הסיקסטיז חזרו: 4 להקות בריטיות נוסטלגיות בהופעה בתל אביב

גיטרות חשמליות, 4 להקות ותיקות ורוקנרול צעיר ונצחי אחד אפפו אמש (מוצ"ש) את היכל "מנורה מבטחים" כש"הטרמלוס", "המרמלדה", "ואניטי פייר" וסטיב אליס נשאו את הקהל למסע בעקבות ימי הזוהר של הפופ הבריטי בסיקסטיז. ביקורת

  • פורסם ב:
  • 10/12/2017 08:55
  • |
  • עודכן ב:
  • 10/12/2017 08:55
  • |
  • כתבים:
  • דודי פטימר

 

שנות ה-60 וה-70 היו ללא ספק שנות הזוהר של להקות הרוק הבריטיות שקצרו הצלחה עולמית, בייחוד עם פריצתן של להקות כמו "הביטלס" וה"רולינג סטונס" שחוללו את מה שכונה בתרבות הפופולארית -"הפלישה הבריטית".

 

כנער שגדל בשנות ה-2000 והתאהב בסאונד הבריטי של הביטלס וחבריהם, לא יכולתי שלא לצרוך את המוסיקה של אותן להקות קצב, חלקן בעלות להיט אחד וחלקן בעלות חמישה שישה להיטים שתרמו לצריבתן בדפי ההיסטוריה של הפופ העולמי. בדרך כלל, להקות אלו גם היוו השראה להקמתן של להקות קצב ברחבי העולם וגם בישראל כשלהקות קצב מקומיות כמו "האריות", "הנסיכים", "הכוכבים הכחולים" וה"צ'רצ'ילים" ביצעו גרסאותיהן לאותם שלאגרים שבאו מבריטניה ונוגנו ללא הרף ב"רדיו רמאללה" (מעוז המוסיקה הלועזית בשנות ה-60 במזרח התיכון, טרום "קול השלום" של אייבי נתן).

 

>>לכתבות נוספות:

הכוח איתם: האירוע שהוכיח שסצנת ההארדסטייל כאן כדי להישאר

הכירו את הגרסה הישראלית הנשית של סטטיק ובן אל: קייט ואור

כך נראה "מבצע אנטבה" בגרסה ההוליוודית החדשה

 

כשלפני כחודשיים נודע לי כי 4 מאותן להקות פופ בריטיות שעל שיריהן גדלתי ואת הקליפים שלהן משנות ה-60 וה-70 "חרשתי" ביוטיוב, מגיעות להופיע בישראל בהיכל "מנורה מבטחים" - לא יכולתי לעצור את התרגשותי. אל ה"טרמלוס" התוודעתי לראשונה דרך "להשתטות לפעמים", הקלאסיקה של גבי שושן, כשמעבד שירו אלדד שרים החליט לקחת את פתיח להיטה של להקת הטרמלוס - Suddenly You Love Me (במקור שיר איטלקי מנת 1967) ולהפכו לפתיח שירו של שושן, וכן בגרסת "שלישית התאומים" שביצעו קאבר עברי מבית היוצר של אריק אינשטיין לאותו השיר תחת הכותר "קול ששון וקול שמחה".

 

בהמשך התוודעתי אל שיריה הנודעים הנוספים של הלהקה וגם השפעתה על מעוז הציונות בסיקסטיז - הלהקות הצבאיות, כשלהקת הנח"ל לקחה את Hellule Hellule של הטרמלוס לשירה "נחל זנזיבר" מתכניתה ה-21 והמצליחה ביותר וכמובן גם כשלהקת "הכוכבים הכחולים" והזמר הבלגי שחי בישראל לואיג'י ביצעו גרסתם (בנפרד) ל-I'm Gonna Try של הטרמלוס: לואיג'י בגרסתו הצרפתית ו"הכוכבים הכחולים" בפסטיבל הקצב הלועזי בסיקסטיז.

 

אל "המרמלדה" התוודעתי דרך דיסק אוסף משנות ה-60 שהיה בבית נעוריי שהוריי רכשו ובו הייתה גרסת הלהקה ל"אובלדי אובלדה" של הביטלס, אל "ואניטי פייר" הגעתי דרך האזנה חוזרת ונשנית לתכניות "צפיחית בדבש" של דן כנר וכך גם לסטיב אליס, סולנה של להקת The Love Affair ששירה Everlasting Love התנגן בפטיפון שלי לא מעט.

