היכל סנט ג'ורדי
היכל סנט ג'ורדי (צילום Hisao Suzuki)

האדריכל היפני ארטה איסוזקי הוא הזוכה בפרס פריצקר לשנת 2019

"הוא מעולם לא היה חלק מהסטטוס קוו האדריכלי והמבנים מלאי המשמעות שתכנן מתפתחים כל העת ותמיד רעננים בגישה שלהם" כתב חבר השופטים

לפני יומיים, הוכרז בשיקגו על הענקת פרס פריצקר לאדריכלות לאדריכל, למתכנן הערים ולתיאורטיקן היפני המוערך ארטה איסוזקי. "איסוזקי מחזיק בידע מעמיק לגבי ההיסטוריה והתיאוריה של האדריכלות" כתב חבר השופטים "הוא מעולם לא היה חלק מהסטטוס קוו האדריכלי והמבנים מלאי המשמעות שתכנן מתפתחים כל העת ותמיד רעננים בגישה שלהם. איסוזקי הוא מהאדריכלים היפנים הראשונים שקבלו הזדמנות לתכנון מבנים מעבר לים בהם הבליט את עצם היותו אדריכל ומתכנן גלובלי. במשך שנים רבות, הוא ניסה לגרום להבנה שאזורים בעולם בעלי מסורת אדריכלית מובחנת, אינם מוגבלים לאותה מסורת, אלא אמורים להפיץ אותה ובו בזמן ללמוד מהמתרחש בעולם".

ארטה איסוזקי
ארטה איסוזקי (צילום יחצ)

איסוזקי, בן השמונים ושבע, נולד ביפן ערב מלחמת העולם השנייה והיה בן ארבע-עשרה כשהירושימה ונגסקי הופצצו. במהלך השנים, בנה לעצמו תאוריה לפיה בשל היותם של מבנים ברי חלוף, הם צריכים להנעים את חושיהם של המשתמשים העוברים דרכם ומסביבם בהווה. "כשהייתי בוגר מספיק להבין את העולם, עיר הולדתי כבר הייתה הרוסה ושרופה קליל. לא היו בה לא אדריכלות ולא מבנים. רק בסיסי צבא ובתי מחסה הקיפו אותי. כך שהחוויה האדריכלית הראשונה שלי הייתה החוסר באדריכלות, מה שהביא אותי לקחת בחשבון איך בני אדם עשויים לבנות לעצמם מחדש בתים וערים".

המגדל, 1990
המגדל, 1990 (צילום Yasuhiro Ishimoto)

בשנת 1954, סיים איסוזקי את לימודיו במחלקה לאדריכלות בפקולטה להנדסה של אוניברסיטת טוקיו והחל את דרכו המקצועית כשוליה במשרדו של זוכה פרס הפריצקר, קנזו טנגה. את 'ארטה איסוזקי ושות' ייסד בשנת 1963 בתקופה בה יפן הפכה שוב ריבונית וחיפשה לשקם את עצמה בהבטים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים שהושמדו במהלך המלחמה. "על מנת למצוא את הדרך הנכונה ביותר לפתור את הבעיות הללו, לא יכולתי להשען על סגנון אחד ויחיד" אמר איסוזקי "שינויים הפכו תמידיים. באפן פרדוקסלי, זה הפך להיות הסגנון היחיד שלי".

איצטדיון אלפיטור
איצטדיון אלפיטור (צילום Hisao Suzuki)

את התכנון האדריכלי החל איסוזקי בעיר מגוריו פוקואוקה ומהר מאוד המשיך גם לערים גונמה, אוסקה וטוקיו. עבודות בולטות מראשית דרכו הן ספרייה באוייטה, היכל ירידים באוסקה, מוזיאון לאמנות מודרנית בגונמה ומוזיאון בפופוקה. במהלך הזמן, פיתח איסוזקי חזון שכמו הקדים את זמנו וסייע בדיאלוג שבין מזרח ומערב. הוא הפך למוביל בינלאומי באדריכלות בשנות השמונים, עם קבלת ההזמנה הראשונה שקיבל מעבר לים לתכנון המוזיאון לאמנות מודרנית בלוס אנג'לס. עבודות בינלאומיות בולטות נוספות, מתוך כמאה שהשלים בסך הכל, הן מרכז תרבות בשנזן, אצטדיון קרח למשחקים האולימפיים, אקמיה לאומנויות בבייג'ינג, מגדל אליאנז במילאנו, מרכז כנסים בדוחה, היכל קונצרטים בשנחאי ועוד ועוד.

איצטדיון אלפיטור
איצטדיון אלפיטור (צילום Hisao Suzuki)

בשנות השישים, חזה איסוזקי עיר באוויר – תכנית עתידנית עבור שינג'וקו המכילה שכבות של מבנים, בתי מגורים ותחבורה התלויה מעל העיר המזדקנת כמענה למרוץ המהיר של האורבניזציה. למרות שהתכנית לא יצאה לפועל, איסוזקי המשיך לתכנן ערים באזורים של כלכלות מתפתחות, בהן בסין ובמזרח התיכון. בכתבי הביקורת שלו, וכמי שישב בלא מעט חברי שופטים בתחרויות אדריכלות חשובות, הוא שיחק תפקיד חשוב בהגשמת קונספטים של אדריכלים צעירים ברחבי העולם.

מגדל האמנות
מגדל האמנות (צילום Yasuhiro Ishimoto)

שישה עשורי העבודה של איסוזקי כוללים עיסוק בפילוסופיה, אמנות, עיצוב, מוסיקה, סרטים ומשחק לצד אינספור מבנים איקוניים שתכנן ברחבי העולם. במהלך השנים, קיבל גם פרסים רבים ביפן, צרפת, בריטניה, איטליה, ספרד, ארה"ב ועוד ועוד. תערוכות יחיד על יצירותיו הוצגו גם הן ברחבי העולם והוא שימש כאורח כבוד באוניברסיטאות מובילות. משרדו ממוקם באוקינאווה ויש לו סניפים נוספים ביפן, סין, איטליה וספרד.

פארק קרמיקה
פארק קרמיקה (צילום Hisao Suzuki)

אולי יעניין אותך גם...