קריד, יח"צ

"קריד": בסרט הזה כבר היינו

למרות הרצון הטוב והנוסטלגיה הרבה - "קריד" משחזר בדיוק את אותה העלילה המוכרת. מזל שסילבסטר סטאלון עדיין שם וגונב את ההצגה כגם כדמות משנה • ביקורת סרט

  • פורסם ב:
  • 03/01/2016 14:27
  • |
  • עודכן ב:
  • 03/01/2016 16:51
  • |
  • כתבים:
  • דודי פטימר

40 שנה בדיוק חלפו מאז יצא לאקרנים הסרט הראשון בסדרת סרטי האגרוף המצליחה (והמכניסה) בהיסטוריה: "רוקי". היה זה ב-1976, כששחקן אלמוני וקשה יום בשם סילבסטר סטאלון כתב בשלושה ימים, בהשראת קרב אגרוף ארעי שראה בטלויזיה, תסריט על רוקי בלבואה, גובה חובות אמריקאי ממוצא איטלקי חסר עתיד ותקווה לחיים טובים יותר שנוהג להתאגרף כתחביב וחולם להיות מתאגרף מקצועי, אך אין לו כלים להיות שכזה.

 

פתאום, כסיפור סינדרלה קלאסי, מקבל רוקי את הזדמנות חייו מאלוף העולם דאז - אפולו קריד (קארל ווטרס) לטעון לתואר אלוף העולם. רוקי מתחיל להתאמן באמצעים הכי דלים ואולד פאשיין שיש, על הדרך מתאהב בבחורה ביישנית בשם אדריאן (שתהפוך לאישתו) ומגיע כאלמוני טוטאלי לקרב מול קריד, קרב בו, בניגוד לסיום הנצחון של החלש מול החזק שהאמריקאים הורגלו אליו עד אז, שורד רוקי במשך חמישה עשר סיבובים ועל אף שקריד ניצח בניקוד, רוקי מוכתר כגיבור הערב.

 

 

 

רוקי
 

רוקי(מתוך הסרט)

כהמשך ישיר לעלילת הסרט הראשון: קריד ורוקי יהפכו לחברי נפש הכי קרובים, יאמנו זה את זה,וימשיכו את אחוות האחים ביניהם גם לרוקי 2, רוקי 3 ורוקי 4, כשברביעי, אפולו קריד מתקמבק לזירה ומתמודד מול איוון דראגו ( דולף לונדגרן) ומוצא את מותו בזירה, כשרוקי נושא על עצמו את האשמה על מות חברו בכך שלא עצר את הקרב, וכצפוי נוקם את מות חברו ומנצח את דראגו בסופו של דבר.

 

הסרט מגולל את סיפורו של אדוניס "דוני" ג'ונסון (מייקל בי ג'ורדן) , נער בעייתי עם בעיות אלימות שמגלה בנעוריו כי אביו, שניהל רומן מחוץ לנישואים, הוא אפולו קריד, אגדת האיגרוף שמתה באופן טרגי בזירה (רוקי 4) .

 

הוא מאומץ ע"י מרי אן קריד, אלמנתו של אפולו (פיליסיה רשאד) שנותנת לו בית חם, מטפחת אותו לגדול להיות אדם משכיל עם עבודה קבועה במשרד- רק שצילו של אביו המנוח מרחף מעליו כעננה שחורה לאורך כל הסרט, והוא מחליט בשלב מסויים לנטוש את חייו ה"נורמליים" ולהפוך להיות מתאגרף במשרה מלאה. הוא שוכר חדר בפילדלפיה ומחפש את רוקי בלבואה, חברו הטוב ביותר של אביו המנוח. האזכור הראשון לרוקי בסרט הוא הסצינה בה דוני מביט מעל החלון בדירת החדר שלו בפילדלפיה ורואה את פסלו הזהוב של רוקי, כישלדים מצטלמים לידו.

