גם נשים, גם עצמתיות - עד מתי זה יהיה פרדוקס מופלא?, יח"צ

"מכסחות השדים": הרבה כוח נשי, מעט עניין

הפוטנציאל היה שם וגם הציפיות - אבל "מכסחות השדים" לא מצליח לקיים את ההבטחה הטמונה בו ולא בגלל ה"הימור" על הקאסט הנשי, אלא בגלל חוסר מקוריות כללי • ביקורת סרט

טריילר

פתיח

אחרי כל ההייפ, אלפי השדים שפקדו את כיכר טיימס סקוור, עשרות הכתבות על המהפכה הפמיניסטית שבמכסחות שדים ממין נקבה ההתרגשות הייתה בשיאה ו - אנחנו קיבלנו סרט בסדר.

 

מכסחי השדים המקורי, היה סרט נועז - הוא לקח את ז'אנר האימה והגחיך אותו אבל בקטע אירוני ומודע לעצמו, לא של היפסטר שלובש שלייקס וגרביים עד ברכיים (זה סתם מגוחך, בלי כל השאר) אלא בקטע מקורי, מצחיק, חדשני. במהלך הצפייה במכסחות השדים מצאתי את עצמי מנסה להבין - למי בעצם הסרט פונה? יש בו את כל האלמנטים של הדרמה הקלאסית - אנטי גיבורים (גיבורות), סוף העולם קרב בגלל רשע פסיכופט עם טראומות ילדות, קונפליקט והתרה  - כל האלמנטים של "האביר האפל" שם, רק שזה עם שדים ונזלת ירוקה. הנקודה היא, שבדיוק ברווח הזה בין דרמה רצינית לשדים עם נזלת ירוקה - היו צריכים להיכנס ערימות של הומור ומודעות עצמית, אבל לא כך המצב.

 

לעוד ביקורות קולנוע:

"ברש": אהבה זה כואב, לכולם

"ללכת בדרכך": קיטש מוכר אך ארוז היטב

"מוות בבאר שבע": האם תוכלו להסתכל לזה בעיניים?

 

סוף העולם

בסרט "מכסחות השדים" השדים הם שדים רציניים - באמת שדים, ואז נשאלת השאלה - למה בעצם? איך התפספסה ההזדמנות לעשות שדים עם פן קומי? זו הרי קומדיה ואלו יצורי נזלת מעופפים - יש תמרור יותר ברור לאתנחתא קומית מזה? בנוסף, סוף העולם הממשמש ובא עקב מיליוני שדים המשתלטים על העיר - הוא באמת סוף עולם שממשמש ובא של שדים סביב גורדי שחקים של ניו יורק, מישהו כאן אמר פוסט טראומה מ-9/11? כן, אני.

 

הסוף כולו בנוי על תבנית הקתרזיס-כאוס-אלימות אשר מופיעה בכל הסרטים הדרמטיים ההוליוודים, בדיוק כמו בסופרמן נגד באטמן, ארמגדון, האביר האפל וכו' - קיבלנו סצינה אינסופית של שדים, יריות, שדים, יריות, בלגן, טירוף - העולם כמעט יגיע לקיצו אך בסוף לא יגיע, בזכות הערך של חברות אמיצה (שוב - כרגיל) היינו כבר בסרט הזה. מכסחות השדים אמור להביא משהו אחר לתוך הז'אנר הקיים והשגור, כמו שקרה ב"המסיכה" עם ג'ים קארי או ב"מי הפליל את רוג'ר ראביט" - שניהם סרטים עם בסיס קלאסי של דרמה אך בו זמנית משלבים באופן הרמוני אלמנטים מעולם הקומיקס והאנימציה, לכאורה מ'עולם הילדים'. במקרה של המסיכה ורוג'ר ראביט ישנו פיצוח גאוני, חדשנות וניצול כל אפשרויות ההומור ששילוב שני הז'אנרים מציע - אך ב"מכסחות השדים" זה לא המצב לצערי.

 

שוב סוף העולם בדרך, פיהוק
 

שוב סוף העולם בדרך, פיהוק(יח"צ)

קאסט

מבחינת הקאסט - מליסה מקרת'י, בעלת האיכויות הקומיות הנדירות, מתבזבזת כאן בזבוז משווע וכמעט כואב, כאשר משום מה לוהקה לתפקיד המבוגר האחראי, לצדה יש דמות של "פרופסורית משוגעת" (קייט מקינון) מי שאמורה להיות גאונה טכנולוגית ולכן מוזרה, אבל המוזרות שלה כל כך מעושה ומנייריסטית שאנו מתחננים בלבנו שתפטור אותנו מהשטויות האלה ותחשוף את האמת, שכל מה שהיא רוצה זה לראות שידורים חוזרים של "חברים" ולשתות קפה קר בארומה. לצדן משחקת גם לסלי ג'ונס אשר מגלמת בסרט את ההגדרה של הסטריאוטיפ האפרו האמריקאי (עגילי גטו, hell no, oh no you didn't!) אבל מה אומר לכם, אולי ככה 'בונים דמות'. כריסטין וייג המוכשרת מעולה כהרגלה אבל שוב, כמו עם מקארת'י - לקחו מכונית מרוץ משוכללת עם 700 הילוכים וגלגלו אותה במורד המדרחוב של כפר סבא.

 

מכסחות השדים
 

מכסחות השדים(יח"צ)

פמיניזם

נדמה שהסרט, שיודע שמונחות על כתפיו ציפיות פמיניסטיות (למה רק מכסחים? מכסחות! גירל פאוור!), קצת לא יודע מה לעשות עם כל האחריות הזאת והפתרון - נקמה. כלומר, לא עוד ג'סיקה סימספון היפה והטיפשה ב-dukes of hazzard, אלא כריס המסוורת היפה והטיפש ב"מכסחות השדים". הפמיניזם כאן מקבל 'עיוות מראה' של מעין גזענות הפוכה, כאומר - כל הזמן הצגתם אותנו כיפות וטיפשות ונתתם לנו רק תפקידי משנה? אז נחשו מה - זה מה שאנחנו נעשה לכם הגברים בדיוק! אבל היי, רגע - למה מישהו בכלל צריך להיות היפה והטיפש? פמיניזם זה שיוויון - הגברים לא יותר טובים מהנשים אבל גם הנשים לא יותר טובות מהגברים, אחרת מה עשינו כאן בעצם?...

 

מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברייך, הלא כן?
 

מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברייך, הלא כן?(יח"צ)

סיכום

חברי "מכסחי השדים" המקורי מופיעים לאורך הסרט בהופעות אורח אינטרטקסטואליות חמודות ובאיזשהו אופן (לא חף מאשמה פטריאכלית) זה קצת מרגיש כאילו האבות הגיעו לרגע להציץ על הכאוס שעשו הילדות כשקיבלו בית ריק.

 

בסופו של דבר זהו סרט נחמד ותו לא, משעשע לפרקים אבל לא קורע מצחוק או חדשני (מעבר לקוריוז הנשי שבו) וזה יהיה מאוד מפתיע אם ייצטרף לפנתאון הקלאסיקות לצד "מכסחי השדים". מה שבאמת אפשר לומר שמצויין בסרט זה האפקטים של התלת מימד שהם באמת מרהיבים אבל כמו שג'ניפר לופז אומרת: "my love don't cost a thing", אני לא צריכה את כל הבלינג בלינג הזה, תנו לי כמה רגעי צחוק אמיתי ואני שלכם.

 

"מכסחות השדים" - 3 כוכבים.