אדם, פייסבוק

אדם חוזר בשיר שיגרום לכם לבכות

נופר סלמאן מרגשת, עילי בוטנר ומשי קלינשטיין מפספסים, אתי ביטון חוזרת לעצמה, אדם מקדיש שיר לאחותו ומרסדס בנד משיקים אלבום חדש. חדשות מוזיקה ישראלית

בלי דאוויים, בלי מניירות מיותרות ובלי שום פוזה אלא בשקט וברוגע שחררה נופר סלמאן את שירה החדש- "בום בלב", בלדה שקטה ונוגעת אותה יצרה יחד עם רובי פאייר.

לאחר שירה הקודם, "לב חלש מדי", סלמאן הפעם נשארת בעניינים של הלב ומציגה שיר פרידה, מלנכוליה, ייסורים מאהבה שהייתה ואיננה, געגוע וגם ציור אספקלרי של המציאות הצעירה העכשווית.

בקולה הנקי, הצלול והמדויק היא מצליחה להעביר  היטב את הרגש בפזמון הקליט והפופי התפור למידותיה, לרגש ולא ליפול לקיטשיות או בכיינות יתר. שיר מצוין שמשרת את קולה, כשם שקולה משרת את השיר. בום בלב.

לאחר ששירו הראשון ("סוף העונה") הוקלט על ידי אמה הנודעת, עכשיו החליט עילי בוטנר לשתף פעולה לראשונה עם משי קלינשטיין בשיר חדש- "אוטובוס אחרון לחיפה", שמאחוריו לא מעט ציפיות לאחר הצלחת "הכי קרוב אלייך", שיתוף הפעולה הקודם שלו עם אביב אלוש שחרך את הרדיו.

האמת שדי התאכזבתי. קלינשטיין שרה מצוין ותיאטרלי, ניחנה בקול מעולה, אבל בבתים היא נשמעת די סגורה, פחות חופשייה ופחות אנרגטית, מה שגרם לשיר להישמע די משעמם ומקרטע. פתאום, בפזמון, היא מתחילה להתרומם ולתת את כולה ובנוכחות מצליחה לכבוש ולסחוף. בכך, הופכת את השיר ליותר מעניין. רק חבל שזה לא מההתחלה, בכך מפספס השיר מעט את המומנטום שלו ולדעתי די מתפספס.

אחרי זמן לא מועט מאז הוציאה שירים חדשים כשהקודמים כמו "היפסטר" ו"סגאפו" שבאופן אישי, נשמעו לי די טכניים, שבלוניים ודי טראשיים, אתי ביטון חוזרת להוכיח את היותה ווקאליסטית נהדרת וזה קורה בשירה החדש "לא מה שחלמנו", המציג אותה כווקאליסטית נהדרת, כיותר מגובשת ובעלת בטחון עצמי וככזו שלא מתפשרת על איכות או על מה שיוצא לה מהפה.

"לא מה שחלמנו" הוא בלדת פופ כשקולה המסלסל של ביטון מצליח למצוא בו מקום טבעי, זורם ובעיקר כן ואמיתי. כן ירבו.

8 שנים מאז אלבומה האחרון ("זהות"), להקת "מרסדס בנד" משחררת אלבום רביעי, אקטואלי, חברתי ואופייני לוייב הלהקה– "מה זה הדבר הזה" המונה אחד עשר שירים שמתארים את המציאות היומיומית, הטובה והפחות טובה, בה אנו שרויים, בה אנו שורדים ובה אנו נושמים.

השירים, הנעים בקו הרוק-פופ-פולק-בלוז  עם השפעות פסיכודליות ואפילו נגיעות סרף קלות, מגבירים את התיאבון של המאזין לגמוע עוד ועוד מקולו של הסולן גל תורן ובכלל מהמוזיקה חסרת הפשרות ומלאת העושר של הלהקה שנשמעת רלוונטית מתמיד ומסקרנת עוד יותר מבעבר.

בין השירים שתפסו את אוזני: "דאווינים", "מדים", "אמא", "תחזיקי מעמד" ו"שבה הביתה".

אני אוהב את היוצר והזמר עומר נצר. הוא מהבלוזיסטים המצוינים ששמעתי. מסוג מוזיקאי האינדי שלא נכנעים לתכתיבים טרנדיים עכשווים אלא הולכים עם הרגש והאמת עד הסוף, באש ובמים, בטוב וברע, גם אם זה בסכנה מתמדת להיות הרחק מהמיינסטרים ומעין הציבור הנרחב.

במקרה של נצר, הוא פוסע בבטחה ובאיטיות ללב הקהל, צובר בכל פעם עוד אנשים שמתמכרים לשיריו (ככותב שורות אלה) ומביא את הכישרון המלודי שלו לשיאו בכל שיר ושיר. כך גם בשירו החדש Whiskey מתוך אלבום חדש שבדרך.

השיר הקליט מזכיר את ימי הזוהר של הקאנטרי האמריקאי, רק שקולו של נצר נשמע כזמר סול עוצמתי מודל ארה"ב. אילו לא הייתי מכירו, לא הייתי מאמין שמדובר ביוצר וזמר ישראלי. השיר החדש, בו מצהיר נצר על מידת אהבתו לבחירת ליבו כמידת אהבתו לוויסקי האהוב עליו. כמה רומנטי, ככה קולע למטרה.

בקול חנוק ומצמרר, בכנות והגשה מדויקת, הזמר אדם שר לזכר אחותו היחידה אילנה ז"ל, שהלכה לעולמה בשנה שעברה, את "שר לך

 מולד 2" בה חוזר לימי נעוריהם בבית ההורים, כואב את אובדנה וחש את נוכחותה בתוכו כפי שזה בולט מהאזנה חוזרת ונשנית לשיר.

השיר שכתבו רפי קריספין וענבל ליבר והלחין ועיבד קריספין מציג את אדם 019 כזמר נשמה מרגש, כזה שעדיין קולו הוא כוחו והאנושיות והרגישות הן חלק אינטגרלי ממנו ומישותו. כולי ציפייה לשירים הבאים.