בוב דילן, גטי אימג'בנק

לא רק פיון: השנה שבה בוב דילן שינה את העולם

בוב דילן, שחוגג היום 75 שנה, שינה את העולם לנצח בשנת 1963 בעזרת שירי המחאה שכתב - והוא בכלל לא ידע שהוא כזה

זה מגיע מלמעלה, מהחלונות הגבוהים, ומגיע מלמטה, מהאנשים הפשוטים. הגזענות, הבורות, השנאה וחוסר הסבלנות רק מתעצמות בימים אלה. אתמול עלה לכותרות תיעוד של לינץ' בצעיר בדואי בת"א, בעוד מועמד לנשיאות ארה"ב מפזר שוב הצהרות נגד לאומים וגזעים. ומנגד, בבית הלבן יושב נשיא שחור, ובמדינות המפותחות זכויות קהילת הלהט"ב מעולם לא נראו טוב יותר, ובלונדון יש ראש עיר מוסלמי. מה תאמרו על זה? היום, כאשר בוב דילן חוגג 75 שנות קיום, גם אנחנו חוגגים. כי בלעדיו, כך נראה, זה היה קשה יותר.

 
 

אוקספורד טאון - מדגר אוורס נרצח!

השנה: 1963. ארצות הברית השמרנית ממשיכה להחיל חוקי הפרדה על רקע גזעי. באוטובוסים, באוניברסיטאות, בבתי-ספר ובגנים, איפה שרק היה חשד קלוש ששחורים יעזו לדרוך, דאג החוק להפריד אותם מאמריקאים עם פחות פיגמנטים. אלא שמתחת לפני השטח געשו היצרים, והתנועה לזכויות האזרח נתנה את אותותיה. כפעולת תגמול על חוקי האפרטהייד, ארגנו מספר שחורי עור פעילויות מחאה בג'ורג'יה ואלבמה, והשיגו בכך תנאי קבלה לאוניברסיטאות. הדור הצעיר ראה שיש לאן לשאוף, ויצא לרחובות. ילדי הפרחים, סטודנטים, קהילות של שחורים בדרום ארה"ב, כולם רצו לשנות את העולם. מדגר אוורס היה אחד מהם.

 מדגר אוורס

מדגר אוורס ( גטי אימג'בנק)

 

כשהיה נער, הועף אוורס מביה"ס והתגייס לצבא. לצבא ארה"ב לא היתה בעיה לקבל לשורותיו צעירים שחורי עור, בדרך כלל ממשפחות עניות, כאלה ששמחו לקבל תשלום עבור השירות הצבאי ולגרום למשפחה להתגאות בהם. אבל כשחזרו הביתה, גילו שהם אזרחים סוג ב'. אדגר אוורס ביקש להצביע בבחירות ולבחור נשיא, או לפחות להתקבל לאוניברסיטה, אבל בקשותיו נדחו. תחושת חוסר הצדק לא נתנה לאוורס מנוח, ובמהירה הפך לאחד המנהיגים הבולטים בקהילת האפרו-אמריקאים ובתנועה לזכויות האזרח. ב-12/6/1963 נאם הנשיא קנדי לקראת העברת חוק זכויות האזרח בקונגרס. כמה שעות מאוחר יותר החנה אוורס את רכבו ליד ביתו במיסיסיפי, מוציא מהרכב חולצות שהכין להפגנת מחאה. מאחוריו, בין השיחים, ארב לו איש הקו-קלוס-קלאן, וירה בגבו למוות.

רק פיון במשחק שלהם - הצעיר שהשמיע קול

הרצח במיסיסיפי השפיע על לא מעט אנשים בארה"ב, ביניהם גם על יהודי בן 22 ששר שירי פולק עם גיטרה ומפוחית במקומות קטנים. בוב דילן, קראו לו. בתקופה של שירי קצב, דילן נדמה כצעיר תמים לכאורה שהתעקש לשיר שהמלך הוא עירום. השיר Oxford Town, אותו הקליט חצי שנה קודם לכן, הביא לתודעה הציבורית את נושא הגזענות כלפי השחורים, ועורר עניין ציבורי בדילן הצעיר. חודש בדיוק לפני הרצח של אוורס, הוזמן דילן לתוכנית הטלוויזיה הפופולרית של אד סאליבן. משלא ניתנה לו הזדמנות לשיר שיר מחאה, עזב את האולפן (במחאה). מעשה זה רק תרם עוד יותר לאהדה כלפיו, ודילן הסתמן כצעיר שיכול להשמיע את קולו כנגד עוולות חברתיות מול הפקידים המעונבים, הפוליטיקאים המדושנים והגנרלים השאננים. קולו של דור, אם תרצו. הרצח הטרגי של אדגר אוורס עורר אותו לכתוב את השיר Only a Pawn in Their Game - רק פיון במשחק שלהם.

