יבגניה דודינה ודורון תבורי ב"החטאים", איריס נשר

"החטאים": נלי תגר חוזרת לשנות ה-70 וגונבת את ההצגה

החטאים טומן בחובו שאלות מוסריות מורכבות שמציצות מתוך דרמה גדולה וכל זה בניצוחה של נלי תגר, שמוכיחה סופית שהיא אחת השחקניות הגדולות בארץ • ביקורת סרט

טריילר

פתיח

סרטו החדש של אבי נשר, "החטאים", מבוסס על סיפור אמיתי של אלה שריף ומספר את סיפורה של משפחה עם סוד אפל. הסיפור הוא על אב משפחה (דורון תבורי) ששרד את השואה ושם, על מנת לשרוד, אולי ביצע פשע נורא - וזה מה ששתי האחיות, ספי וננה, מנסות לגלות. הסיפור עצמו טומן בחובו שאלות בסיסיות כמו - מהו מוסר בתקופה בה המוסר נשלל מהיסוד, האם פיקוח נפש והישרדות לא דוחים את צרכי הסופר אגו להיות אדם הגון - אך שאלות אלו במקרה של "החטאים", נשאלות פחות.

 

>>לעוד ביקורות קולנוע:

"סופת חול": כשהמקומי הופך לאוניברסלי

"אמריקן האני": לרצות לצאת להרפתקה בלי להביט לאחור

 

 

הסרט מתממשק עם אלמנט הדרמה של הסיפור האפל מעברו של האב, אך לא עם שאלותיו המטא-מוסריות, ומוביל אותנו בנפתולי הגילוי, טפח אחר טפח בסיפור "הנורא". אז למה נורא במרכאות? כי מהו הנורא הספציפי בתוך נורא כללי? מהי פעולה לא מוסרית מקומית בתוך השואה? נסתכל לרגע על דוגמא מן היום יום המודחק שלנו - אלאור אזריה. בתוך סיטואציה כאוטית לחלוטין של פיגוע; גופות, אזרחים ערבים ויהודים שמסתובבים במקום, אנשי מד"א שהם גם מתנחלים מקומיים - וחייל אחד בן 18 שמגיע לתוך הסיטואציה הזו, בה חברו נדקר, בה אין סדר חברתי, מוסרי או הגיוני - ויורה. כמה רלוונטיים הכלים השיפוטיים שלנו, שנובעים מתוך סיטואציה מוגנת, מושכלת, בעלת מותרות של זמן, ביטחון ושיקול דעת, לשיפוט של סיטואציה בה כל הנ"ל נעלמים? איזו מלחמה ואיזה שדה קרב מתנהלים על פי פרוטוקול מסודר ומנומס? או במילים אחרות - האם זה הגיוני לנסות לשחות שחייה צורנית בלב הצונאמי?

 

קצב מהיר

אבל לעניינו - הסרט מתמקד בשתי דמויות מרכזיות, ננה (נלי תגר) וספי (ג'וי ריגר); שתי אחיות קרובות ואוהבות כשאחת מהן, ננה, היא נועזת ופורצת דרך - נשמה חופשייה, סקרנית ואותנטית ואילו השנייה - ספי, היא בדיוק ההיפך. מופנמת, ביישנית, שואפת להחזרת הסדר על כנו באופן אובססיבי אך מצליחה בכל זאת להיות שותפה למסע בזכות איזו סקרנות עלומה של פרח שטרם נפתח.


נלי תגר בתפקיד ננה היא לא פחות מנהדרת. שחקנית אמיתית, סופחת בכל רמ"ח איבריה את התפקיד, את הטקסט ואת הסצינה וברור ללא כל ספק שהיא לא "משאירה רווחים" בינה לבין הדמות, שאם היא לא תאמין במה שהיא אומרת ואיך שהיא מגלמת את הדמות - זה פשוט לא יקרה. זו איכות מדהימה של משחק כי היא הרבה מעבר להבעות דרמטיות, יכולות לבכות בפקודה וכו' - מה שיש לתגר זו איכות מהותית של הנגשה, שכנראה מתחילה בתוכה בהנגשה עצמית אך בכך מיד מנגישה באופן אורגני את הסרט לצופה, כאשר הסצנות בהן היא משחקת הן בעליל הסצינות הכי אותנטיות, נוגעות, סוחפות ומרגשות לאורך הסרט. ובסרט כמו "החטאים", שמתרחש בתקופה אחרת (שנות ה-70 בישראל) וכולל הרבה תפאורה, לבוש ואופן דיבור שאינם של ימינו - דמות עם איכות אותנטית כה חזקה היא קריטית בשבילו.

 

נלי תגר וג'וי ריגר
 

נלי תגר וג'וי ריגר (איריס נשר)

יבגניה

מי שעוזר לאחיות במסע אחר גילוי האמת של אביהן הוא מלחין גרמני ממוצא פולני (בגילומו של השחקן הפולני רפאל סטוכביאק אשר מתגלה כשחקן מצויין, אניגמטי וכריזמטי. גם תום אבני בתפקיד בעלה רודף השמלות של ננה משחק מעולה ומצליח לגלם במעט הסצנות שלו דמות לא קלישאתית ומסקרנת. יבגניה דודינה לעומת זאת "מתבזבזת" במקרה זה, כאשר חוץ ממונולוג אחד יפה בסוף הסרט אין לדמות שלה הרבה תוכן מעבר להיותה "דמות צבע" של רעייה שתוקה ונוירוטית, חבל לקחת מנוע טורבו עם אלפי כוחות סוס, לחנות אותו רוב היום מחוץ לבית ולצאת איתו רק לסיבוב קצר בשכונה.

 

תום אבני ונלי תגר
 

תום אבני ונלי תגר (איריס נשר)

המוזיקה בסרט תופסת מקום נכבד וראוי לציון, היות וספי היא זמרת במקהלה ומלחינה, עם הרבה מוזיקה מקורית של המלחינים אבנר דורמן וסיריל אפורט הצרפתי, שמקנים לסרט עושר מוזיקלי ומוסיפים לנופח הדרמטי שלו. כמו כן, הסרט עצמו מעוצב ברמה גבוהה ומקצועית, כאשר כל התפאורה - החל ממנורת סלון, דרך כלים רפואיים ועד למכוניות ומערכת עיתון - הכל מעוצב באופן אותנטי, יפה ואמין ועל זה מגיע לנשר שאפו, כאשר יש כאן הפקה אמנותית אמיתית, דקדקנית וחפה מהחפיפניקיות הישראלית המוכרת.

 

עם זאת, הסיפור עצמו לעתים משתרך, מסתבך, מתפתל וזולג לצדדים יותר מידי, נדמה שלא מעט סצנות יכלו לרדת בעריכה וליצור גוף מהודק וקוהרנטי יותר, כאשר לא מעט פעמים, לאורך סצנות החקירה המתמשכות, מה שעובר בראש זה שאולי כל זה חשוב לקו העלילתי-דרמטי של הסרט, אבל חבל שאין פשוט עוד סצנות עם נלי תגר במקום.

 

"החטאים" - 3 כוכבים