חתונה מנייר, יח"צ

"חתונה מנייר": אגרוף בבטן, מלווה בליטוף

זוכרים שבטקס פרסי אופיר השנה שמענו שוב ושוב את שם הסרט האנונימי "חתונה מנייר", כאשר השחקנית הראשית בו, מורן רוזנבלט, אף זכתה בפרס 'השחקנית הטובה ביותר? אז עכשיו הסרט פודה את הבטחותיו ומוכיח דבר ראשון - כי רוזנבלט הייתה ללא ספק ראויה לפרס ודבר שני - שבהחלט יש קולנוע איכותי 'שווה צלעות' בישראל, בו הבימוי המשחק והצילום לא נופלים זה מזה ויוצרים יחד יחידה קולנועית איכותית ומרשימה.

 

זהו סרטו העלילתי הארוך הראשון של ניצן גלעדי, אשר עד כה עסק בעיקר בסרטים דוקומנטריים. הסרט מספר את סיפורה של חגית, בחורה עם לקות שכלית קלה, אשר עובדת במפעל לייצור נייר טואלט, חולמת להיות עצמאית, מאוהבת בבן של הבעלים של המפעל ומאמינה שיום אחד הוא יישא אותה לאישה. הסרט מצולם על רקע נופיו המרהיבים של מצפה רמון ומראה שאולי אין לנו בארץ תקציבים הוליוודים מפוצצים, אבל יש לנו נופים ייחודיים שיעשו את עבודת התפאורה והסט אפילו יותר טוב, ובחינם.

 

אחד הדברים הכי בולטים בסרט הוא הצילום; רואי רוט, צלם הסרט, מספק לאורך הסרט אינספור פריימים מרתקים, מסקרנים, אינטיליגנטיים וכמובן גם - יפים. הדבר נותן בוסט לסרט שמספר סיפור קטן בעיר קטנה בנגב כאשר אופן הצילום (בין השאר) עוזר לשחרר את הסרט מגורל של 'סרט קטן' ומעניק לו מימד עמוק ואלגנטי על פני מה שהיה יכול להיות בקלות מינורי ומאובק.

 

הסיפור של חגית, כנערה הסובלת מפיגור קל הוא שובה ושובר לב ומשקף את מה שכולנו כבר יודעים בסופו של דבר - שהפיגור האמיתי הוא הפיגור של החברה אשר לא מקבלת את השונה במקרה ה"טוב", ומתעמרת בו במקרה הרע. מורן רוזנבלט המשחקת את חגית, לקחה על עצמה בסרט משימה לא קלה- לשחק נערה עם פיגור בלי להשטיח אותה לכדי מניירות מביכות והיא מצליחה במשימה. ופה צריך להגיד משהו: רוזנבלט יפהפיה, יש לה יופי אמיתי, זוהר ולעיתים אף מסנוור ובתחילת הסרט כל הזמן המוח ינסה לגשר על "הדיסוננס" הזה, ולא כי אין אנשים יפים שסובלים מפיגור, אלא כי אנחנו כל כך רגילים לחשוב שלאנשים יפים יש חיים יפים; אנחנו מביטים בחיוך הכובש שלה ומתקשים להבין מדוע אין סיכוי שבנו של מנהל המפעל באמת יהיה איתה.

 

 

חתונה מנייר
 

חתונה מנייר(יח"צ)

בנו של מנהל המפעל, אותו משחק רועי אסף, דווקא די מאוהב בחגית אבל לא יכול להרשות לעצמו מבחינה מיתוגית להיות עם חגית, או כמו שחבריו החשוכים (אך שכיחים ומייצגים) קוראים לה - 'המפגרת'. אסף, שזכה כבר בפרס אופיר על משחקו ב"ארץ פצועה", מביא למסך אותנטיות נדירה ובלתי נרכשת ומצליח להעביר את הטראגיות שבהכרח המצער של גברים בכלל ובחברה הישראלית בפרט - 'להיות גבר', על כל המשמעויות של זה.

 

אסי כהן משחקת את אמה של חגית, כאשר הסרט מצליח להעביר דרכה באופן יפה את שכבותיו השונות של הסיזיפיות של החיים, הן של חיי היומיום השגרתיים בפני עצמם - כאשר לאורך כל הסרט ישנן סצנות רפיטטיביות של כהן מתעוררת בשש בבוקר עם שעון מעורר, מחליפה מצעים במלון בו היא עובדת, נוסעת להחזיר את חגית מהעבודה וחוזר חלילה, והן את השגרה הסיזיפית שלה כאם לילדה עם לקויות, כאשר באיזשהו אופן החיים במצב הזה יוצאים ממסלולם הליניארי "הטבעי" (הילדים מתחתנים, עוזבים את הבית, נהיים עצמאיים לחלוטין) ובעצם "נתקעים" על אותו המסלול המעגלי שצריך גם לשמור עליו בעירנות (כפי שהסרט יוכיח, ברגע בו תאבד אחיזת השמירה).

 

לסיכום, הסרט "חתונה מנייר" מצליח לעורר רגשות רבים - ממועקה עד לתקווה והתפעמות, כאשר הצילום, המשחק והעדינות שעוטפת את כולו יוצרים יחד מעין אגרוף בבטן, מלווה בליטוף.

 

"חתונה מנייר" - 4 כוכבים.

 

חתונה מנייר
 

חתונה מנייר(יח"צ)