קטע מתוך הסרט 'גט', תולי חן

"גט": האם הסרט באמת ראוי לייצג אותנו באוסקר?

הסרט האחרון בטרילוגיה של האחים אלקבץ, שצפוי גם לייצג אותנו באוסקר, מציג סיפור קטן ואישי בשילוב עם ביקורת נוקבת. אז למה רונית אלקבץ לא מצליחה לשכנע ומי גנב לכולם את ההצגה? • מיכל קליינברג, ביקורת

רקע

"גט" הוא הסרט השלישי בטרילוגיה של האחים אלקבץ ("ולקחת לך אישה", "שבעה" ו-"גט" ) והוא מספר את סיפור מאבקה של ויויאן אמסלם, אשר נאבקת בכל כוחה לקבל גט מבעלה, סרבן הגט, אלישע. היא והטוען שלה זקוקים לעילה כדי לחייב את בעלה בגירושין וכשאין אחת כזאת, על ויויאן נגזר לחכות שנים.


ויויאן, אותה משחקת רונית אלקבץ, היא אישה (לכאורה) עוצמתית, בוודאי סבלנית, עקשנית וכריזמטית. גם אלישע, בעלה סרבן הגט, הוא כמוה - עצמתי, סבלן, עקשן וכריזמטי רק שבמקרה היהודי - כל הקלפים אצלו והוא באמת עצמתי, לא רק לכאורה וגם בלי שיעשה בשביל זה דבר. ויויאן לא רוצה לחיות עם אלישע, היא לא אוהבת אותו ודורשת לקבל את החופש שלה בחזרה אבל ההתעקשות שלה רק מציגה על דרך הניגוד (מתוקף עמדה הנחות), את סבלנותו ודבקותו של אלישע בשלום הבית. הרבנים פשוט לא מצליחים להבין למה ויויאן לא מסכימה 'לעשות מערוף' לממסד, לחוקים ולאלישע על חשבון חייה ונשמתה. נו בחייאת ויויאן, את לא קצת מגזימה?

טריילר

קונספט

הסרט מצולם כולו בחדר אחד, חדר בית הדין הרבני. הבחירה הזו היא בחירה מובנת קונספטואלית אבל לא בהכרח נבונה. יוצרי הסרט רצו לייצר מעין מיקרוקוסמוס של החוויה של ויויאן ולהעביר את הצופה דרכה, כלומר - את תחושת הכליאה, השחיקה, הסיזיפיות והחנק שאישה מסורבת גט מרגישה ועוברת אבל האם זהו האמצעי הנכון? האם סרט על אדם חירש חייב להיות סרט אילם? לא בטוח.

 

אבל זהו הניסיון ב'גט' וכך לאורך כל הסרט הפריים נשאר מצומצם לכדי קיר לבן מתקלף ודמות משתנה על הרקע שלו. הצופה בעצם מקבל חוויה של הצצה לחור המנעול, הצצה אל מה שבאמת קורה מאחורי הדלת של מקבלי ההחלטות הרות הגורל, הרי הם הדיינים הרבנים. אבל עם כל הכבוד והכיף שבלהציץ לחור המנעול, זה קצת קשה להציץ לחור מנעול שעתיים, הגב כבר כואב, הראייה מיטשטשת. זהו מעין ניסיון לשלב בין התיאטרון לקולנוע, הסרט בעצם בנוי כמחזה עם דמויות שנכנסות ויוצאות לבמה, אבל בסופו של דבר האלמנט של החלל הקבוע פשוט יוצר רפלקס בלתי נשלט של תחושת שיעמום, גם אם זה לא בהכרח נכון.

 

מתוך 'גט' • התפאורה היחידה שתראו בסרט
 

מתוך 'גט' • התפאורה היחידה שתראו בסרט(יו טיוב)

החדר הסגור הסרט בעצם רוצה להעביר את הצופה דרך החוויה של ויואן, כלומר, את תחושת הכליאה והחנק שאישה מסורבת גט מרגישה, אבל האם זהו האמצעי הנכון? האם סרט על אדם חירש חייב להיות סרט אילם? לא בטוח

האח הגדול

בסרט מוצג המאבק האינסופי שניטש בין ויויאן לאלישע ומתפרש על פני שנים (הסרט משובץ רבות ב- "כעבור חצי שנה", "שלוש שנים מאז תחילת המשפט" ועוד) כשהמאבק הזה מוצג ומוגש כמנחה כנועה לידיהם של הרבנים הכל יכולים. הרבנים, אשר פשוט אין להם ברירה אחרת, חייבים למצוא בתוך ההצהרה "הסתומה" של ויואן - "אני לא אוהבת אותו ולא רוצה לחיות איתו", איזשהו תת סעיף רשמי אשר יאפשר להם לתת לויויאן גט, כי הטיעונים הרגשיים שלה הם פשוט חסרי משמעות.


כמובן שהסצנות הללו מעוררות באופן מידי כעס גדול על האטימות והרדוקציה של היחסים האנושיים לכדי בירוקרטיה קרה אבל מעבר לכך, הסצנות הללו מציגות משהו מעניין אחר; הרבנים שיושבים מרותקים לחילופי הדברים הזועמים והתשוקתיים בין בני הזוג בעצם צופים הכי מקרוב, בהצגה הכי טובה בעיר. למה שיוותרו עליה ויאשרו את הגט? "האח הגדול" זה כאן, "צעירים חסרי מנוח" בלייב.

