אריק איינשטיין , צילום מסך- ערוץ עשר

זוהי הרפתקת חיינו: השירים של אריק איינשטיין

המנגינה של הילדות, השיר שליווה את הדרך למגרש והאהבה ממבט ראשון. כותבי נענע10 מצדיעים לאריק איינשטיין ובוחרים את השירים האהובים עליהם ביותר שלו

  • פורסם ב:
  • 24/11/2018 07:29
  • |

שיר של אחרי מלחמה

לא אהבתי את השיר הזה לפני המלחמה ב-2006. משהו במילים תמיד הרחיק אותי ממנו. שוב הקלישאות על טובי בנינו היפים ששבים מהקרב ושוב הקלישאה על האהובה שמחכה לך. אבל אחרי המלחמה הוא פתאום נשמע אחרת. מבעד לקלישאות והלחן המרגש היה בו משהו שפתאום העביר את תחושת העייפות והתשישות ממעגל המלחמות שכולנו גדלנו בתוכו. תחושה ששלטה בקרבי במהלך המלחמה בלבנון והתחושה שנותרה חקוקה בי יותר מכל מאז.

שנאתי מלחמות אחרי המלחמה ההיא ואני עדיין שונא. אחת המחשבות המטרידות ביותר מאז הייתה שאולי אנחנו לא עייפים מספיק ממלחמות, שאולי עדיין לא נמאס לנו ללכת במעגלים. כששמעתי את איינשטיין הרגשתי שהוא איתי בתחושה. שיחד עם הקלישאות אולי גם קצת נמאס לו לכתוב שירים שבאים תמיד אחרי מלחמה ושמסתפקים רק בלהזכיר תקווה. הרגשתי שאולי ריטואל המלחמה מעייף גם אותו, שאני לא לבד בזה. שמישהו שר את זה קודם.

תמיר הוד

שיר השיירה

סבא בלפור אהב מוזיקה יוונית. הוא אהב לשבת מול הפסנתר ולנגן, אהב לשוט ליוון, להביא מזכרות מיוון, כל דבר שקשור ליוון, המדינה בה נולד. סבא בלפור הלך לעולמו ביום בו השתחררתי מהצבא, והשאיר אחריו, כמו כל אחד שמת, רק זכרונות. איינשטיין לא היה יווני, אבל כשהייתי צריך להדגים לילדה מוזיקה יוונית מהי, שמתי לה את שיר השיירה. מלים של עלי מוהר, עוד ענק שעושה כיום רסיטל עם מלאכים, ולחן עממי יווני, ואתה מדמיין את את עצמך בטברנה עם אוזו וצלחות נשברות מסביב והמון שמחת חיים, גם כשלא היית מעולם באחת כזו.


מעל לכל, יש לשיר המדהים הזה כוח מופלא. יש בו המשכיות, תנופה, קצב מסחרר, שמחה, קריאה כמעט נאיבית להסתכל קדימה בכל מחיר. אבל כמה כבר אפשר להסתכל קדימה? חייבים, לא? "מסביב יהום הסער, רב הקושי והצער, אבל יש על מה לשמוח, יש עוד אומץ, יש עוד כוח".

ערן סורוקה

הימים הארוכים העצובים

אריק היה זמר ששר שירים מינוריים על רגשות ותחושות אישיות, ולא רק שלו. של כולנו. אני זוכרת את אחד התקליטים שאמא שלי הייתה אוהבת לשמוע "מזל גדי" ובתוכו את שיר מספר 2. היא לא אהבה את הסתיו והייתה משמיעה את התקליט הזה בפטיפון הישן, כאשר הקיץ היה מסתיים, החושך יורד מוקדם ועלי שלכת מתפזרים סביב. משום מה, השיר העצוב הזה הצליח דווקא לעלות את מצב הרוח ולגרום לה להבין שהחורף לא כזה נורא. 
לפני כמה חודשים היא בקשה ממני לחפש את הקליפ ביו טיוב ואכן מצאתי לה אותו. בסרטון שצולם בשנות השישים בכיכר רבין, שלפני הרצח ובשפת הים שלפני המגדלים הגבוהים, כאשר הכל היה תמים כביכול, רואים את אריק איינשטיין יד ביד עם ציפי לוין היפה. אי אפשר שלא למחות דמעה ולהתגעגע לפעם. אני שמחה שיצא לי לטעום קצת מהפנתיאון הגדול שלו ומבטיחה שגם הילדים שלי בני השבע וחצי ידעו מלבד מי הם יהלי ויפתח מ"החממה", גם מי היה אריק איינשטיין.

