לא היינו בסרט הזה?, יח"צ

"יחי הקיסר!": אבל יחי בקטע אירוני ומודע לעצמו

החדש של האחים כהן חוזר על הנוסחה המוכרת ולא משאיר שום מקום לנחמה • ביקורת סרט

טריילר

פתיח

מה אומר לכם, תכינו את הבריסטולים לקראת ההפגנה כי אני הולכת להגיד משהו שבמחוזות הקולנוע אסור להגיד: אני לא אוהבת את האחים כהן. הסרט היחיד שלהם שאהבתי היה "בתוך לואין דייוויס" וזה היה דווקא כי הוא חרג מהקקפוניה הרגילה של האחים וגם כי, ובכן, אוסקר אייזק.

 

בכל אופן, אמרתי לעצמי - "ננסה", זה שלא נהניתי פעם באיזו מסעדה לא אומר בהכרח שכל המנות שלה גרועות. כבר מ-5 הדקות הראשונות של "יחי הקיסר" אפשר להטביע על זה את החותמת "שייך לאחים כהן", כאשר מצד אחד 'הו כמה נחמד שלאמן יש שפה מזוהה וקול משלו' אך מצד שני: דה ז'ה וו, מצד שני דה ז'ה וו (לא כיף נכון?).

 

מה שקורה בסרט זה, שנוצרת איזו הרגשה שראינו את זה כבר, רק שאז ג'ורג' קלוני לבש כותונת עבדים לבנה ולא תלבושת קיסרים אדמדמה אבל בכל זאת, זה לא ממש משנה כי בכל המקרים הכל בקטע אירוני ומודע לעצמו; הדמות היא אף פעם לא באמת הדמות, היא פראפרזה על דמות, על משחק, על עולם הקולנוע וכו'. כאשר הכל כל כך ציני ו'מטא' - מטא סיפור, מטא משחק (שחקן משחק שחקן שמשחק שחקן) - שהסרט בסופו של דבר מרגיש כמעין שכבת מטא בלבד, בלי עוגן יציב של הדבר עצמו.

 

לעוד ביקורות קולנוע:

"קרול": עיצוב מרהיב, רגש דל

"ספוטלייט": מאמר חשוב בצורת קולנוע

"חדר" הוא הסרט הכי טוב שתראו השנה

 

ייכיעכ

הסרט מספר על אדי מניקס (ג'וש ברולין), זה שדואג לטפל בבעיותיהם של כוכבי הוליווד, המתגייס להציל את ביירד (ג'ורג' קלוני), כוכב קולנוע שיכור וטיפש אשר נחטף וישוחרר בתמורה ל-100 אלף דולר. הסרט רווי בתתי עלילות, כאשר כל תת עלילה עומדת (פחות או יותר בפני עצמה) כמעין עמוד אחורי של קומיקס נחמד אבל ביחד לא נוצר סיפור קוהרנטי ואיכשהו האחים כהן גורמים לי להרגיש כמו ילדה חנונית כאשר אני לא מצטרפת בחדווה לחברים ההיפסטרים עם הבירת בוטיק ביד והרעינות המתוחכמים שלהם, אלא יושבת בצד ומנסה שניה למצוא הגיון ו/או נרטיב אמיתי בכל הדבר הזה.

 

מניקס, כבאי שריפות קר רוח
 

מניקס, כבאי שריפות קר רוח(יח"צ)

הסיפורים בסרט נעים בין דיונים תיאולוגים על מיהו אלוהים (דיון שנמשך לא יותר מחמש דקות כך שתהיה זו נדיבות גדולה להגדיר כך את נושא הסרט), לבין עלילת משנה משונה על קומוניזם לבין עוד תת עלילה על כוכבת (סקרלט ג'והנסון) שנכנסת להריון וצריכה לטרפד את הסיפור.

 

ג'והנסון לצערי מכהנת בסרט כמעין מרענן חיך בלבד; אישה יפה וסקסית שמקלילה את שיחות הגברים הרציניות על האל והפילוסופיה שמאחורי הקומניזם. אתם מריחים את מה שאני הולכת להגיד? בסרטים של כהן כמעט אף פעם אין דמות ראשית נשית וגם בסרט הזה הנשים מפוזרות כפתיתים משניים בשוליים של הסרט, חסרות משמעות עלילתית או אישיותית; ג'והנסון כאמור מכהנת כמרענן חיך, המזכירה של מניקס היא כמובן חסרת אישיות ורק רוצה לעשות את עבודתה נאמנה, יש גם כמה הבלחות של כתבת רכילות נירוטית (טילדה סווינסון) ו-20 שניות של אשתו של מניקס, שכל מה שאנחנו רואים אותה אומרת זה: "יקירי, למזוג לך כוס חלב?". כולם כבר הבינו לבד את הנקודה? i rest my case, אבל רגע אני אלבש בגד גוף מנצנץ כשאני עושה את זה.

 

רווקה ניורוטית, פצצת מין מופקרת או עקרת בית נאמנה - הנשים של האחים כהן
 

רווקה ניורוטית, פצצת מין מופקרת או עקרת בית נאמנה - הנשים של האחים כהן(יח"צ)

רופאלו

בסרטים של האחים כהן תמיד יש גם סצנות טובות, מצחיקות ועשויות היטב אבל בסופו של דבר הם מיועדים לגברים, ולכאלו שאוהבים להתפלפל על מדשאות "גילמן" באוניברסיטת תל אביב לשם ההתפלפלות ותו לא. כמעט ואין נקודות אחיזה נשיות בסרט והרבה יותר גרוע מכך - כמעט ואין רגע אחד אמיתי בסרט. סצינה אחת שהיא אמיתית, שהיא מה שהיא, שהיא לא מתפקדת כפראפרזה אינטרטקסטואלית רבת שכבות, מחוכמת וסרקסטית. סצינה אחת שהיא לא צינית, סצינה שהיא לא "בקטע אירוני ומודע לעצמו" ואיפשהו, כמו גם אנשים שהם כאלה - זה פשוט מתיש.