קרול, יח"צ

"קרול": עיצוב מרהיב, רגש דל • ביקורת סרט

נכון, העיצוב משגע, השחקניות יפות ומוכשרות, העלילה מלאת פוטנציאל אבל בכל זאת - משהו ב"קרול" פשוט לא זז • ביקורת סרט

טריילר

ראיתם את הסרט "וויפלאש"? בסרט יש סצנה בה כל התזמורת מנגנת אבל מישהו מזייף, מה שאמור להיות יצירה הרמונית וצלולה נהרס ומוכתם על ידי כלי אחד שלא נשמע כמו שצריך. פלטצ'ר, המנצח הקשוח, לא מוכן להתפשר על 'כמעט' ונחוש למצוא את הזייפן שפוגם ביצירה כולה; אז מה הוא עושה? הוא מבודד כל נגן, הוא עובר אחד אחד ומבקש מהסקסופוניסט לנגן, מהמתופף וכו' - עד למציאתו, בידודו והוצאתו של הגורם המזייף.


בסוף הצפייה בסרט "קרול", השתלט על מוחי פלטצ'ר מ"וויפלאש" וניסיתי להבין מהו הגורם הקולנועי שזייף בסרט. אחרי הכל, היו שם נתונים רבים שעבדו ולפחות על פי ההייפ מסביב - 'קרול' מועמד בטוח לאוסקר; דרמה תקופתית, שתי שחקניות מוערכות (קייט בלאנשט ורוני מארה), פסקול מעולה, סיפור אהבה לסבי נועז, מה עוד בן אדם צריך בחיים? התשובה, לאחר בידוד כל כלי וכלי בתזמורת הסרט, היא שדווקא הבמאי, טוד היינס, הוא הנגן המזייף. התפקיד של הבמאי הוא לייצר בתוך הסרט את הקצב, את הדריכות הקבועה של הצופה, את המצב בו הסרט מוביל אותך במושכות בלתי נראות ואתה מתמסר להובלה זו ולא מרגיש בה בכלל, אבל במקרה של 'קרול' משהו פשוט תקוע.

 

הסרט מספר את סיפורן של שתי נשים באמריקה השמרנית של שנות ה-50 אשר מתאהבות אחת בשנייה. האחת, קרול (קייט בלאנשט), אישה אמידה ומכובדת, חיה עם בעלה, והשניה היא תרז (רוני מארה), צעירה סקרנית העובדת בחנות צעצועים אבל שואפת להיות צלמת. גם תרז נמצאת במערכת יחסים אבל לבה לא שם והיא לא מסוגלת אפילו להתחייב לטיול באירופה עם בן זוגה, שלא לדבר על לגור איתו.

 

יום אחד קרול נכנסת לחנות בה עובדת תרז והשתיים מתאהבות, אהבה ממבט ראשון. קרול המנוסה והמבוגרת יותר מתחילה לחזר אחרי תרז במרץ ותרז נענית לה ללא היסוס. בשום רגע לא מדובר בסרט על לסביות, השתיים לא אומרות באופן גלוי את רגשותיהן זו לזו אבל ברור שזה שם ושזה הדדי ושזה יותר חזק מהכל. מהבחינה הזו ישנן כמה סצנות חזקות, יפות וטובות בסרט. אחת מהן היא כאשר השתיים נוסעת יחד לראשונה באוטו של קרול ואנו חווים את הסיטואציה מתוך נקודת מבטה של תרז, כאשר היא כל כך מוקסמת ומהופנטת מקרול, שהמילים שהיא אומרת והסיטואציה המוחשית (נסיעה ברכב) בקושי נשמעים או מורגשים והכל הופך למעין בליל סמיך ומנצנץ של רעש לבן ומתח מיני.

 

קרול
 

קרול(יח"צ)

ראיתי שכתבו במקום אחר על הסרט שהוא 'יצירת מופת', סצנות כגון הסצנה המתוארת לעיל הן אכן יצירת מופת, ולו היה רצף מכובד של סצנות כאלה - ארוזות, מהודקות, מסעירות או נוגעות, הסרט בהחלט היה יצירת מופת, אבל לצערי, זה לא המצב. הסרט משובץ בכמה יהלומים אבל רובו מונוטוני וכבד, עם סצנות שוליות רבות, ארוכות ולא רלוונטיות, שברור לחלוטין שהיו צריכות לרדת בעריכה, לו נעשתה בו עבודת עריכה טובה. רוני מארה משחקת מצויין, נוגעת ללב ומשכנעת וקייט בלאנשט היא יפהפיה ואלגנטית להפליא אבל עושה רושם שבזה היא שמה את מירב מאמציה - בלהיות יפהפייה ואלגנטית להפליא. קשה להתחבר לדמות שלה אשר נראית בכל סצינה וסצינה שלה כמוכנה לקלוז אפ שלה בצילומי אופנה ל"ווג", אך פחות כבן אדם, שנשבר, מתאהב, מתבלבל.


על דבר אחד כן מגיע לסרט אוסקר וודאי וזה על העיצוב והתפאורה. הסרט משחזר את אמריקה של שנות החמישים בצורה מרהיבה ואמינה מהפרטים הכי גדולים ועד לבובות הוינטג' בחנות הצעצועים בו עובדת תרז. לסיכום- "קרול" מספק חוויה קולנועית ויזואלית עשירה אבל חוויה רגשית דלה וחסרה.


"קרול" - 3 כוכבים.