יותר כמו אם ובת קרובות מאוד, יח"צ

"לאהוב אותה": רק חבל שלא על זה הסרט

עם תסריט שממהר לנקודת השיא, ליהוק בעייתי של שתי נשים שאמורות להיות זוג מאוהב אבל נראות כמו אם ובת שאוהבות להתחבק ותרגום שחוטא אנושות לסרט, "לאהוב אותה" מפספס - ביקורת סרט

נתחיל בזה שכמובן שהתרגום לעברית היה צריך להרוס בדרכו כל חלקה טובה, לעשות רדוקציה מפוארת לסרט ולהפוך אותו לסיפור אהבה לסבי, כשצר לי לבשר לכם - לא על זה הסרט. הסרט במקור נקרא- "freeheld", אבל נחזור לזה בהמשך. "לאהוב אותה" מספר את סיפורה של לורל (ג'וליאן מור) שוטרת אמריקאית מוכשרת, ותיקה, 23 שנה בתפקיד, נחושה, שאפתנית וגם לסבית בארון. אשר מתאהבת בסטייסי (אלן פייג') ועוברת לגור איתה, אבל החלום נגדע באיבו כאשר מתגלה בגופה של לורי סרטן מתקדם. הסרט מניח את האקדח כבר במערכה הראשונה כאשר כמעט בכל סצינה בה משתתפת לורל היא נראית מעשנת סיגריה, ואכן האקדח שהונח יורה במערכה השלישית ולורי מגלה שהיא חולה בסרטן ריאות שלב ארבע (לבני המזל מביניכם שלא מבינים בזה - ארבע מתוך ארבע).

 

סיכויי החלמה אין, ובמבט מפוכח לורל מבינה שנותרו לה כמה שבועות עד חודשים לחיות. סטייסי, הצעירה ממנה והתמימה ממנה, מסרבת לקבל את רוע הגזרה אך לורי כבר מארגנת את החיים שאחרי מותה, כשהדבר החשוב לה מכל הוא שהפנסיה שלה תועבר לסטייסי על מנת שזו תוכל להמשיך לחיות בביתן המשותף. אבל ראו זה קטע - אין בכלל שיוויון זכויות באמריקה! ואף על פי שכל שוטר או שוטרת אחרים יכולים להוריש את הפנסיה שלהם לבן/בת זוגם -לורל לא יכולה כי בת הזוג שלה היא בת ולא בן.

 

לורל, אשר שירתה רוב חייה כשוטרת רודפת חוק וצדק מבינה שאולי יש פה חוק אבל אין פה צדק ויוצאת למאבק. הסרט מחדד לאורך כל העלילה את ההתעקשות שלה שהיא לא יוצאת למאבק למען אישור נישואים חד מיניים אלא למאבק למען שיוויון. כלומר - היא לא נאבקת למען אישור ספציפי מקומי, תקדימי, היא נאבקת למען זה שהדבר הזה לא ייצטרך בכלל אישור ספציפי מקומי. שיוויון הוא ערך חסר מגדר, לא סובייקטיבי, שלא תלוי ברוב קולות; שיוויון זה מצב של צדק בסיסי שצריך להתקיים באופן אינהרנטי בכל חברה. ואכן, חוש הצדק המהותי (והאינסטנקטיבי יותר מאינטלקטואלי) של לורל הרבה יותר עמוק ועקרוני לה מאשר זהותה כלסבית, היא לא מעוניינת בפתק אישור מההורים להתחתן עם חברה שלה, היא בסך הכל מעוניינת בכך שיתייחסו אליה בדיוק כמו אל כל בן אדם אחר.


הבקשה של לורל נדחית שוב ושוב על הסף על ידי מחוקקי המחוז (הנקראים "freeholders", בתרגום מילולי - "בעלי הנכס"), אשר פוטרים את בקשתה בעורף נוקשה: "בלתי אפשרי שנאשר דבר כזה, אבל היא תהיה בתפילותינו", "פנסיה זה רק בין בני זוג נשואים אבל מי ייתן ואלוהים יברך אותה בדרכה השמיימה". גם כשאחד מחברי המועצה, צעיר ליברלי, מנסה להתנגד להחלטה, חברי המחוז אומרים לו שזאת קצת בעיה לוגיסטית, כי המסורת היא לקבל החלטות ברוב קולות וכך בקשתה של לורי נדחית על הסף שוב ושוב.

 

החלקים גדולים מסך השלם
 

החלקים גדולים מסך השלם(יח"צ)

זאת אמנם דמות אחרת אבל עם אותן התנועות בדיוק ויש לאורך הסרט דה ז'ה וו קצת מציק של- רגע, לא ראיתי את זה כבר?

קצת על המשחק - ג'וליאן מור היא כנראה שחקנית טובה, ואני אומרת את זה יותר מידיעה ופחות מהרגשה; למען האמת היא לא נוגעת לי בלב אפילו לרגע, אבל אני רואה שזה לכאורה אמור לקרות. הסרט האחרון שראיתי בכיכובה של מור היה "עדיין אליס", שם היא שיחקה אישה אשר מאבדת את זיכרונה וגם שם היא בוכה, היא נאבקת, מצבה מתדרדר, יש המון קלוז אפים על עינייה הירוקות, המימיות והכאובות. ב"לאהוב אותה" זאת אמנם דמות אחרת, אבל שעושה את אותן התנועות בדיוק וכך לאורך הסרט יש מעין דה ז'ה וו מתמשך של- רגע, לא ראיתי את זה כבר?