חנית נוה

שבת בבוקר

מילדות הוא ליווה אותי - השיר הזה, אריק איינשטיין. חונכתי להאזין לתקליטים שלו, למילים הנכונות, הצחות, החודרות. לעברית שלו. לאיכות וצניעות. התחברתי לכל השירים שלו, אבל לזה במיוחד - לשבת בבוקר. מילדות הוא הולך איתי לכל מקום ואני נתתי לו מקום והתבגרתי איתו. ממבט נמוך קומה אל עבר ההורים שעסוקים בשקט שלהם בשבת בבוקר - אמא שותה המון קפה ואבא קורא המון עיתון, ואני - בעיקר מפריעה לשקט הזה של הבוקר וחולמת על שיט בסירה בפארק הירקון. ככה גדלתי, בית ממוצע. וזה מה שעושים בבית ישראלי ממוצע בשבת בבוקר. וכמו רוב הילדים, נשבעתי שלא אהיה דומה להורים שלי. שלא אשתה המון קפה ושבן זוגי לא יקרא המון עיתון. שהבית שאני אבנה יראה אחרת בשבת בבוקר.

עכשיו, כשאני כבר אמא, זה מה שקורה - שבת בבוקר (בין אם הוא יום יפה או לא), אני שותה המון קפה, בן זוגי קורא המון עיתון והבנות שלי חולמות על שיט בסירה בפארק הירקון. ממש לפני כמה שבועות עשינו את זה. אחרי אינסוף תחינות וניג'וסים מצד הקטנות. היה נפלא. כמו ששבת בבוקר צריך להיות. וכשאני חושבת על אריק איינשטיין, על הפרידה הכואבת מאיש מוכשר ויקר, אני פתאום מבינה. באהבה ובהערכה האמיתית שלנו לאנשים מהסוג הזה, אנחנו מאוד דומים להורים שלנו, ואולי שטוב כך.

ליטל רוזנשטיין

סוס עץ

טקס פרסי אופיר 2013, קרולינה עולה חרש לבמה. מחזיקה את המיקרופון בעדינות אין קץ, כמעט מלטפת, כשמאחוריה עולה אנסמבל שקופיות ומציג פנורמה של אנשי הקולנוע הישראלים שהלכו לעולמם השנה. קרולינה, כוח ורכות, שרה להם את "סוס עץ". מעניין אם השנה היא תשיר אותו שוב אך הפעם כשתמונתו של אריק איינשטיין, המבצע המקורי שלו, תרצד מאחוריה. הרי גם הוא היה קולנוען.


במקור, השיר נכתב על דמותו של הקולנוען הפיקטיבי "עמינדב סוסעץ" מתוך הסרט "סוסעץ" של יקי יושע שמחפש את משמעות חייו אי שם ב-1978, אריק איינשטיין שר אותו בתור שיר הנושא של הסרט. כיום, מעטים עוד יודעים שזה פשרו האמיתי. ואולי דווקא בגלל שמשמעותו של השיר נותקה ממקורה שנשכח על ידי הדור הצעיר הוא זוכה לרלוונטיות מחודשת, לפחות בעיני.  "סוס עץ" אומר לנו כי החיפוש עצמו, החידה, היא החומר ממנו הסרטים הגדולים עשויים באמת. לנו לא נותר לנו אלא ללכת איתם עד הקצה. לעשות קולנוע, להיות או לחדול.

עמית רפאל סטמפלר

אהבה ממבט ראשון

העוצמה של המילים הנאיביות והחמות תמיד עושה לי נעים בבטן, איש לא יכול להגיש את השיר הזה בפשטות עוצמתית כל כך. משהו בעומק הקול של אריק איינשטיין מלטף אותי, מחזיר אותי לאהבה שהייתה לי. היום בדרך לעבודה שמעתי אותו ברדיו, חייכתי והדמעות חנקו את גרוני. ככה זה בשירים של אריק איינשטיין, אתה מרגיש כאילו סבא מחבק אותך.

אתי זילברמן- נעון

קילפתי תפוז

יש אנשים שמאד אוהבים ללכת להופעות. אני לא אחת מהאנשים האלה ועדיין, כל פעם שאני רואה את שלום חנוך ואריק איינשטיין בקטע וידאו נוסטלגי, הלב שלי נחמץ על הופעה שהייתי מוכנה לשלם על כרטיס שלה הון ולעמוד בשבילה בצפיפות בפארק הירקון.  את השנים הראשונות שלי העברתי ליד הפטיפון שניגן את "בארץ סין גר צ'אן סולין" אבל גם את קרול קינג ואריק איינשטיין.


