הילה נחשון, נסיכה אמיתית, צילום עצמי

התגעגענו: הילה נחשון מרגשת בפוסט על החיים

הדוגמנית ומגישת הטלוויזיה העלתה בחשבון האינסטגרם שלה פוסט ארוך, בו היא חושפת באמצעות דימוי מקסים כיצד דרקון יורק אש אכזב את הנסיכה

  • פורסם ב:
  • 07/02/2019 10:04
  • |

היא קצת נעלמה לנו בשנה האחרונה מהפריים וממסך הטלוויזיה שלנו והאמת שהתגעגענו. אתמול (חמישי) הילה נחשון הוכיחה שוב כמה היא מוכשרת וסיפרה באלגוריה מקסימה  - על אכזבה שחוותה לפני תקופה ארוכה. בפוסט עצוב אבל גם שמח בסופו, נחשון משתפת את עוקביה בקשיים שעברה כנראה בעקבות פרידה. נחשון, לא מספרת במי מדובר או נוקבת בשם של מישהו, אלא מעדיפה להשתמש בדימויים של דרקון יורה אש ונסיכה. 

הנה כמה קטעים מהפוסט: 

הוא הקסים אותי בקומתו המפוארת, במבט החודר שלו. הוא לא ירק אש ולא היו לו שיניים מפלצתיות (והוא דווקא נשך נעים). הוא סיפר לי שהוא דרקון טוב. סיפר על ההרפתקאות שלו בעולמות אחרים, סיפר לי על הנסיכות שהציל, על מעשי גבורה ועל כיבושים , הוא אפילו סיפר לי, שפעם פעם, מינו אותו למפקד בצבא הדרקונים...הוא ביקש שאסמוך עליו. שאתן לו יד , שאטפס על גבו ונעוף רחוק - הרי הוא דרקון טוב.

ואני , הרגשתי איך לאט לאט , אני הופכת לנסיכה. .אפילו שאף פעם לא רציתי להיות. אפילו שאף פעם לא באמת נזקקתי להצלה. הרגשתי איך אני מתמסרת. הרגשתי שאני רוצה שיציל אותי. נתתי לו לקחת אותי, על גבו, למאורת הדרקונים המבודדת שלו בקצה העולם. הוא הבטיח ששם יהיה לי חם ואהיה מוגנת , הוא לא הזכיר שאהיה לבד. היה לנו מן הסכם לא כתוב: אני אהיה נסיכה והוא יהיה דרקון.

נתתי לו להחליט, מה עושים ומתי . נתתי לו לשמור לי על מטבעות הזהב שלי – כי דרקונים יודעים הכי טוב מה לעשות עם זהב .. הוא היה שומר מעולה . נלחם וירק אש בשבילי על כל מי שרק העז להתקרב . זה הצחיק אותי קצת שאפילו האנשים הכי קרובים אליי פחדו ממנו , השתגעת? הוא דרקון! "על מה אתם מדברים?" שאלתי אותם כשניסו להזהיר -"הוא דרקון טוב! הוא מציל נסיכות! " , ואני , נסיכה שכמותי , הפכתי את מאורת הדרקונים שלנו לארמון . לא אכפת היה לי מכלום , חוץ ממנו - דאגתי לו שיהיה לו טוב. שהיה דרקון שבע. שיהיה דרקון מאושר.

זה כמעט עבד לי. כמעט חיינו באושר ועושר. עד שבוקר אחד, בלי אזהרה, הדרקון שלי, שרף לנו את המאורה. האש שלו שרפה את הכל . לא נשאר כלום. והוא פרש את כנפיו בלי לומר מילה ונעלם. ואני , עם בגדי הנסיכה המפוחמים שלי , נותרתי חטופה והמומה, בעולם שהתפורר והפך לאבק. הדרקון שלי שרף גם אותי.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

תגידי לאן נעלמת ? המלצר מבית הקפה שואל אותי אחרי שביקשתי ממנו קפוצ'ינו קטן בכוס טייק אווי .. הרמתי אליו עיניים ממסך המחשב שלי -" חטף אותי דרקון" . "וואלה " – הוא הסתכל עליי במבט ספק משועשע , ספק מודאג . "שמח שחזרת " ..חייך והלך לנקות את שולחן 18 . לכל אחד יש את המפלצת הזאת. הדרקון הזה שרודף אותו בחלומותיו כשהוא קטן -מתעורר בלילות בוכה, נזכר בשיניים הגדולות ,בשאגה המצמררת, בהבל הפה של היצור הנורא שרוצה לטרוף אותו או לקרוע אותו לגזרים רק כי , טוב, הוא מפלצת וזה מה שמפלצות עושות . מפלצות טורפות ילדים קטנים. וחוטפות נסיכות. זה ידוע . אף פעם לא הייתי ילדה שחלמה להיות נסיכה. כשאני חושבת על זה , כל הסימנים העידו על כך שאני כנראה הולכת להיות נהגת משאית . לא הבנתי את הקונספט של חבורות הבנות האלה , שהיו יושבות בערימה אחת על השנייה בהפסקות בבית ספר, עושות אחת לשנייה קיצי ביד וצמות . לא לא. אני העדפתי להבריז מבית ספר עם עמית על האופנוע המגניב שלו. ידעתי מה זאת צירייה של ג'יפ לפני שידעתי מה זה "זארה" ,חוזרת מלאה בבוץ ומחויכת מטיולים בשטח עם אבא שלי : היה לו אוטו כזה כמו של הA-TEAM , עם פסים מוגזמים של אדום שחור צהוב לבן והיה בו ציוד שהיה יכול לאפשר קיום סביר וממושך בכל חבל ארץ פראי שניקלע אליו, לרבות בית לחם הגלילית . בקיצור הבנתם את הטיפוס . לא הפחידו אותי מפלצות אז , הן סיקרנו אותי . חשבתי שהן מן אגדה כזאת , מכושפת ומוזרה.. השנים עברו - למרבה ההפתעה , לא עשיתי רישיון על משאית . החיים הובילו אותי , למקומות קסומים , מוזרים , הזויים .. התהלכתי לי בבטחה בעולם , כאילו אין בו מפלצות ודרקונים.. מדלגת לי בקלילות מעל מכשולים, כובשת לי פסגות נופלת וקמה ,נעזרת לי מדי פעם בידיהם המושטות של העוברים והשבים אל חיי.. ואז ,יום אחד - בלי שום אזהרה, הוא הופיע. הדרקון הראשון שלי . במבט ראשון, הוא בכלל לא היה נראה כמו דרקון. הוא היה קסום. לא פחות. הוא הקסים אותי בקומתו המפוארת , במבט החודר שלו. הוא לא ירק אש ולא היו לו שיניים מפלצתיות (והוא דווקא נשך נעים...) הוא סיפר לי שהוא דרקון טוב. סיפר על ההרפתקאות שלו בעולמות אחרים , סיפר לי על הנסיכות שהציל, על מעשי גבורה ועל כיבושים , הוא אפילו סיפר לי , שפעם פעם , מינו אותו למפקד בצבא הדרקונים...הוא ביקש שאסמוך עליו. שאתן לו יד , שאטפס על גבו ונעוף רחוק- הרי הוא דרקון טוב. ואני , הרגשתי איך לאט לאט , אני הופכת לנסיכה . .אפילו שאף פעם לא רציתי להיות. אפילו שאף פעם לא באמת נזקקתי להצלה . הרגשתי איך אני מתמסרת (המשך בתגובה הראשונה ובשנייה)

A post shared by Hila Nachshon (@hilanachshon1) on