום, תורים נדחים והרופאים כורעים תחת עומס פציינטים. באופן טבעי עולה הקריאה אל מקבלי ההחלטות, אך למרבה הצער אין מי שמקשיב או מסוגל לפעול על פי תכנית סדורה.

קצת פרופורציות

 

נכון להיום, יותר מ- 8 מיליון אנשים בישראל מבוטחים בקופות החולים, והמשמעות המעשית היא שרפואת הקהילה הינה ספקית השירות המרכזית במדינה. ד"ר זהי סעיד, מנהל רפואי שירותי בריאות כללית מחוז חיפה וגליל מערבי, מספר: "במחוז שלנו ישנם 800,000 מבוטחים והוא הגדול ביותר בארץ. חשוב להבין שהרוב הגדול של החולים מגיעים לרפואת הקהילה ומטופלים במרפאות, ביחידות ובמרכזים הרפואיים. כלומר, אנו מתנהלים בכל עת מול מספר גדול בהרבה של מטופלים בהשוואה לבתי החולים".

 

ויש לכך ביטוי בתקציב?

"בעיקרון, התקציבים מגיעים מתשלומי מס בריאות שמחלקת הממשלה לקופות ולבתי החולים, ויש התייחסות מסוימת גם להיקף העבודה. יחד עם זאת, בכל רחבי המערכת עולה הטענה ש"השמיכה קצרה מדי", כלומר שאם בתי החולים מושכים את התקציב אליהם אנו נותרים חשופים, ולהיפך".

 

מה המשמעות של היעדר תקציב?

"כשאין מספיק תקציב אי אפשר לפתוח עוד מרפאות, להכשיר רופאים, לרכוש ציוד ולהרחיב שירותים. אנו מנסים להעניק למבוטחים את המקסימום עם מה שיש ולא לפגוע באיכות השירות. עושים שמיניות באוויר כדי להתייעל ולתת יותר עם פחות". אל הדברים מצטרף ד"ר וליד מבריקי, מומחה בכיר לרפואת משפחה באחת מקופות החולים - "אם קופת חולים נמצאת בגירעון היא לא תמיד יכולה להרשות לעצמה להעסיק רופאים במשרה מלאה, או להוסיף תקנים. לדוגמא, בתקופה הזו של מחלות חורף אני רואה בסביבות 10 - 12 מטופלים בשעה, למרות שלפי ההסכמים רופאים אמורים לראות 4 מטופלים בשעה. מדובר בכ- 70 חולים ביום, ומובן שהזמן אינו מספיק בשביל לתת מענה מיטבי לכולם".

 

רפואת קהילה ובתי החולים - תקועים ביחד

 

מכיוון שהעומסים והתנאים בבתי החולים עושים כותרות, רבים סבורים כי מדובר בבעיה נקודתית שאינה קשורה לרפואת הקהילה. ואולם, הניסיון להפריד בין שתי החטיבות משול להתבוננות על לב וריאה כאיברים המשתייכים לשני גופים שונים. את הדברים מסביר ד"ר סלים חלבי, מנהל המיון במרכז הרפואי כרמל: "אל בתי החולים מופנים מדי יום אלפי חולים מטעם רופאים בקופות, וחלק לא מבוטל מהם מגיע אלינו באופן מוצדק. מצד שני, מאחרים הייתה נמנעת הגעה לו היו שירותי קהילה יותר רחבים ולאורך זמן. למשל, אם המרפאות והממר"מים היו פתוחים ונגישים כל היום, גם בשבתות וחגים, רבים היו יכולים לקבל טיפול ואצלנו היו פוחתים העומסים". ד"ר מבריקי: "נכון, חלק מהעומס בבתי החולים נוצר בגלל הפניות שלנו, ושתי המערכות סובלות ממצוקה גדולה בעונה זו. בביקוריי בבתי החולים אני רואה תורים ארוכים, חולים שוכבים במסדרונות ותנאים באמת לא פשוטים, ויש גם לא מעט פציינטים שמבקשים בפירוש לא לשלוח אותם למיון בגלל המצב. זה כמובן מגביר את העומס אצלנו".

 

אז אם מגיעה אליך חולה קשישה אתה לא שולח אותה למיון?

"אם ישנה סכנה אני כמובן שולח אותה, בלי שיקולים של עומסים. במקרה אחר אני אנסה לתת לה טיפול הולם עם האמצעים שברשותי, לאו דווקא בשביל להפחית עומס אלא מתוך מחשבה שהשהייה בצפיפות של בית החולים עלולה לגרום לה להידבק במחלות אחרות".

