ספוטלייט, יח"צ

"ספוטלייט": מאמר חשוב בצורת קולנוע • ביקורת סרט

סרט עם מסר ברור אך לא בלתי קלישאתי ושתיים שלוש מועמדויות יותר מידי לאוסקר • ביקורת סרט

טריילר

פתיח

הסרט בבימויו של טום מקארת'י מבוסס על סיפור אמיתי ומספר את סיפורו של צוות עיתונאים ותחקירנים מעיתון "בוסטון גלוב" שחשפו את פרשת ההתעללות מינית בילדים על ידי כמרים בכנסייה הקתולית במסצ'וסטס וזכו על כך בפרס פוליצר לשירות הציבור. צוות ספוטלייט כשמו כן הוא - ממוקד ומאיר אור על עוולות. זהו צוות מצומצם (4 בלבד) אך מסור, טוטאלי ו"עיתונאי בנשמה", כשגם העורך של הצוות לא מתייחס לעצמו כעורך אשר ניצב מעליהם, אלא כ"מאמן -שחקן".

 

יום אחד מגיע עורך חדש למערכת העיתון ומטלטל את הספינה ששטה לה עד כה על מי מנוחות. מערכות, עד כמה שיהיו מהימנות, מקצועיות וכו', נוטות להישחק לאורך זמן ועולות על מסילה בה הדברים כבר עובדים מעצמם ומשם הרכבת נוסעת לבד או במילים פחות פואטיות - מערכות נכנסות לאינרציה. כל אחד עושה את עבודתו ורואה את הפריפריה הקיומית שלו, חוזר הביתה וקם בבוקר - לשגרת יומו האוטומטית; ולכן יש דברים שרק עין חיצונית, חדשה, בלתי מעורבת, שנמצאת ב"zoom out" רענן יכולה לראות. וכך בדיוק קורה עם ברון (ליב שרייבר), העורך החדש שמגיע למערכת הגלוב ומתעניין בסיפור אחד חשוד, שטופל קלות אך נזנח, סיפור הכמרים המתעללים מינית בילדים.

 

כוח, ברון

בעיר בה כל הרשתות קשורות זו בזו, כלי התקשורת עם בעלי ההון - הכנסייה עם כלי התקשורת (לא סיפור חדש), מאוד קשה להגיש תביעה ייצוגית נגד הכנסייה. קשה ואמיץ. אבל יש כוחות אשר פועלים עלייך רק אם אתה מאפשר להם. כך למשל אם אני לא אישה חרדית אורתודוקסית, לא ארגיש לרגע שהרב הדתי שעולה לאוטובוס הוא יותר חשוב ממני ושעליי למהר לפנות את מקומי ולעבור אל המושבים האחוריים, כלומר - ישנם כוחות אשר פועלים על האדם רק אם אישר אותם ככוחות ואם לא - הרי שהם בלתי נראים עבורו.

 

כך במקרה של ברון, העורך החדש, שהוא גם אתאיסט וגם לא בוסטוני מקומי ולכן לא מופעל עליו הכוח הקהילתי, השבטי, ה"נאמן" לקהילתו, השואף לשמר של סטטוס קוו לטובת סדר שקט. בנוסף, כאדם לא דתי - כוח הכנסייה בעבורו הוא ריק לחלוטין, חרון הקרדינל, קללת הבישוף, אימת האל - כל אלו פשוט לא יכולים להיות מופעלים על מי שלא מכיר בהם, כמו ברון. וכך יוצאת לפועל היוזמה בניצוחו לחקור היטב, לעומק ולרוחב, את תופעת הכמרים המתעללים, להציף עדויות, לתבוע את הכנסייה לעשות כל מה שצריך למען הוצאת האמת החשובה והנוראית לאור.

 

ליב שרייבר כברון ב
 

ליב שרייבר כברון ב"ספוטלייט"(יח"צ)

רופאלו

בסרט משחקים מייקל קיטון כעורך ספוטלייט אשר היושרה היא לו ערך עליון ומארק רופאלו (המועמד על תפקיד זה לאוסקר) כאחד התחקירנים, כשהדמות שלו מעניינת אבל מלאת ניואנסים לא פתורים- לא ברור אם הוא נשוי, או ממציא שהוא נשוי ומדוע נושא הכמרים המתעללים נוגע בו כל כך אישית, אך עם זאת אפשר לומר בהחלט כי רופאלו מעצב דמות - עם שפת גוף משלה, נחישות, יושר לב כובש וגם, לצערי, מבטא. לאורך הסרט רופאלו וקיטון מתעקשים על מבטא שכנראה אמור להיות בוסטוני אבל נשמע יותר אירי ומאוד מאוד מורגש כאלמנט זר ה"מונח" על פני הדמות וממש לא הכרחי לעלילה או לאמינות שלה. להפך, כאשר אתה כצופה יודע במקרה שזה לא המבטא האמיתי של השחקן, אין לך מנוס להבין מיד כמה מאמץ ותשומת לב מושקעים בדבר בכל רגע ורגע של משחק, מה שמתפקד כמעין גורם ש"מלשין" על חלוקת המשאבים המשחקית.

 

מארק רופאלו, עיצוב מעניין של דמות
 

מארק רופאלו, עיצוב מעניין של דמות(יח"צ)

רייצ'ל

ישנה בסרט דמות נשית אחת, סשה, אותה משחקת רייצ'ל מקדאמס; חשוב לציין שזה בהחלט מאוד מבורך ונדיר שהסרט מאפשר לה להיות אישה יפה ודמות משמעותית על המסך מבלי לנהל רומן או להיות מושא אהבה כלשהו. מקאדמס משחקת את אחת מ-4 התחקירנים של צוות ספוטלייט, גם היא כמו השאר - נחושה וטוטאלית אבל דווקא להבדיל מרופאלו - קשה לומר שהעניקה לדמות שלה איזשהן זוויות או אפיונים מיוחדים ורוב הסרט היא פשוט נראית כמו התלמידה החרשנית שביקשנו ממנה את הסיכומים בסוף השנה. המשחק שלה בהחלט אמין וטוב אבל לא מהחומרים המפעימים שמצדיקים מועמדות לאוסקר (צפו בברי לארסון בתפקידה ב"חדר" ותבינו משחק ראוי לאוסקר ויותר מזה - מהו).

 

תצוגת המשחק הכי נוגעת בסרט היא דווקא זו של סטנלי טוצ'י, שמשחק את עורך הדין מיטשל גרבדיאן אשר נלחם להביא צדק לקורבנות ההתעללות. טוצ'י בונה דמות מתפתחת, מורכבת, קשוחה להפליא אך עם רגישות פועמת וברורה, הן מתוקף התפקיד שלקח על עצמו והן הודות למשחק באמת מצויין.

 

ספוטלייט
 

ספוטלייט(יח"צ)

לסיכום - הסרט עשוי טוב, לפרקים נדמה כהיבריד לא פתור עד הסוף של סרט תיעודי עם סרט הוליוודי, לעתים הוא מציף מידי עם אינפורמציות, תאריכים ושמות אך בסופו של דבר קולח לכל אורכו ובעל מסר משמעותי וחשוב על השליחות שבעיתונאות החוקרת (והחושפת) והחשיבות בכך שנזכור, שלמרות כל השחיתות, האינטרסים, המונופולים וההרגשה לפעמים שהכל אבוד, עדיין אפשר לייצר שינוי, עדיין חשוב שיישאר לנו אכפת.

 

ספוטלייט: 3 וחצי כוכבים