 

 

יוטיוב

רוקי, ערירי, ללא טעם לחיים, וללא קרובי משפחה וחברים (כולם נפטרו), מבלה את זמנו בלנהל את המסעדה ובפשוט להיות זקן ולהתמודד עם כאבי גב, עייפות ממושכת ותשישות בלתי מוסברת. לאחר מאמצים, דוני משכנע את רוקי לאמן אותו כשהקרב הראשון של השניים יחד מסתיים בנוקאאוט לטובתו.

 

בין האימונים, קריד מתאהב בשכנתו המוסיקאית היפה, ביאנקה (טסה תומפסון), שלאחר טיזינג קל מתאהבת בו והופכת בת בית גם אצל רוקי. וכמו בסרטים הקודמים: אלוף העולם האכזרי וחסר הרסן, ריקי קונלאן (המתאגרף הבריטי ה"אמיתי", טוני בליו) , שנותר לו קרב אחד בטרם ייכנס לרצות עונש מאסר בכלא, מחפש מתאגרף שיטען לתואר אלוף העולם כנגדו. הגימיק של רוקי בלבואה כמאמן את הבן של אפולו קריד חסר הנסיון קסם למנהל של קונלאן והוא מזמין את דוני להתמודד על התואר, בתנאי שישנה שם משפחתו מג'ונסון לקריד. דוני, כמובן מסכים.

 

במהלך האימונים רוקי מגלה כי הוא חולה בסרטן, אך בעזרת דוני וביאנקה, המהווים משפחה שנייה עבורו, הוא גובר על הטיפולים הכימותרפיים וממשיך לאמן את דוני, כששיא הסרט מגיע לעיצומו באנגליה, שם מתרחש הקרב המדובר, שבדומה לנוסחה ה"רוקית" המוכרת: השניים נאבקים זה בזה בכל כוחם כשבסוף, וכאן יש דמיון רב לסרט הראשון והשישי בסדרה: דוני שורד במשך 15 סיבובים ומפסיד את התואר לקונלאן שמכנה את דוני כהבטחה הגדולה של עולם האיגרוף וכגיבור הערב.

 

הסרט מסתיים בסגירת מעגל מושלמת כשרוקי ודוני עולים במדרגות המיתולוגיות בהן רוקי רץ בכל הסרטים.

לומר שהסרט הפתיע? לא כל כך: הוא דוגל באותה נוסחא של שאר הסרטים, באותה אווירה ובאותם "שטאנצים" שהשתמשו בהם התסריטאים בסרטים הקודמים.

 

לומר שהסרט ריגש? לא באופן מיוחד, אולי בגלל שהסרט די חזר על הקונספט של שאר הסרטים, אז לא היה כ"כ למה לצפות בגדול. סטאלון משחק מצוין, אולי משחק יותר טוב משאר הסרטים בסדרה (חוץ מרוקי 1 אולי) : הוא מקבל יותר קטעי קישור, יותר קטעי הומור ועל אף היותו דמות משנית, מצליח לגנוב את ההצגה.

 

 

קריד
 

קריד(יח"צ)

לעומת זאת, מייקל בי ג'ורדן, מעט אכזב במשחק שלו: הוא לא הצליח לשחק את המתאגרף האנושי, לרגש ולהיכנס ממש לדמות: הוא אמנם נע מצויין, אבל המשחק שלו היה נראה לי די מונוטוני וחסר נשמה, כמו מכונה שקוראת טקסטים ו"נותנת מכות".

 

על אף היותו של הסרט מסדרת "רוקי" שרבים מאיתנו גדלו עליה, ועל אף המתח השגרתי בסרט והעלילה הלא מפתיעה בעליל, הסרט לא הפיל אותי מהכסא ולא גרם לי ל"ואוו", אלא סרט נחמד כשאר ה"רוקי" האחרונים. לא מעבר.

 

ציון: 3 כוכבים.