על חבל דק, יח"צ

"על חבל דק": סרט מצוין, להולכי החבל שביניכם

סיפורו האמיתי של האקרובט פיליפ פטי שהלך על חבל בין שני מגדלי התאומים, נופח את נשמתו בעיבוד לסרט הוליוודי כאשר כל מאמצי התלת מימד מותירים אותנו באופן אירוני, עם סרט שטחי למדי • ביקורת סרט

אתחיל בוידוי נאות: השמועה אומרת שזה סרט שחובה לראות בתלת מימד ואילו אני - לא ראיתי אותו בתלת מימד. הן מתוך מרדנות טבעית, הן בגלל שלא היה בשבת את הגרסה התלת מימדית והן בגלל שאני לא בת 8.


לפני שהלכנו לסרט שאל אותי בן זוגי על מה הסרט, אמרתי לו שזה על מישהו שהולך על חבל, "ומה מעניין בזה?" הוא שאל אותי בבוז ואילו אני עניתי לו במלוא הדרי בטיעון הפואטי, ש"מכל דבר אפשר לעשות סיפור מעניין". אז זהו, שמתברר שהוא צדק ואני טעיתי.

 

לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:

7 עובדות שבטוח לא ידעתם על הסרט "גריז"
ההופעה של קניה ווסט בישראל: הופעה של איש אחד

 

על חבל דק
 

על חבל דק(יח"צ)

צרפתי כמו מקדונלדס

הסרט "על חבל דק" בבימויו של רוברט זמיקס, מספר את סיפורו של פיליפ פטי, שחולם ללכת על חבל שימתח בין שני הבניינים הגבוהים בעולם (דאז כמובן), מגדלי התאומים בניו יורק. וכך פטי, בבוקר ה-7 באוגוסט ב-1974 הילך לו על כבל שנמתח בין מגדלי התאומים, ובמשך כ-45 דקות הלך על החבל הלוך ושוב לקול התשואות של הקהל הרב שניצב כ-411 מטרים מתחתיו.

 

את פטי הצרפתי מגלם והשחקן ג'וזף גורדון לוויט, שהוא יותר אמריקאי מרונלד מקדונלד, כך שלאורך הסרט המבטא "הצרפתי" הכפוי של לוויט צורם כמעט כמו הפאה המוזרה שלראשו ומשמש כמעין חומר מבודד המונע מן הצופה להישאב אל שכנוע מתוק והכרחי. (אבל הי, בצד החיובי של הדברים, קיבלתי שיעור מאלף במה שנקרא - 'טעות בליהוק').

 

פטי הולך על חבל מאז שהוא ילד ולכן חוקי הקתרזיס + חוקי הטסטוסטורון הם שהביאו אותו אל נקודת השיא הבלתי נמנעת הזו - ללכת על הכי גדול. ולשם כך פטי מתכונן ומתכונן, שלושת רבעי סרט אנו עדים לתהליך ההתכוננות של הולך על חבל להליכתו על חבל, כאשר יהיה זה סביר להניח שזה אולי מאוד מעניין את הולכי החבל שביננו אך בהתאמה - פחות מעניין לאלו ביננו שלא.

 

אז מה בכל זאת קורה שם בהתכוננות האינסופית? פטי משיג כבלים חזקים ולומד איך לקשור אותם, הוא לומד איפה הכי כדאי להדק אותם, איך יודעים שזה מהודק היטב וכו', נרדמתם כבר? גם אני כמעט, אבל המזגן המקפיא באולם דאג לכך שאקבל את מלוא התמורה לכספי ואשאר ערה וקפואה לאורך כל הסרט.

 

על חבל דק
 

על חבל דק(יח"צ)

אקרובט נועז או צופיפניק מתקתק?

לצורך ההליכה על החבל בין המגדלים, פטי מארגן לעצמו צוות עוזרים אקלקטי ודי נטול כריזמה כאשר נשאלת השאלה - כמה אנשי צוות בן אדם צריך בעצם, בשביל הפעולה הכי סוליסטית שיש? אבל לא זו השאלה שהסרט מתעמק בה, השאלה שהסרט כן מעלה שוב ושוב כמרכז הכובד העיוני של הסרט היא: "למה?" למה אדם עושה דבר כזה. אך הבעיה היא, שהאמת חברים - היא לא תמיד פוטוגנית.

 

בדיוק כמו ששואלים פליטי ריאליטי למה נעלו עצמם בדירה מצולמת ל-3 חודשים, (כשגם כאן השאלה הכי בוערת היא 'למה' ובצדק) ותמיד נשמע אותו גיבוב הקלישאות: "זאת חוויה של פעם בחיים, רציתי להכיר את עצמי" וכו' כשהאמת הרבה יותר פשוטה: כסף ופרסום.

 

אז אצל פטי התשובה על השאלה "למה לסכן את חייך בהליכה על חבל בין שני המגדלים הגבוהים בעולם?" היא ש"המגדלים קראו לו", ש"זה מעשה אמנותי", וכל מיני תשובות נוספות של סטודנט לאמנות שנה א', כשהתשובה האמיתית והכי מתקבלת על הדעת היא - כי אני מגלומן. וזה בסדר גמור ואפילו די ברור לכולם, אבל בואו נקרא לילד בשמו ואז גם אולי הסרט יהיה קצת יותר מעניין ואנושי. ואז למרות הקושי הפרטי שלי להזדהות עם אנשים שעושים דברים שמסכנים את חייהם לשם חווית האקסטרים גרידא, (כשהדבר הכי מסוכן שאני עושה בחיים זה ללכת לסופר רעבה), לפחות הטיעון הכנה של המגלומניות הוא טיעון כנה ולא תירוץ קלוש.

 

 

על חבל דק
 

על חבל דק(יח"צ)

משום מה, הסרט נאחז בצורה עיוורת בקיטש קולנועי; וכך, דמות שיכלה לקבל פרופיל מסעיר ומורכב, מקבלת פרופיל של צופיפניק מתקתק שרק רוצה להגשים את חלומו. כאשר כידוע, בסולם הערכים של הקולנוע ההוליוודי 'ללכת בעקבות החלומות שלך' זהו ערך קדוש, יהיה החלום אשר יהיה.

 

לסיכום, הסרט "על חבל דק" לקח סיפור אמיתי ומעניין ועיבד אותו לכדי חוויה מלאכותית ושטוחה, החל מהמבטא הלא אמין של לוויט, הפאה, הפוטושופ הרב וכלה בהרגשה בסיסית כללית לאורך כל הצפייה, שהליבידו האמיתי של הסרט נמצא לא בסיפור ולא במשחק, אלא בתצוגת תכלית של טכנולוגיית תלת מימד, מה שיוצר בסופו של דבר, באופן אירוני - סרט די שטוח.