כשקצת גדלתי, התקופה הייתה תקופה של קלטות וידאו וערוצים חדשים בטלוויזיה ואני העברתי את שעות אחר הצהריים שלי בצפייה ב"כמו גדולים" ו"כבלים" ולא הפסקתי לשיר את "קילפתי תפוז" עם ריקוד קטן שמדגים קילוף תפוז דמיוני והפתעה דמיונית מחבר דמיוני שנמצא בתוכו. היום כל ילד יכול לראות את גיבור ילדותו בהופעה, אם בפסטיגל של חנוכה או בהופעות נודדות ברחבי הארץ, את השיר "קילפתי תפוז", לעומת זאת, יכולתי לשמוע רק אם הרצתי את הקלטת שוב ושוב. אני מניחה שגם אם איינשטיין היה עולה להופעה אחת אחרונה אחרי שנים, את "קילפתי תפוז" היה משאיר מחוץ לרפרטואר. יש לו כל כך הרבה שירים גדולים, חשובים, שמנצנצים באופן קבוע בכל אירוע פרטי וציבורי, אבל בשבילי, "קילפתי תפוז" הוא אחד השירים החשובים שלנצח יזכירו לי רגעי ילדות שמחים.

לירון משה

יש בי אהבה

קשה לבחור רק שיר אחד מפני שהשירים שלו ליוו אותי בתחנות רבות בחיי. יש את השיר מהילדות וההוא מהצבא, השיר שתמיד חשבתי שיתנגן בחתונה שלי וזה ששלח לי בחור שאהבתי פעם. מעל כולם מרחף "יש בי אהבה" שנשאר רלוונטי ונכון לכל תקופה. הוא מכיל תמהיל מושלם של אופטימיות ופסימיות. כולם מפחדים מאסונות, מהתחתית, מהמוות. אריק, בקול הבריטון הבלתי נשכח שלו, מצליח להרגיע בכל פעם מחדש ולהגיד שבסוף הכל מסתדר כי יש אהבה והיא תנצח. זאת אמירה כל כך נאיבית, ילדותית כמעט, ואיכשהו אני משתכנעת בכל פעם מחדש.

מיטל קויפמן

אמרו לו

השיר הזה, שמתאר את אריק איינשטיין כילד, מביא בדיוק מושלם את תמצית חיי. קשה לבחור רק שיר אחד ובכל זאת, התיאור הכואב של האוהד האומלל, שממשיך ללכת כמו עיוור אחרי הקבוצה שלו תמיד שובר לי את הלב. הכרתי את השיר בתור ילדה, אחר כך נערה, היום כבר אישה, ממש כמו שאריק אומר, ועד היום אני עם הדגל ועם הצבע הלא נכון. הבית השני נפתח במשפט "גם כשהלך לכדורגל הוא לא חיפש לו רק ניצחון", וזה תיאור מדויק של ההוויה כאוהד הפועל. לא באנו להנות. כל העולם כולו שונא אותנו, ורק אריק אהב. זה אומר משהו על הפועל תל אביב. על הקהל שלה. על האהבה הזו שאין שניה לה.

מור קומפני

סע לאט

"סע לאט" תפס אותי בצמתים רבים בחיים, וזה חלק מהקסם שהביא איתו. מילים פשוטות, נוגעות, מתחברות, כמעט ויכולתי ממש לדמיין את הנסיעה הזו שאריק שר עליה. הסובארו הישנה שלי, קופסת הפח הכחולה שלי, שקרטעה בין הנגב לצפון, בלילות גשומים של אחרי משחקי כדורגל, "ואני חושב הפועל שוב הפסידה, ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב", וזו הקבוצה שלי, והאוהדים הם אני וזה הלב שלי שגם אני אוכל אותו. השכיבה במארבים בצבא כל כך רחוק מהבית בלילות חורף גשומים וסוערים, "ואני חושב כמה חם בבית, ואיזה מסכנים החיילים ששוכבים עכשיו בבוץ", וזה הבית שלי שאני חושב עליו, והחיילים הם אני וזה אני ששוכב עמוק בבוץ.


האהבה הראשונה והפרדה ממנה, כשאני נזכר בה שוב פעם, בלילה הגשום ההוא, "ואני חושב, אני חושב עלייך, ואיך שאת יודעת לפנק אני אוהב אותך", וזו ההיא שחשבתי עליה, וזו ההיא שידעה לפנק וזו ההיא שאני אהבתי.
והחלפון של הגשש, החדשות שפתאום התחילו, הנסיעה לאילת והביטלס בקולי קולות. והנסיעה הזו לאט, לתוך הלילות הגשומים, כשלא רואים ממטר. המכונית התחלפה וזו כבר לא אותה סובארו חבוטה. הרדיו טייפ כבר עלה לבוידעם ואת הקלטת החליף הדיסק. אבל זו אותה נסיעה, אותם זיכרונות ואותו שיר אחד שנגע, נוגע וייגע בכל לילה גשום.

יריב צור שור