פנלופה קרוז וחאווייר ברדם פסטיבל קאן, Alberto Pizzoli/AFP

פסטיבל קאן: הסרט שעורר תגובות מביכות באולם

"פנתר שחור" מראים נוכחות, סקורסזה נוסטלגי, הנציגות הנשית תואמת את הוליווד המתחדשת וגם: איזה סרט הסתיים במחיאות כפיים בודדות? כל העדכונים מקאן

פסטיבל קאן ה-71 נפתח בשבוע שעבר (ג׳) עם ״כולם יודעים״, סרטו החדש של הבמאי האיראני זוכה שני האוסקרים, אסגאר פרהאדי (״פרידה״, ״הסוכן״). הקרנת הבכורה של הסרט בכיכובו של הזוג הספרדי המלכותי פנלופה קרוז וחאווייר ברדם לא סחפה את קהל המבקרים, העלתה צחוק מבוכה רועם בעקבותיו של מהלך נרטיבי טלנובלי אחד מפוקפק, והסתיימה במחיאות כפיים בודדות והססניות. 

״כולם יודעים״ הוא דרמת-מתח דוברת ספרדית, שעוקבת אחר לאורה (קרוז) המגיעה עם ילדיה מבואנוס איירס לבית משפחתה הגדולה שבכפר ספרדי, לכבוד חתונתה של אחותה. באותה החגיגה המלבבת מככב חבר המשפחה הותיק פאקו, המגולם במיטב הכריזמה האנושית על-ידי ברדם. אך די מהר אל תוך הסרט מתרחשת טרגדיה מפתיעה, ובני המשפחה נקלעים למשבר אמון עמוק, כשברקע סודות מהעבר צפים על פני השטח. הפרמיס הזה אמנם טומן בתוכו פוטנציאל עוצמה דרמטית, הטעיות נרטיביות ותהיות מוסריות - אבל אלו לא ממש מתגשמים. 

פרהאדי מעביר אותנו במומחיות בין נקודות המבט המרובות, השזורות בכל סצנה כמו בחיים, אך המעברים האלו לא מותירים מקום לאפיון הדמויות המרכזיות, ומרחיקים מדי לעתים ממוקדי הדרמה. לזכותו של הבמאי המוערך ייאמר כי הוא יוצר תחושת מתח נמרצת ומלחיצה מיד עם תחילת הסרט, בכלמיני רגעים קטנים ופוטוגניים בהם הוא מחדיר אווירת סכנה אורבת, עד שהיא אכן מתממשת, וממשיכה לסקרן.

פסטיבל של אגדות קולנועיות

״כולם יודעים״ לא רק פתח את הפסטיבל, אלא הוא גם נבחר להשתתף בתחרות המרכזית שלו, שזהו שילוב יוקרתי יוצא דופן בפסטיבל, ובמקרה הזה כאמור לא לחלוטין מובן. על גבי כמה החלטות מהותיות תמוהות מצידו של פרהאדי כבמאי ויותר מכך כתסריטאי - שוכן סרט די מבדר, בעיקר במסגרת צפיה ביתית (באופן אירוני, כשנטפליקס מצאה את עצמה מנודה מהפסטיבל), אבל נעדר מניצוצות הברקה הראויים למעמד שקיבל. 

פנלופה קרוז
 

פנלופה קרוז( יח״צ)

 

את הקרנת הסרט הקדים טקס פתיחת הפסטיבל באולם לומייר המאסיבי, בו נשיאת צוות השופטים, קייט בלאנשט האייקונית, והבמאי מרטין סקורסזה האגדי הכריזו יחדיו על תחילתו של הפסטיבל. יום למחרת הטקס, ״רחובות זועמים״ מ-1973 של סקורסזה הוצג בנוכחותו, שכן היה זה סרטו הראשון שהציג בקאן, ומשם השאר היא היסטוריה קולנועית שכמעט ואין מקבילה לה. לאחר ההקרנה הייתה שיחה מרגשת שלו, בה אמר כי התקופה של הצגת ״רחובות זועמים״ היתה התקופה היפה ביותר, כשהוא ניסה בכל הכוח לשנות את האנונימיות שלו. סקורסזה הוסיף שלקח לו שנים להבין באמת את רובו של הסרט הזה, ושהוא למעשה על אביו ועל אחיו הצעיר (דודו של מרטין).