 

הרבנים, בעצם הדרישה שלהם שמערכת היחסים תוצג בפניהם, מקיימים את המציצנות הכי בוטה שיש ושואלים שלל שאלות חטטניות בחסות "הסמכות שניתנה להם" ("כמה זמן לא שכבתם", "למה בכית כשרבתם" - שאלות שרק חברה הכי טובה שואלת את חברתה ולא שלישיית רבנים על פודיום עם פטיש ביד). ופתאום אנו מבינים באמצע הסרט שיש כאן גם אלמנט של הנאה של הרבנים; יש כאן עניין, מתח ודרמה לכל דבר אשר הרבנים משמשים גם כצופים שלו אך גם כמלבים שלו. כך למשל הם נותנים לויויאן משימות כמו: "תחזרי בינתיים לגור עם אלישע לחצי שנה" וחוככים ידיהם ומכינים הפופקורן לקראת הפרק הדרמטי הבא, בו ישמעו האם ויויאן ואלישע באו ביחסי אישות בזמן הזה וגם איך היה.

 

הרבנים ב'גט' • מעוניינים בשלום בית, אבל גם בקצת בידור
 

הרבנים ב'גט' • מעוניינים בשלום בית, אבל גם בקצת בידור(יו טיוב)

הרבנים הדנים את הזוג המסוכסך צופים על הדרך בהצגה הכי טובה בעיר, "צעירים חסרי מנוח" בלייב

רונית אלקבץ

ויויאן עצמה היא דמות מעניינת אבל קיימת בדמות שלה איזושהי סתירה מתמשכת ולא ברורה. היא לכאורה אישה שלא עושה מה שהיא לא רוצה, היא עושה רושם של לביאה לוחמת ועיקשת כשהיא ממשיכה להתייצב בבית המשפט שוב ושוב במשך שנים ועומדת על שלה באופן רהוט ולא מתנצל (ברגעים המועטים בהם מורשה לה לדבר בשם עצמה). כל זה טוב ויפה אבל לא מסתדר עם שאלה אחת פשוטה ומתבקשת - למה היא שם?

 

מעשרות גלגולי העיניים ומצמוצי המבט שלה, ברור לנו כי ויויאן אינה חלק מהמערכת וברור לנו שהיא מזלזלת בה, באלישע ובחוקים האנכרוניסטיים הקובעים את חייה. ולכן השאלה 'למה בעצם?' לא מפסיקה להציק לאורך כל הסרט. למרות שייתכן גם שזוהי פשוט טעות טראגית בליהוק, במידה וויויאן הייתה אמורה להיות אישה כנועה אז השחקנית האחרונה שהייתה צריכה לשחק אותה היא רונית אלקבץ. תווי פניה והכריזמה המתפרצת שלה פשוט לא מאפשרים לה לשחק דמות חלשה ואפילו לא דמות עם דיסוננס של חולשה וכוח; אלקבץ היא דמות עצמתית נקודה, היא יכולה אולי לשחק בגווני הכוח אבל לא בגווני החולשה.

 

רונית אלקבץ ב'גט' • לא אמינה כאישה חלשה
 

רונית אלקבץ ב'גט' • לא אמינה כאישה חלשה(יו טיוב)

במידה וויויאן הייתה אמורה להיות אישה חלשה אז השחקנית האחרונה שהייתה צריכה לשחק אותה היא רונית אלקבץ. תווי פניה והכריזמה המתפרצת שלה פשוט לא מאפשרים לה לשחק דמות כזו, גם לא דמות עם דיסוננס בין חולשה וכוח; אלקבץ היא דמות עצמתית נקודה.

נקודות האור בסרט הן המשחק של מנשה נוי שמשחק פשוט נפלא כאשר בסצנות שלו הוא מצליח להחיות את הקיר הלבן והמקולף ולחפות עליו ללא קושי. גם רונית אלקבץ, עם כל הבעייתיות של הדמות שלה, היא עדיין גוש כריזמה בלתי מעורער וכך יוכיחו הסצנות הרבות בהם היא בעצם לא עושה או אומרת כלום ואנו פשוט צופים בקלוז אפ מתמשך על הפנים שלה - וזה עדיין מעניין. וכן, משהו בשפה המשותפת של כל שחקני המשנה שבאים להעיד בבית המשפט לגבי הזוג (הגיסה, השכנים, גבאי בית הכנסת) כולם מעידים לטובת חזרת הזוג מתוך כפיפות מוחלטת לערך 'שלום הבית' אשר דורס בדרך בגסות את ערך 'בריאות הנפש' של ויויאן.

 

כל העדים בסרט מעידים מתוך אותו מרחב תרבותי מעניין, המרחב של ההגמוניה הגברית והכבוד המזרחי. כך למשל כל העדים מסתפקים בסופרלטיבים סתומים לכאורה אך כאלו שטומנים בחובם את כל הקלפים המנצחים - אלישע הוא איש טוב, מכובד, מבית טוב, לא מכה את ויויאן, כולם מכירים ומעריכים אותו. - איך כל זה רלוונטי לכך שויויאן לא אוהבת אותו? זה לא רלוונטי. אבל אם הגבר הוא איש מוכר, מכובד, חשוב ומנומס - זה אומר הכל וזה כל מה שצריך להיאמר.

 

אם הגבר הוא איש מוכר, מכובד, חשוב ומנומס - זה אומר הכל וזה גם כל מה שצריך להיאמר