ג'ייקוב טרמבלי ב"חדר", תתכוננו להתאהב, יח"צ

תתכוננו: "חדר" הוא הסרט הכי טוב שתראו השנה • ביקורת סרט

עם נושא שנשמע כמו סרט אימה אבל טיפול ומשחק מדוייקים שהופכים אותו לסרט על אהבה והכוח חסר הגבולות שלה - "חדר" ייכנס לכם עמוק ללב ויישאר שם • ביקורת סרט

טריילר

פתיח

נתחיל מהסוף- "חדר", בבימויו של לני אברהמסון (ועל בסיס ספרה של אמה דונהיו), הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו לאחרונה, זוהי חוויה קולנועית, סיפורית ורגשית מטלטלת, שמוכיחה שעם הנתונים הנכונים, הכוונה הנכונה והמדויקת והכישרון האמיתי - גם סרט שחצי ממנו מצולם בין 4 קירות מתקלפים יכול להיות מרגש ויותר עצמתי מכל שובר קופות הוליוודי עשיר תקציב.

 

נכון שיצאתי מהסרט עם פחות שנות חיים באמתחתי, מרוב דריכות נפשית, הזדהות, מתח ותחושות אהבה כנות לשתי הדמויות הראשיות, וצריך לקחת את זה בחשבון שהסרט הזה ייכנס לכם מתחת לוורידים ותחשבו עליו עוד הרבה אחרי הצפייה בו, אבל אם אתם מוכנים לזה - זה שווה כל רגע.

 

לעוד ביקורות קולנוע:

"קרול": עיצוב מרהיב, רגש דל

"ספוטלייט": מאמר חשוב בצורת קולנוע

 

ייכיעכ

"חדר" מספר את סיפורה של ג'וי (ברי לארסון), אשר נחטפה בגיל 17 על ידי גבר (אותו היא מכנה ניק הזקן) שכלא אותה בחדר מבודד, בו חלון יחיד בתקרה ודלת כניסה הנעולה בקוד הידוע רק לו. בתקופת השבי שלה החוטף שלה מכניס אותה להריון ונולד לה בן, ג'ק (ג'ייקוב טרמבלי). וכך חיים ג'וי וג'קי בתוך חדר קטנטן בו הם מתקלחים ישנים אוכלים נושמים ובעצם חיים את החיים - ג'וי, במטרה להגן על ג'ק שנולד בשבי ולא זוכה להכיר את העולם, מספרת לו שהחדר הזה הוא בעצם העולם ואילו ג'ק, בתמימות של ילד, מאמין ומקבל ולומד שהכל דמיון (מה שיש בטלווויזיה, בסיפורים) ומה שאמיתי בעצם - זה החדר בו הם חיים.

 

ג'ק הוא ילד שמח, נמרץ, חכם ורגיש, הוא לא "ילד שבוי", הוא לא יודע שהוא שבוי. יום אחד ג'וי מבינה שהיא פשוט חייבת לחשוב על דרך יצירתית לבריחה, ג'ק גדל, והמצב, שאיכשהו התאפשר עד כה, לא באמת יוכל להימשך עוד זמן רב וג'וי רוקמת תוכנית אמיצה ונואשת לבריחה. התוכנית מצליחה וג'ק "מוברח" אל מחוץ ל'חדר' ומצליח להזעיק עזרה. -זהו לא ספוילר - הבריחה מופיעה גם בטריילר וזה חלק מהיופי והאינטילגנטיות הרגשית והמורכבות של הסרט - שהוא לא נופל לקלישאה הוליוודית של קתרזיס דו מימדי שחוק- הבריחה מאלקטרז הושלמה, חיבוקים, אושר, הסוף. כי זה לא הסוף, כי האושר הוא מורכב - כי ג'וי חוזרת לחיים ש"עזבה אותם" (הועזבה מהם) בגיל 17 אחרי 7 שנים, אבל העולם לא חיכה לה במהלך שבע השנים הללו; החברות שלה התקדמו, המצב המשפחתי שלה כבר לא אותו דבר והיא צריכה לגשר איכשהו על הפער הזה של הוואקום שנעשה בחייה, כשהופקעו מהם באכזריות שבע שנים.

 

 

מתוך הסרט
 

מתוך הסרט "חדר"(יח"צ)

רופאלו

גם לג'ק לא קל בכלל. כמובן שהוא צריך לחיות בעולם האמיתי ולא בשבי בחדר פצפון, אבל הוא עכשיו מוצף אינפורמציה, חסר חברים, מתגעגע ל'חדר' שהרי בשבילו זה בית ילדותו המוכר והמוגן (באופן אירוני כמובן) ויותר מהכל הוא מתגעגע וכואב את הפרידה מהסימביטיות המוחלטת, ה'קקון' (cocoon) הזה שלו עם אמו, שהתפרק וצריך להיאחות מחדש באופן בריא יותר - אך זה עדיין כואב, לשני הצדדים, כי כמו שג'ק מספר לסבתו ברגע שובר לב של געגועיו ל'חדר': "אמא תמיד הייתה שם".

 

 

 

מתוך הסרט
 

מתוך הסרט "חדר"(יח"צ)

רייצ'ל

הסרט מדוייק ואינטיליגנטי מכל הבחינות - הסיפור, הבימוי, הצילום שמצליח לתרגם סיטואציות, תחושות ורגשות לויזואליות בצורה מעוררת השראה, הפסקול - כנ"ל, אבל מעל להכל, שני גורמים מופלאים בכישרונם מחזיקים את הסרט הזה על כתפיהם - ג'ייקוב טרמבלי וברי לארסון. המשחק של השניים יטלטל אתכם, ישרוף לכם בלב וגם ישבור אותו לפרקים.

 

ג'ייקוב טרמבלי בן ה-8, הוא עילוי של כשרון, כריזמה ומתיקות שובת לב ואילו ברי לארסון מצליחה במבט אחד להעביר כל כך הרבה שכבות של רגש ועומק ומגלמת את הדמות של ג'וי בצורה כה אורגנית ובלתי אמצעית, שמעמידה סטנדרט חדש למשחק אחרי הצפייה בה.

 

כפי שבסרט השניים מתנהלים ב'קקון' הקטן של אמא ובן, של אורגניזם סימיובטי של בשר מבשרה, של שותפות גורל, של אחריות גורל, של עוגן הדדי, של אהבה שכמעט לא ניתן לשרטט את גבולותיה בין האחד לשניה והיכן אחד מתחיל והשני נגמר- כך גם הצופה עצמו מוכנס לתוך כל המסה הרגשית, האינטינסיבית והפועמת הזו של הסרט, שכמו החדר עצמו, זה קלסטרופובי ועוטף, אכזרי ומופלא, חונק ומגן - והכל בו זמנית, כאשר גם הצופה, כמו ג'וי וג'ק, לא ייצא ממנו כפי שנכנס.

 

"חדר" - 5 כוכבים לא יספיקו.