מתוך הסרט "לפני השינה" • מבוסס על מותחן מצליח, יח"צ

"לפני השינה"- לא מומלץ, גם לא לפני האוכל • ביקורת סרט

ניקול קידמן מאבדת כל לילה את הזיכרון ומתעוררת אל תוך מציאות לא מוכרת ולעיתים גם מבעיתה, לו רק יכולנו גם אנחנו לאבד את הזיכרון אחרי הסרט • מיכל קליינברג ממליצה לוותר

הסרט מספר על כריסטין, אישה בשנות ה-40 שלה (ניקול קידמן), אשר בכל בוקר כשהיא מתעוררת הזיכרון שלה נמחק והיא צריכה לגלות מחדש מי היא, מאיפה היא באה ומיהו הגבר השוכב לצידה במיטה, (קולין פירת', דווקא לא כזה נורא).

 

בכל בוקר היא מתעוררת מבוהלת מבן, הגבר "הזר" שבמיטתה ורצה למקלחת בבעתה. במקלחת מחכה לה קולאז' מפורט של תמונות זוגיות עם בן מיום חתונתם, ממסיבות וכו' וכך היא לומדת שבן הוא כנראה בעלה.

 

את הסרט כתב וביים רואן ג'ופה כעיבוד לספרו המצליח של ס. ג'. ווטסון מ-2011, שהיה מעין מותחן היצ'קוקי קלאסי. עד כאן טוב ויפה, האמנז'יה היומיומית יכלה לספק כר פורה לשאלות פילוסופיות ומוסריות - האם אני מחוייבת לגבר הזה כי רק כי הוא הוגדר כ'בעלי' מתישהו, למרות שלי אישית אין שום רגש או סנטימנטים כלפיו? האם החוויה המחודשת כל יום של העולם היא דבר חיובי ומרגש או קשה ומתסכל? האם אישיות היא דבר מולד או לחלוטין נרכש? אבל כל השאלות האלו לא עולות. מה שכן עולה זה הדחף האובססיבי של כריסטין לגלות מי היא באמת ולחשוד בכולם בדיוק באותה הקלות בה היא ממהרת לבטוח.

 

'לפני השינה' • היה יכול להעלות שאלות מעניינות
 

'לפני השינה' • היה יכול להעלות שאלות מעניינות(יח"צ)

העלילה של "לפני השינה" היא כמו תחרה - הרבה חורים, מעט בד

כשכריסטין קמה כל בוקר בן מחכה לה כהרגלו מחוץ למקלחת, הוא יודע שהיא קמה מבוהלת ומבולבלת, וכשהיא יוצאת הוא מסביר לה שהוא בעלה ושהיא הייתה בתאונה שגורמת לה לאבד את זיכרונה כל לילה מחדש. ואז ביוש, הוא הולך לעבודה והיא נשארת להשתגע בבית לבד עם עצמה. לכן מזל שיש את ד"ר נאש (מארק סטרונג) שלוקח את כריסטין כפרוייקט טיפולי. אך כמובן שעלילת הסרט לא עמדה בפיתוי הגבר-אישה-מצוקה והשניים מפתחים רגשות רומנטיים אחד לשנייה באופן בלתי נמנע בסרטים אמריקאיים. נאש נותן לכריסטין מצלמה בה היא מצלמת את עצמה בסוף כל יום ואת כל המידע אותו צברה לגבי עצמה וחייה. בבוקר למחרת, כשכריסטין שוב שוכחת הכל, נאש מתקשר ומפנה אותה אל המצלמה שם היא צופה בכל מה שגילתה על עצמה בימים האחרונים וחוזר חלילה.

 

נשמע מטלטל? אכן כריסטין במשך 90% מהסרט מטולטלת, מבולבלת ומבואסת ובשאר ה- 10% היא חוטפת מכות רצח. למה? בשביל הגיוון. בשביל האנרגיות הטובות. העלילה של הסרט מסתבכת כשכריסטין מגלה את האמת על "התאונה" שלה; בגלל שאסור לעשות ספוילרים אני רק אומר שבאופן כללי הסרט "לפני השינה" הוא כמו תחרה - יותר חורים מבד. כמות החורים בעלילה פשוט מוציאה אותו מכל הלך קוהרנטי והופכת אותו לקליפ מוזר, ארוך ומעיק. שום פרגמנט תסריטאי לא התחבר לקודמו או לזה הבא אחריו ובשלב מסויים אתה נאלץ לפקוד על המוח שלך להפסיק לנסות והילחם בחוסר ההגיון ופשוט להיכנע לסרט ולהתנחם בפופקורן הקוהרנטי שבחיקך.

 

'לפני השינה' • כריסטין מגלה את עצמה דרך יומנים מצולמים במצלמה
 

'לפני השינה' • כריסטין מגלה את עצמה דרך יומנים מצולמים במצלמה(יח"צ)

בערך בשלב הכניעה מגיעה גם כמות אלימות שבאמת, לא הייתי מאחלת לשונאיי. וזו לא אלימות 'קיל ביל' מגניבה שכזו, עם עוקץ סרקסטי או עם איזה ערך מוסף אסתטי (כמו בכל סרטי טרנטינו בהם האלימות כבר הופכת לחלק שווה ערך בעלילה). ב"לפני השינה" זאת לא הייתה אלימות מהונדסת, זה היה פורנו של אלימות ועוד פורנו חובבני כלומר- מוגזם, מכוער, מביך וקשה לצפייה.

 

אני לא יכולה לספור את הדקות בהם נאלצתי לעצום עיניים, רק בשביל לחסוך מעצמי את ההאבסה האינסופית של הדם והצרחות שהלמו על עיניי מהמסך הגדול. לצידי היו כמה בנות נוער שלא הפסיקו לצעוק בתחינה אל עבר המסך: "די כבר!" מה שבעצם גם אני צעקתי חזק מאוד, אבל בלב, כי אני כבר לא נוער ואני צריכה להתנהג כמו ליידי. לסיכום - "לפני השינה": לא לראות לפני השינה, לא לפני דייט ולא לפני שבדקתם שאין שום סרט אחר לראות.