בלנשט מצידה מובילה צוות שופטים מגוון ביותר, בהתאם למפה ההוליוודית המייצגת המתחדשת. הדמות הקולנועית המשמעותית ביותר בצוות הוא דני ווילנוב, הבמאי הקנדי שאחראי על יצירות המד״ב ״המפגש״ ו״בלייד ראנר 2049״. הזווית האמריקאית של הצוות כוללת את קריסטן סטיוארט הצעירה, יוצאת פרנצ׳ייז ״דמדומים״; ואווה דוברניי, שביימה את ״סלמה״, שהיה מועמד לאוסקר, ו״קמט בזמן״, פלופ נדיר עבור דיסני שיצא בתחילת השנה. 

קייט בלנשט מובילה את צוות השופטים בקאן
 

קייט בלנשט מובילה את צוות השופטים בקאן(Alberto Pizzoli/AFP)

 

הנציגות של מארוול

קרוז אגב מככבת בפסטיבל לא רק עם ״כולם יודעים״, אלא בנוסף עם הכרזה נוצצת על מותחן מרגלות אנסמבלי חדש בשם ״335״. קרוז תככב בסרט לצידן של ג׳סיקה צ׳סטיין, מריון קוטיאר ולופיטה ניונגו, שלאחרונה הקריירה שלה צברה תאוצה אינטנסיבית בעקבות ההצלחה הבינלאומית הגורפת של ״הפנתר השחור״.

 

Top Secret No More. Mission Accepted. #355Movie #电影355 #CannesYouHandleUs

A post shared by Jessica Chastain (@jessicachastain) on

ניונגו לא היתה הנציגות היחידה של ״הפנתר השחור״ המארווליסטי: במאי ותסריטאי-שותף הסרט, ראיין קוגלר, נכח בהקרנה של הסרט עם קהל נלהב על חוף הים בקאן, שהשתלב נפלא עם האווירה האפריקאית החופשית של דמויות הבלוקבאסטר הצבעוניות. קוגלר, שאמון גם על ״קריד״, הסרט השביעי בפרנצ׳ייז של ״רוקי״, הגיע בנוסף לכיתת אמן בהנחייתו של מבקר הקולנוע האמריקאי, אלביס מיטשל.

מרבית השיחה התמקדה בנושא התרבות השחורה, הייצוג השחור וייצוג הנשים שקוגלר שואף לקדם, בנתיים בהצלחה יתרה. הבמאי תיאר כיצד רבים מחבריו בקהילה השחורה באוקלנד ממנה הגיע גדלו ללא אבא, ולכן מערכת היחסים המיוחדת ביותר שהיתה לו היתה עם אביו, וממנה הוא לוקח את מרבית ההשראה לסרטיו - כהדהוד למלותיו של סקורסזה. קוגלר גם דיבר על כך שצעירים רבים מסביבתו נרצחו או נכנסו לכלא עד גיל 25, ועל הקושי שחווה כל חייו על רקע החשש לעתיד זהה.

 

הבמאי הצעיר הוסיף שאת הטעם הקולנועי המתוחכם קיבל מאמו: ״אבא אהב סרטי אקשן כמו ״רוקי״ ולאמא היה טעם טוב בסרטים״ - אמירה עם או בלי מודעות עצמית שהצחיקה את מיטשל בקול רם לזמן מה. לסיכומה של השיחה עלה הנושא המדובר של המקוריות בהוליווד, כשקוגלר נשאל האם ומתי ירצה ליצור סרט מסיפור מקורי שיכתוב, שכן כל סרטיו עד כה היו עיבוד ברמה כזו או אחרת. על זאת קוגלר ענה שהוא ישמח ליצור סרט מקורי בהמשך, אך זה לא נמצא אצלו בדחיפות, וש״אין שום בושה בעיבודים קולנועיים, הרי גם קובריק התמקד בהם״.