ב-2/7/1963 המריא דילן לגרינווד, מיסיסיפי, חמוש בגיטרה, על-מנת להופיע בעצרת של התנועה לזכויות האזרח. הוא הגיע למקום בצהרי היום, ומולו ניצב קהל זעום אך אוהד. דילן התיישב על מחצלת קש והחל לבצע בקולו המאנפף את השיר על הרוצח של אוורס, שבסך-הכל היה פיון במשחק של הפוליטיקאים הדרומיים השמרניים והגזענים.

דילן המשיך להופיע עם שירי המחאה והפך ליקיר התנועה לזכויות האזרח. הוא הופיע בפסטיבל ניופורט עם השיר, ב-26 ביולי, וחודש מאוחר יותר, ב-28/8/1963, הופיע בוושינגטון עם השיר לצד ג'ואן באאז בהפגנת הענק באנדרטה של לינקולן, תחת הכותרת: March on Washington for Jobs and Freedom. מול מאות אלפי אנשים, רובם שחורים, חיממה ג'ואן באאז את הקהל עם שיריה "אנו נתגבר" ו-"הו,חירות". לאחר-מכן, עלה לבמה בוב דילן, ובחיל ורעדה שרה איתו את Only a Pawn in their game.

 בוב דילן וג'ואן באאז
 

בוב דילן וג'ואן באאז ( גטי אימג'בנק)

 

מלבד השיר הזה, שרו השניים גם את השיר When the Ship Comes In, שיר של תקווה לימים טובים יותר. ההמונים הקשיבו קשב רב, והריעו ממושכות. ניתן להשוות את המאורע הזה אולי רק להופעתו של אייל גולן בעצרת ה-300,000 בכיכר המדינה, עם השיר "יש לי רק חלום לקנות לך יהלום". אבל ברצינות? האירוע היה כה עוצמתי עד שהשפיע על חוקים שחוקקו לאחר מכן. לאחר הופעתו של דילן, עלה לבמה מרטין לותר קינג, ונאם: יש לי חלום... יש לי חלום שילד שחור וילד לבן ישחקו ביחד." והשאר היסטוריה.

אדוני המלחמה - בין וויטנאם למיסיסיפי

בין 1962 ל-1963 הקליט בוב דילן שירי מחאה כמו Masters of Wars, בעקבות המחאה הציבורית סביב המלחמה הבלתי-נגמרת בוויטנאם. סביב רוח המחאה הנושבת, הקליט גם את השירים Blowing in The Wind ו-A Hard Rain's A-Gonna Fall, במסגרת התקליט The Freewheelin.

האטי קרול - המלצרית השחורה שנרצחה

לאחר העצרת בוושינגטון עבד דילן במלוא המרץ על אלבומו השלישי, וב-23 באוקטובר הקליט את השיר - The Lonsome Death of Hattie Carroll מותה הבודד של האטי קרול - חודשיים לאחר הרשעתו של וויליאם זנצינגר. מעשה שהיה כך היה: בפברואר שנה זו נכנס צעיר בשם וויליאם זנצינגר למלון בבולטימור, מרילנד. שיכור מאלכוהול, צווח על הברמנית האטי קרול שתשרת אותו, תוך כדי גידופים ונאצות גזעניים. מה לעשות, האטי קרול היתה שחורה. בהשפעת האלכוהול חבט בה וגידף אותה ללא הרף, מה שגרם למותה. משפטו נערך ב-28 באוגוסט, ובסופו נשלח זנצינגר לחצי שנת מאסר בלבד. מה לעשות, הוא היה אדם לבן ועשיר. דילן, במשחקי המילים האופייניים לו, שינה את שמו לוויליאם זנזינגר, ותיאר את סיפור המעשה בראות עיניו, מה שלא ממש חיבב אותו על זנצינגר עצמו, שגידף גם אותו.

שרתי הרבה שירים אקטואליים. שירים על אירועים אמיתיים היו תמיד אקטואליים. אבל בדרך-כלל יכולת למצוא בהם נקודת מבט כלשהי, ללכת איתם עד הסוף, והמחבר לא חייב להיות מדויק, הוא יכול לספר לך כל דבר ואתה תאמין


בוב דילן, מתוך "כרוניקות - חלק 1"

דילן התייחס לאירועים אקטואליים, והעניק להם פרשנות משלו. כצעיר מרדן בתקופה שבה כל אחד הרגיש שהוא יכול להיות כל דבר, נמשך לכל מה שמריח ממרד. אך היו גם שפירשו אותו באופן כזה שלא היה מוצא-חן בעיניו. כך, לדוגמא, הקליט בילי בראג את השיר "מותה הבודד של רייצ'ל קורי", על מותה של פעילת השלום קורי בשנת 2003, בעקבות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ע"פ דילן, בכל מקרה, למשורר "זכות המילה האחרונה, והוא זה שהופך את הסיפור על פיו כרצונו."

