אביב אלוש ודניאל גל ב"כיפה אדומה", ערן ב.י

כיפה אדומה: האם אביב אלוש הוא זאב או צייד?

סרטו החדש של ארנון צדוק, "כיפה אדומה" מפגיש בין אביב אלוש לדניאל גל, בעיבוד מחודש ואפל במיוחד למעשיית הילדים. ביקורת סרט

פתיח

פעם אחת, לפני הרבה שנים, בארץ רחוקה-רחוקה, היו הורים מנסים להרדים את ילדיהם באמצעות סיפורים של האחים גרים. האגדה מספרת שהילדים הרכים היו מתעוררים באמצע הלילה בצרחות ומתלוננים שיש להם זאב מתחת למיטה, בעוד ההורים היו בטוחים שהקריאו סיפור תמים עם סוף טוב ופרשו לצפייה ב"סיבה למסיבה". היום, בעידן הדיגיטלי רווי השיימינג, הסכינים ועריפות הראשים, לאגדות האחים גרים נדרש מאמץ נוסף על-מנת לשכנע את הזאטוטים כי זאבים ביער הם תמצית כל הרוע בעולם. מפני שכשחושבים על זה, הזאבים נמצאים מסביבנו ללא הרף, אפילו בכל אחד מאיתנו. סרטו החדש של ארנון צדוק, "כיפה אדומה", יעורר בכם את אותה תחושה מצמררת שקיימת כל הזמן מתחת לפני השטח: הרוע קיים, והוא בלתי צפוי.

רוסית

הסרט "כיפה אדומה", שעולה השבוע לאקרנים, התעכב בשנתיים ביציאתו לאור. לא קל לעשות סרט בישראל, תשאלו את הבמאי ארנון צדוק והתסריטאי ערן ב.י, שחוו מעבר לקשיים התקציביים גם אזעקות בזמן הצילומים בעת מבצע "עמוד ענן". מאז הספיק השחקן הראשי בסרט, אביב אלוש, לככב בסדרה "להיות איתה" ובעונה השנייה של "תא גורדין", שם גם התנסה במשחק ברוסית. ומי שהתרשם אז מהרוסית שבפיו, יתרשם עוד יותר מרצף המשפטים ברוסית אותם הוא פולט ב"כיפה אדומה", בתפקיד זאב אבוטבול, עבריין הנשלח לחסל מאפיונר רוסי ונעזר בקטיה (דניאל גל), נערה רוסיה בת 16, המשמשת כפיתיון. כיפה אדומה, אם תרצו, ככפל משמעות בין הז'רגון של עולם הפשע המתייחס לאמבוש ובין האגדה ההיא של האחים גרים.

 כיפה אדומה
 

כיפה אדומה ( ערן ב.י)

 

כיפה אדומה

כמו האחים גרים, גם האחים אדרי עם דורון ערן ובנו עמית ערן (שהפיק גם את "אם וכאשר", סרטו הקודם של ערן ב.י), יצרו עולם אפל ורווי יצרים בו הגבולות מטושטשים בין הטוב והבטוח ובין הפראי והאכזרי, בין לוקיישנים כלל-ישראליים לבין סטים מעוצבים כבחלום או סיפור אגדה. והאגדה ההיא, האלמותית, על כיפה אדומה, שבה ועולה שוב ושוב. סיפור הילדים ההוא כבר סיפק השראה ללא מעט סיפורים אחרים אשר הפגישו בין טוב ורע, חלקם באופן המטשטש את הגבולות ביניהם, דוגמת "מי מפחד מהזאב הרע" של נבות פפושדו ואהרון קשלס, אשר הסתפקו ברמיזה לסיפור כיפה אדומה. בסרט "כיפה אדומה", כפי שנרמז משמו, המוטיב החוזר משמש לאדפטציה ופרשנות מחודשת על סיפור הילדים. החל מהדמויות - קטיה ככיפה אדומה, אבוטבול כצייד, המאפיונר הרוסי כזאב הרע וגם הסבתא חסרת המזל - דרך השאלה "למה יש לך שפתיים כאלה?" ועד למלבושים של קטיה בדרכה למשימה המסוכנת. והמשימה מתבררת כמסוכנת שבעתיים עבור קטיה, אשר נופלת גם ברשתו של אבוטבול, לפחות בכל מה שקשור לענייני הלב.