 

אלן פייג' לעומת זאת, כן נוגעת בלב באופן בלתי אמצעי; פייג' משחקת את סטייסי בת הזוג של לורי שלמרות שהיא כביכול אמורה להיות דמות ה"בוצ'" שביניהן - שיער קצוץ, מוסכניקית, חובבת בולדוגים - היא דווקא זו שמביאה את החום והרכות האמיתיים לאינטרקציה ולמסך. לגבי הליהוק והציוות של שתי הנשים האלה כזוג מאוהב - לוקח לעיניים כמה דקות להתרגל לראות בהן שתי נשים מאוהבות ולא אם ובת שפשוט אוהבות להתחבק, אבל באיזשהו אופן במקרה הזה החלקים גדולים מסך השלם והמשחק של כל אחת בנפרד מפצה על השילוב החורק של שתיהן יחד.

 

כאמור, הסרט צולל מטה כאשר מחלתה של לורל מתדרדרת והמחוקקים מסרבים לבקשתה אבל אז נכנס לתמונה, כמשב רוח צלול ומרענן - סטיב קארל. קארל משחק בסרט הומו יהודי אקטיביסט והופעתו הראשונה בסרט מזכירה לך פתאום ששכחת לנשום ב-40 הדקות האחרונות ושהחיים הם לא רק סרטן, מוות וחוסר צדק. וכך אנחת רווחה קולקטיבית משתררת באולם בעוד קארל מנסה לפלרטט עם השותף הקשוח של לורי וזולל דונאטס ללא הכרה.

 

תודה שבאת
 

תודה שבאת(יח"צ)

כמו לצפות בסרט על איך נשים קיבלו את זכות ההצבעה או איך האפרו אמריקנים הוכרזו סוף סוף כבני אדם, רק שלמרבה הזעזוע - אנחנו אפילו לא שם עדיין

בסופו של דבר, מה שבאמת עצוב בסרט הזה זה לא הסיפור עצמו אלא המטא סיפור; ההבנה תוך כדי צפייה עד כמה אנחנו עדיין רחוקים מצדק בסיסי ואלמנטרי. הסרט עצמו נראה כל כך ישן וכל הסוגיה נראית כה אנכרוניסטית, כמו לצפות בסרט המספר איך נשים קיבלו את זכות ההצבעה או איך האפרו-אמריקנים הוכרזו רשמית כבני אדם לכל דבר. אבל אז הסרט נגמר והכתוביות רצות, מספרות על סטייסי ולורל האמיתיות ופרטים נוספים מהמאבק שלהן ויש גם ציון עובדה קטנה - שנישואים חד מיניים הפכו לחוקיים בארה"ב ביוני 2015 כלומר - רק לפני כמה חודשים. והלב, שכל כך עסוק בהכחשות יומיומיות של כל חוסר הצדק שקיים בעולם הזה - נחרד ומתכווץ מבושה, על היותו חלק מחברה אנושית שכל כך מפגרת מאחור בזמן.

 

אז מי בעצם מחליט מיהו זוג לגיטימי? אולי אנשים שהפסיקו מזמן לאהוב זה את זו הם לא זוג לגיטימי? אולי זוגות שבוגדים הם לא זוג לגיטימי? אולי זוגיות לא מאוזנת כלכלית לא תיחשב לזוגיות לגיטימית, או זוג שלא עושה כלום אחד לשני בימי הולדת? מהי זוגיות בכלל? איך שופטים אותה ואיזה אדם בעולם רשאי לשפוט את זוגיותו של האחר? אכן שאלות חשובות, אבל המסורת יותר.


ואחרי שגמרנו להזדעזע ולהתעצב על כך שנישואים חד מיניים אושרו חוקית עוד בתקופתנו, רק לפני מספר חודשים ולא בהיסטוריה עתיקת היומין של המין אנושי, זה הרגע להיזכר שבישראל זה אפילו לא שם בכלל. זה עדיין לא חוקי להתחתן עם מי שזה יהיה שאתה אוהב, אכן דמוקרטיה זוהרת בין מדינות איסלאם כושלות, וילת בוטיק בג'ונגל של בערות. וזה מחזיר אותי למה שהבטחתי בהתחלה - לעוול הסמלי שבתרגום שמו של הסרט מ-"freeheld" ל-"לאהוב אותה"; משמעות שמו המקורי של הסרט הוא -הזכות לבעלות, לא 'לאהוב אותה', כלומר: זהו לא סרט על נשיקות ורודות בין שתי בנות חמודות - אלא סרט שהשורה התחתונה שלו היא הזכות הבסיסית של אדם לבעלות על עצמו. אבל, כמובן שזה לא עבר את הצנזורה בישראל וכך נותרנו עם שם של סרט שמבטא בדיוק את מה שהסרט מנסה לטעון נגדו - שזה לא משנה שאת לסבית ואוהבת אישה, זה משנה שאת בן אדם ויש לך את הזכות הבסיסית והבלתי ניתנת לערעור או הצבעה - לחיות את חייך כרצונך.

 

"לאהוב אותה"  - 3 כוכבים.

 

מי מחליט מהו זוג לגיטימי? אולי אנשים שהפסיקו מזמן לאהוב זה את זו הם לא זוג לגיטימי ומהם צריך לשלול את הזכויות?