השיר הזה הצטרף לשורה ארוכה של שירי מחאה, ודילן הפך (בעל כורחו) לזמר מחאה מוביל, דוברו וקולו של הדור. אי-אפשר לומר שלא עשה דבר בשביל זה, אך למרות זאת לא רווה נחת מההגדרה הזו:

אני לא רוצה יותר לכתוב עבור אנשים, אתה יודע, להיות דובר. מעכשיו, אני רוצה לכתוב מעצמי... אני לא חלק משום תנועה...

בוב דילן, מתוך ראיון למבקר המוזיקה נאט הנטוף, 1964.

 האטי קרול
 

האטי קרול ( baltimore afro american)

הוריקן - קולו של דור

ב- 22/11/1963 נרצח בדאלאס הנשיא קנדי. האומה האמריקנית שומעת בצער רב וביגון קודר איך התנקש לי הארווי אוסוולד בכל מה שחלמה ולחמה עליו. שלושה שבועות לאחר מכן, בוב דילן מקבל פרס עבור תרומתו למאבק על החירות, שירתו ושירותו לתנועה. דילן מגחך, ומשחרר כמה אימרות-שפר שגרמו לשוחרי החופש להתכווץ במבוכה סביב השולחן. כל העסק התחיל להימאס עליו מהר מאוד, והוא, מטבעו, טיפוס שנמאסים עליו דברים מהר מאוד. שנת 1963, מכל מקום, היתה שנה של שינויים חברתיים בעידן של שינויים מהירים, החל מהעצרת בוושינגטון ועד לרצח הנשיא קנדי, ובוב דילן תרם את חלקו בשירי המחאה, אף על פי שהתנער מהגדרה זו והעדיף את ההגדרה "שירי מרד". הוא עבר לשירים פרטיים יותר, אישיים יותר, וסלד מכל השתייכות לארגון מסוים ומהכללות גורפות. למרות שהוסיף מידי פעם לשיר על חוסר צדק, כמו בשיר "הוריקן" (על מאסרו השערורייתי של המתאגרף השחור רובן קרטר), זנח דילן את סצנת הפולק, ועבר לדיסטורשן. עם צאת האלבום The Times They Are a Changin, חתם דילן את תקופת הפולק ושיר המחאה/ מרד שלו, ובאלבום הבא כבר הפך לבוב דילן השני.

כאן, בשידור רדיו, ניתן עדיין להאזין לו בשיר הפולק 'המוות של אמט טיל', שכתב על מקרה של הכאתו למוות של בחור שחור במיסיסיפי, שכל חטאו היה ששרק ברחוב לאישה לבנה. ככה נראית גזענות, ככה נראה פיון של פוליטיקאים משלהבים שמתעורר מרבצו, וכך נראה משורר בתקופת המרד של שנת 1963.

הנה כי כן, שנת 1963 היוותה צומת בקריירה המוזיקלית של בוב דילן, כמו גם בחייה של האומה האמריקנית. הרציחות של אדגר אוורס, האטי קרול, ד"ר מרטין לותר קינג והנשיא ג'ון פ. קנדי, מלחמת וויטנאם ותנועות המחאה - כל אלה ועוד הביאו את ארצות הברית למסקנה שהיא הרחיקה לכת. מכאן ואילך, יעידו ההפגנות בבוליטימור, הגזענות עדיין קיימת אולם השפעותיה דעכו ונשיא שחור ראשון נכנס לחדר הסגלגל. מדליית החירות שקיבל דילן מהנשיא אובמה לא היתה יכולה להינתן אלמלא האמין אובמה, שיש לו סיכוי להיבחר. ומי שעזר לו להאמין בכך, היה דילן עצמו.

כי אז, לפני 53 שנה, בין חוקים לנאומים בקונגרס, לזמר יהודי בן 22 עם קול מאנפף, מלווה בגיטרה ומפוחית, היה חלק לא מבוטל בשינוי הזה. והיום, האם יש סיכוי לבוב דילן נוסף לקום ולשנות מציאות בעזרת מוזיקה? האם באמת בוב דילן שינה את המציאות, או שכמו שיריו, גם זה נתון לפרשנות? התשובות, בינתיים, נושבות ברוח.