 דניאל גל בסרט "כיפה אדומה"
 

דניאל גל בסרט "כיפה אדומה" ( ערן ב.י)

 

קסמן של אגדות

דמותה של קטיה חצויה כאן בין בחורה לוחמת וקשוחה אשר לא נרתעת מסכנה ומכאב (ומזכירה במעט את אומה תורמן, בדרכה האפית לנקמה ב"קיל ביל" של טרנטינו) ובין נערה שברירית אשר כמעט נופלת לתהום הסמים והזנות ונמשית ברגע האחרון על-ידי אבוטבול. זוהי כיפה אדומה קצת כמו בפרשנות של ברונו בטלהיים אותה הציג בספרו "קסמן של אגדות", אשר נמשכת לזאב שיפתה אותה ויחסל את סבתה אשר מהווה מכשול. אם נשים לרגע את הפרשנויות הפסיכולוגיות בצד, העלילה המרכזית מותירה אותנו ב"כיפה אדומה" עם ההבנה שהרוע מתעתע, ומה שרצינו הוא לא בהכרח מה שנקבל או מה שחשבנו שרצינו או שנקבל. מובן? תלוי איך מסתכלים על זה.

טריילר

מבע קולנועי

את המסע בין דירת המהגרים, מועדוני הלילה והבקתה שביער, מלווה המוזיקה של ישראל ברייט. על אף שברייט מצטיין במוזיקה המכשפת לסרט, ניכר כי עריכה קצובה יותר הייתה עושה חסד עם הסרט, בעיקר במספר סצנות בהן השוטים מתארכים בליווי צלילי המוזיקה. לא, אין מדובר בסרט פעולה, ואפילו מנות המתח צנועות. הסגנון העיקרי מוקדש לדרמה בה ניתן מקום של כבוד ליחסים הנרקמים בין קטיה לאבוטבול, ולקונפליקטים הפנימיים בין קטיה לעצמה ובין אבוטבול לעצמו. ועל אף שסצנות מאפיה ואקדחים שלופים לקוחות ממחוזות הוליוודיים, הסרט נוטה לאווירה אירופאית יותר, בוודאי כאשר לצד צילומים אמנותיים ביחסי אור וצל הדמויות מדברות ברוסית והרב-תרבותיות לא נגררת לזהות כללית, אלא מפוצלת לעדות, אזורים ולאפיוני דמות ספציפיים. זאת, לצד סטריאוטיפים הומוריסטיים (וודקה על הבוקר, מישהו?) ושוויון ייצוגי (מאפיה מרוקאית, לצד המאפיה הרוסית, ולא סתם מאפיה עם מזרחיים). ולצד ייצוג תרבותי, גם הייצוג מגדרי תופס כיוון במה שנדמה כהעצמה נשית בהובלתה של קטיה. אך למרות עצמאותה ונחישותה של גיבורת הסרט, עדיין השחקנית דניאל גל נדרשת להתפשט. כמו בסרטו הקודם של צדוק, "ניקה" (שוב, בהפקת דורון ערן), הסרט "כיפה אדומה" דורש מהשחקנים להתפשט. בהתייחס ל"כיפה אדומה", מדובר בעירום אמנותי הנדרש על-פי הסיפור, כאשר קטיה הופכת מילדה קטנה ולכודה לבחורה פתיינית נכבשת-כובשת שלומדת כיצד להשתמש בנשיותה כבנשק ומשיגה את מה שהיא רוצה, ולא שום דבר מעבר לכך, גם כאשר היא נופלת בפח בין זאבים לציידים.

אפילוג

זה לא סיפור סינדרלה, על אף שלעתים הוא נדמה ככזה, וגם לא היפהפייה הנרדמת. זהו עיבוד בין זמננו למעשיית הילדים "כיפה אדומה", שמראה כי הכל יכול לקרות למי שמשוטט לבדו ביער, השורץ מתחזים ורמאים ואנשים רעים. ובחורה צעירה ויתומה יכולה להישאב אל תוך היער, אבל היער גם יכול להוציא אותה משם חזקה יותר ולמודת קושי. ומשום כך, מוסר ההשכל שהסרט מלמד אותנו ככל הנראה לא יסופר לילדים רכים רגע לפני שהם פורשים לישון, אבל ילווה אותם בהמשך חייהם בארץ הזאת גם לאחר שההורים ייצאו מחדרם ויעברו לסלון לצפות במהדורת החדשות.