שרית חדד, יחצ

שרית חדד מציגה: האח המשעמם של "היא רק רוצה לרקוד"

שרית חדד בשיר הגרוע ביותר שלה, דודו טסה נוגע ופוגע, נרקיס מסקרנת וקובי אפללו חוזר עם שיר חדש. סיכום מוזיקה ישראלית

"לי ולה הייתה תקופה כזאת של בור, הייתה יוצאת לרקוד, שוכחת איך לחזור..", כך פותח דודו טסה את שירו החדש "נעמוד בזה", שהלחין למילים שלו ושל עלמה זהר, ובו ממשיך להתכתב, בדרכו הייחודית, עם המיזוג בין מזרח למערב כהמשך ישיר ל"פריד", שירו הקודם, כשהוא מסלסל עצמו לדעת עם רומנטיקה מלנכולית שתפורה היטב לקולו ומידותיו המוזיקליות.

הבית הקליט והפזמון שכובשים את הלב למן השנייה הראשונה, יכלו בקלות ליפול לנישה של עוד שיר שיברון לב אבל לא, טסה מצליח כבכל שיר להביא את עצמו בצורה כזו טוטאלית שלא מותירה שום מקום לחזרתיות מיותרת ולשגרה. את הקלישאה הזו הוא מנפץ גם פה.

לאכזבה הגדולה שחוויתי השבוע הייתה אחראית לא אחרת מאשר שרית חדד ששירה החדש "אמאל'ה ואבאל'ה" שכתב והלחין אופיר כהן, ויכול בהחלט לזכות בתואר "השיר הכי גרוע של שרית חדד EVER": גם לחן לא מקורי (בניגוד למה שחדד טוענת בשיר – "הבאנו קצב חדשני") שנשמע כמו האח הלא רצוי של "היא רק רוצה לרקוד" של עומר אדם ומשה פרץ.

השיר כולל טקסט משעמם שכולל חריזה מאולצת יתר על המידה ("לא חשוב בכלל הגיל, העיקר זה התרגיל"), לחן מונוטוני ומייגע וביצוע די צורם של חדד. לא ברור לי איך זמרת עם רזומה כזה עשיר מפילה עצמה לתהום עם בחירה גרועה של שיר.

לאחר "בוא נדבר אמת", אלבום הבכורה המצליח והמוערך שלה, היוצרת והזמרת נרקיס ממשיכה לסקרן ולהביא משב רוח חדש ומרענן ועושה זאת הפעם עם "ממה אתה בורח", שיר ראשון לקראת אלבום שני שבדרך, בו לוקחת אותנו בקצב הרוק אל שיר עמוק ורווי מוסר השכל המוגש בפשטות ובצ'ארם האופייניים לה.

בשיר היא מגוללת סיפור חייו של זמר מפורסם שחי בעולם שקרי ואינטרסנטי ומנסה לעודד אותו להשקיע מאמץ בדברים הקטנים והחשובים מבעד לאורות הזרקורים. שיר שאינו רק מרגש, אלא מוכיח איזו יוצרת חשובה היא נרקיס.

שלוש שנים אחרי "מראות", אלבומו הסולו הרביעי שלו, חובק קובי אפללו סנונית חדשה ועטופה ברוך האופייני לו – "צונח למעלה" שכתב והלחין להפקה מוזיקלית של יוסי מור. השיר, שילוב בין בלוז, רוק רך ומוזיקה אתנית, טבוע היטב במידותיו הווקאליות הידועות של אפללו שנשמע במיטבו ומצליח לגעת בלב.

אפללו יודע מה הקהל שלו אוהב לשמוע ויודע לספק לו זאת היטב. הוא יוצר למאזין הזדהות איתו ומפיח בשירתו תקווה חדשה ונוסך בו, כתמיד, אופטימיות ומתיקות שמרגישים באופן טבעי גם אם לא ניתן לתאר זאת במילים.

רגע אחרי ששודר פרקה האחרון של עונתה השלישית של "היחידה", מושיק עפיה מחזיר עטרה ליושנה וחוזר לשיר מלנכוליה (שלא לומר דכאון) בבלדה חדשה ומרגשת – "בתים של אמונים" שכתב והלחין אושר כהן והפיק מוזיקלית תמיר צור.

השיר מזכיר את עפיה של הניינטיז עם טוויסט עכשווי והוא ממצה בו את איכויותיו כווקאליסט נהדר, כבוגר וכרציני, הרבה מעבר לתדמית שאימץ לעצמו ב"היחידה". שימשיך כך.