סמוך על סול, יח"צ

"סמוך על סול": יש על מי לסמוך

העונה השנייה של "סמוך על סול" חוזרת אל המאפיינים המזוהים עם העונה הראשונה ועם "שובר שורות". וזה עובד היטב. ביקורת

אשר תסתיים העונה השנייה של "סמוך על סול", אשר שודרה כאן אמש (שבת) בהוט, יס וסלקום TV במקביל לשידור בארה"ב, תתחיל העונה השישית של "משחקי הכס". בינתיים צריכים לעדכן את בית סטארק שהעונה הסתיימה. החורף, כלומר, הוא לא מגיע, זה האביב שעושה קאמבק. משהו באוויר מבשר את זה, ואלה לא רק הימים החמים שהשתלטו השנה על פברואר. האווירה הקייצית של אומהה מעבירה שוב את אותן צמרמורות עונג ידועות שזכרנו מהעונה הראשונה של "סמוך על סול" ומהסדרה הקודמת של וינס גילגן, "שובר שורות", כי הנה אנחנו שוב שותים טקילה עם סול גודמן ועומדים באומץ מול סוחר סמים מקסיקני. ומהנקודה שבה הפסקנו בסיום העונה הקודמת, אנחנו ממשיכים עם אותן הדמויות וחוזרים אל הימים בהם וולטר ווייט עוד עמד מול כיתה של תלמידים לפיזיקה ועורך הדין סול גודמן היה רק ג'יימס מקגיל.

 סמוך על סול
 

מציאות מגוחכת רצופת סכנות ( AMC)

 

וינס גילגן ומארק גולד שבו לעקוב אחר דמותו של עו"ד מקגיל (בגילומו הנהדר של בוב אודנקירק) בשבוע בו אהוד אולמרט נכנס לכלא. מקגיל עוד לא יודע לאיזה מימדים של שחיתות וסיאוב הוא מסוגל להגיע, אבל אנחנו יודעים, ומה שאנחנו עוד יודעים זה למה התכונות האלו מסוגלות להוביל. היתרון הזה של הצופים, בהם הם כמעט תמיד שלב אחד מעל הדמות, אמור לכאורה להפחית מהמתח של העלילה אולם דווקא עושה את הפעולה ההפוכה ומייצר רגעים מותחים גם בסיטואציות בהן הגיבורים אינם מודעים לסכנה. כך, למשל, כאשר מקגיל ועו"ד קים מרמים מישהו במסעדה, וכשסוחר הסמים מעורר הרחמים דניאל וורמורט עומד לבצע עיסקת סמים ללא שומר הראש שלו, מייק, התפנית הבלתי צפויה אורבת בפינה לקורבן התורן. נוסיף לכך את הפסקול והמוזיקה ואת זוויות הצילום אשר כמו נלקחו מתוך מערבון, ונקבל מותחן שלא מתכוון להיות מותחן.

 סמוך על סול
 

טיפוס ילדותי ( יח"צ)

 

אשר תסתיים העונה השנייה של "סמוך על סול", אשר שודרה כאן אמש (שבת) בהוט, יס וסלקום TV במקביל לשידור בארה"ב, תתחיל העונה השישית של "משחקי הכס". בינתיים צריכים לעדכן את בית סטארק שהעונה הסתיימה. החורף, כלומר, הוא לא מגיע, זה האביב שעושה קאמבק. משהו באוויר מבשר את זה, ואלה לא רק הימים החמים שהשתלטו השנה על פברואר. האווירה הקייצית של אומהה מעבירה שוב את אותן צמרמורות עונג ידועות שזכרנו מהעונה הראשונה של "סמוך על סול" ומהסדרה הקודמת של וינס גילגן, "שובר שורות", כי הנה אנחנו שוב שותים טקילה עם סול גודמן ועומדים באומץ מול סוחר סמים מקסיקני. ומהנקודה שבה הפסקנו בסיום העונה הקודמת, אנחנו ממשיכים עם אותן הדמויות וחוזרים אל הימים בהם וולטר ווייט עוד עמד מול כיתה של תלמידים לפיזיקה ועורך הדין סול גודמן היה רק ג'יימס מקגיל.

וינס גילגן ומארק גולד שבו לעקוב אחר דמותו של עו"ד מקגיל (בגילומו הנהדר של בוב אודנקירק) בשבוע בו אהוד אולמרט נכנס לכלא. מקגיל עוד לא יודע לאיזה מימדים של שחיתות וסיאוב הוא מסוגל להגיע, אבל אנחנו יודעים, ומה שאנחנו עוד יודעים זה למה התכונות האלו מסוגלות להוביל. היתרון הזה של הצופים, בהם הם כמעט תמיד שלב אחד מעל הדמות, אמור לכאורה להפחית מהמתח של העלילה אולם דווקא עושה את הפעולה ההפוכה ומייצר רגעים מותחים גם בסיטואציות בהן הגיבורים אינם מודעים לסכנה. כך, למשל, כאשר מקגיל ועו"ד קים מרמים מישהו במסעדה, וכשסוחר הסמים מעורר הרחמים דניאל וורמורט עומד לבצע עיסקת סמים ללא שומר הראש שלו, מייק, התפנית הבלתי צפויה אורבת בפינה לקורבן התורן. נוסיף לכך את הפסקול והמוזיקה ואת זוויות הצילום אשר כמו נלקחו מתוך מערבון, ונקבל מותחן שלא מתכוון להיות מותחן.

אבל עם כל הליווי שלנו את דרכו של מקגיל לצמרת, נדמה שאת הדרך המסקרנת יותר נעשה דווקא עם מייק, השומר בחניון שהפך לשומר הראש של וורמורט, שהוא אמנם אדם שקול ובוגר מחבריו אך לא צפוי וקר רוח, כשצריך. מסביבו, כולם מתנהגים כילדים. וורמורט, שרוכש האמר מצועצע, ומקגיל, שמתשעשע בבריכה ועובד על אנשים להנאתו. מתי יתבגרו? נקווה שלעולם לא.

אז האם אפשר לסמוך על סול? כמעט כל אחד בסדרה רוצה שיסמכו עליו אבל לא מוכן לסמוך על אחרים, ובסופו של דבר נשאר לבד. על יוצרי הסדרה, מצד שני, אפשר לסמוך שגם בעונה הזו ייקחו אותנו למסע של טקילה ומכוניות צהובות, ואולי גם איזו עיסקת סמים שהשתבשה ועיסקת מכירה שמקורה ברמאות. זה אמנם אותו בלוז ישן על בובי מקגיל (או אודנקירק או גודמן, איך שנוח לכם), אבל זה מריח כמו רוח נעורים.