 

קשה להיכנס - לא קל לצאת

 

הבעיה אינה נעוצה רק בהפניות מרובות למיון אלא גם ביכולתו של בית החולים לשחרר מטופלים להמשך טיפול בקהילה. ד"ר חלבי: "אני חייב לשחרר מטופלים, אחרת פשוט לא נוכל להתמודד, ואני גם חייב לדעת שהם יקבלו טיפול טוב ושההמלצות ייושמו במלואן. ישנם לא מעט חולים שצריכים המשך בדיקות וטיפול, וכאן מקומה של רפואת הקהילה להשלים בירור ולמנוע חזרה לבית החולים. הבעיה היא שישנם תורים ארוכים כמעט בכל תחום, בין אם מדובר בניתוחים אלקטיביים (לא מסוכנים), צילומים, הדמיות ואבחונים, כך שמטופל עשוי להיתקל בסחבת ארוכה עד קבלת טיפול נחוץ". ד"ר סעיד מסכים: "בנקודה הזו קופת החולים יכולה לעזור. אנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם בתי החולים ומנסים לווסת את העומס, על ידי הפניית חולים שהשתחררו למוסדות סיעודיים, שיקומיים, לטיפול בבית וכדומה. זהו בדיוק התפקיד שלנו, לעזור לבתי החולים ולאפשר מעבר ותחלופה של חולים".

 

אז מה הבעיה?

"הבעיה היא שגם המוסדות האלו בתפוסה מלאה והתחלופה נתקעת. למעשה, צוואר הבקבוק הוא במוסדות האלו, וכאשר מופיעה תחלואה גבוהה של חורף אין לנו לאן להוציא ואנו מחפשים חלופות. אמנם בעונות אחרות יש פחות הפניות, אך מפאת בעיות תקציב איננו יכולים להחזיק מוסד חצי ריק, אז מנסים לשמור על תפוקות די גבוהות לכל אורך השנה. בעונת השיא הביקוש גובר בהרבה על ההיצע, והעסק נתקע".

 

 

לא על הכסף לבדו

 

לכאורה, כל מה שצריך לעשות על מנת לפתור את הבעיות ברפואת הקהילה הוא פשוט להזרים כספים. למעשה, מלבד הבעיה "הקטנה" של 2 מיליארד שקלים (וטרם הזכרנו את גירעונות בתי החולים), ישנה גם מצוקה חריפה של אנשי מקצוע. ד"ר סעיד: "הכסף חשוב, על כך אין ויכוח. כיום התקציב לא מספיק כדי לכסות את צרכי המערכת, העדכון של סל התרופות צולע, ומעבר לכך אנו חייבים תמיד לשאוף קדימה ולעמוד בחזית הידע והטכנולוגיה, מה שכרוך בעלויות".

 

ואם תקבל עכשיו עשרות מיליוני שקלים הבעיות ייפתרו?

"הכסף לבד לא מספיק. הבעיה היא שהמדינה לא מכשירה מספיק רופאים מומחים במשפחה, בילדים ובתחומים רלוונטיים. היכולת של המערכת מוגבלת מאוד מבחינת הכשרה, והדבר תלוי בתקנים, במיטות ובמספר בתי החולים. כלומר, גם אם היה לנו יותר כסף עדיין היינו צריכים למצוא רופאים מתאימים" אל הדברים מצטרף ד"ר מבריקי: "בימים עברו רפואת המשפחה נחשבה לתחום מומחיות פופולארי מאוד, אך בשנים האחרונות בוחרים הרבה רופאים לעשות התמחות בתחומים אחרים. הסיבה המרכזית היא שאנשים רואים את העומסים ואת התנאים במערכת, ומעדיפים תחום שקט ונוח יותר".

 

 

הבעיות מוכרות - אין מי שיעזור

 

כל אדם שעוסק ברפואה ציבורית מכיר מזמן את הבעיות במערכת, את הדיבורים, הדיונים, התוכניות וההבטחות שאינן ממומשות. רעיונות לשיפור לא חסר, אך נראה שכבר שנים איש אינו מרים את הכפפה, מייצר תוכניות לטווח הארוך ודואג ליישומן. אגב, למי שלא יודע - במדינת ישראל כבר יותר מחודשיים אין שר בריאות, ומשום מה איש אינו ממהר להתיישב על הכיסא. ד"ר סעיד: "אנחנו נמצאים בימים אלו במערכת בחירות. על הביטחון כולם יודעים אבל מישהו שמע על בריאות? לא ראיתי את הנושא מופיע במצע של אף מפלגה, מה שמדגים את העובדה המצערת שמדובר בתחום שלא מקדמים ולא דואגים לו. מכאן זה מתחיל - אין מי שיקדם, הכל הולך קשה ובשכנועים, למרות שכולנו נזקקים לשירותים הללו בין אם אנו רופאים, פוליטיקאים או כל אחד אחר".

 

אבל היתה שרת בריאות במשך שנתיים

"זו דוגמא קלאסית - השרה גרמן נכנסה לתפקיד לשנתיים ויצאה. מעבר לכך, התחושה היא שהשרה לא ידעה בדיוק מה זו רפואת קהילה, ולא השקיעה את הזמן ההולם לטיפול בה. המגעים שלה איתנו היו מינימאליים ולמרות שבבתי החולים היא ביקרה עשרות פעמים, מבחינתה רפואת הקהילה כמעט לא הייתה קיימת. חבל, אם השרה הייתה מבינה את הפרופורציות מבחינת היקף השירותים ואת חשיבות רפואת הקהילה, הדבר היה משפיע על כל המערכת".

 

 

כתבה זו הופקה בשיתוף אתר "שאל את הרופא - MedOnline" המספק מידע וייעוץ רפואי.