 

כמעריץ נלהב של 4 הלהקות, כזה שחושב שהוא מכיר את רוב שיריהן (אם לא את כולם), הגעתי למופע עם ציפיות גבוהות ותקווה שלא להתאכזב: לא רציתי לשמוע עוד להקות קאברים בהרכבים לא מקוריים ששרות שירים חרושים ומאוסים בגרסה זהה למקור ומביישות את זקנתן אלא קיוויתי לחוות, כמי שנולד בסוף שנות ה-80, את אותה תקופה של שנות ה-60 שהוריי וחברי להקות הקצב אותם תיעדתי וראיינתי במסגרת פרויקט התיעוד שלי, מספרים כי הייתה תקופה יפה וגדושה במוסיקה טובה ושואו ופרפורמנס מעולים.

 

ואכן, המופע המדובר עמד בכל הציפיות: מלבד חימום נהדר של להקת "הסיקסטיז" הישראלית שאני כה אוהב לשמוע בכל פעם מחדש,  כל 4 הלהקות סיפקו היטב את הסחורה:

 

לאחר שהסיקסטיז "הרביצו" שרשרת להיטים מתקתקים משנות ה-60 וה-70 והלהיבו את הקהל, החלו לעלות, לפי סדר ה"חשיבות" או אם תרצו כמות "הלהיטים", בזו אחר זו הלהקות: תחילה הגיע תורה של להקת Vanity Fair שנתנה סיפתח מצוין למופע במספר שירים מוכרים יותר ומוכרים פחות כשהשיא מבחינתי היה אחרי הפסקת המחצית עם ביצועיהם ללהיטים  המוכרים "Early In The Morning" ו"Hitchin' A Ride".

 

אחרי כן, הגיע תורו של סטיב אליס (The Love Affair) שביצע בחינניות ובצ'ארם כמה מלהיטי להקתו בליווי ה"ואניטי פייר" דוגמת: "Everlasting Love", "Rainbow  Valley" ו" A Day Without Love" ואף מחווה מיוחדת ללהקת The Small Faces   בדמות השיר All Or Nothing .

 

בשליש האחרון של חציו הראשון של המופע הגיע תורה של להקת "המרמלדה" שביצעה את מיטב להיטיה מהם התברווזתי טוטאלית מהביצוע ל"Reflections Of My Life" (בביצוע כל כך מרגש עד כי קיוויתי למצוא באולם מישהי לרקוד איתה את הסלואו המרטיט הזה), ונהניתי גם מהביצוע שלהם לשיר yeah yeah   (קאבר מעולה ללהיט של ג'ורג'י פיים) ובסיום מ- "אובלדי אובלדה"  שתמיד מזכיר לי את אותו ביצוע מוכר מימי נעוריי.

 

לאחר ההפסקה וחלק נוסף וקטן של הואניטי פייר (עם הלהיטים שחיכיתי לשמוע), הגיע מסמר הערב: להקת הטרמלוס בראשותו של בראיין פול (ששיא פעילותו עם הטרמלוס היה בין 1962-1967 עד שפרש לטובת קריירת סולו) שבניגוד לשלושת ההרכבים הקודמים חסכו חומרים חדשים ואו פחות מוכרים ופשוט הפגיזו בזה אחר זה את כל להיטיהם הגדולים: "Suddenly You Love Me", "Even The Bad Times Are Good",  "My Little Lady",Hellule Hellule, "Here Comes My Baby" ו"Silence Is Golden" ,העבירו היטב את רוח התקופה בעיבודים מרעננים ולא מיושנים מדי ונתנו פיאנלה סוחפת ומושלמת למופע.

 

לסיכום, מי שגדל על שירי אותה תקופה או רצה להעביר לילדיו או נכדיו את המורשת המוסיקלית הנפלאה, המלודית והעשירה של להקות הקצב הבריטיות של שנות ה-60, המופע בהחלט סיפק את הסחורה מעל ומעבר עם שירים נהדרים וביצועים עדכניים ומלאי קסם והצליח בהחלט לשחזר את התקופה ההיא.